הוכה במוט ברזל, ויקבל פיצוי ענק אחרי 17 שנה

בתחילת אוקטובר 2008, בשכונה שקטה בתחומי מועצה מקומית בצפון הארץ, התרחש אירוע ששינה את חייו של ילד בן שבע. זה התרחש במהלך שיעור חינוך גופני שגרתי, כזה שבו ילדים בני כיתה ב' שועטים על פני מגרש כדורגל סמוך לבית הספר. אבל המשחק שהחל באדרנלין של שערים וגולים, הסתיים בזעקות כאב ודימום מהראש, כשחבר לכיתה, כך לפי עדות התובע, חבט בו במוט ברזל. שבע עשרה שנה חלפו מאז, אך התוצאה עודנה ניכרת: פגיעת ראש קשה, ניתוח מוח, סחרחורות כרוניות, קשיי זיכרון ונכות משמעותית. השבוע, קבע בית המשפט כי המדינה והמועצה המקומית התרשלו - וישלמו.

הסיפור המשפטי הזה, שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נפרש לאורך עשרות עמודים של עדויות, מסמכים רפואיים וצילומים, אך בלבו עומדת קביעה פשוטה: תלמיד נפגע באלימות חמורה בזמן פעילות ספורטיבית בבית הספר, תחת אחריותם של גורמי חינוך ורשויות מקומיות, והמדינה כשלה בהגנה עליו.

על פי כתב התביעה, ב-6 באוקטובר 2008, במהלך שיעור ספורט שהתנהל במגרש הסמוך לבית הספר, אחד הילדים הכה את חברו לספסל הלימודים - התובע - במוט ברזל באורך של כ-30 ס"מ. המורה לספורט לא היה עד לתקיפה עצמה. כפי שנרשם בעדותו: "אני אישית לא ראיתי את המקרה, אך התלמידים אמרו לי שחברו... הרביץ לו עם מוט ברזל". התגובה הראשונית הייתה טיפול חפוז במרפאת קופת חולים, אך התסמינים החמורים – הקאות, איבוד הכרה, קשיי נשימה – הביאו את אמו של הילד לבית החולים הלל יפה, שם אובחן שבר מרוסק בעצם המצח ודימום תוך גולגולתי. הילד הועבר בדחיפות לבית החולים רמב"ם, שם עבר ניתוח מורכב במוחו.

המשך החיים – בחינוך מיוחד ובמאבק יומיומי

בהמשך, בעקבות הפציעה, הילד לא חזר עוד ללמוד עם חבריו לכיתה. הוא הועבר למסגרת של חינוך מיוחד ונפלט ממסלול הלימודים הרגיל. במהלך השנים הוא התמודד עם פרכוסים, סחרחורות קשות, קשיי קשב וריכוז, ליקויים בזיכרון ובעיות נפשיות. הוא אמנם ניסה להשתלב בשוק העבודה, אך התקשה להתמיד: "הוא מחליף עבודות חדשות לבקרים", צוין בפסק הדין, "ואינו מצליח להתמיד באותה עבודה לאורך זמן - דבר שבהחלט תומך בעדותו בדבר הקושי שהוא חווה". המומחה הנוירולוגי מטעם בית המשפט, פרופ' צלניק, קבע לו 25% נכות בשל פגיעה קוגניטיבית ו-5% נוספים בשל כאבי ראש. בתחום הנפשי, הוכרה נכות של כ-6.6%, ובתחום הפלסטי, בשל צלקת במצח, נקבעה נכות בשיעור של 7.5%.

• רואה חשבון התרשל וישלם קרוב למיליון שקל
• נתקלתם בדלת זכוכית במקום העבודה? אולי מגיע לכם פיצוי

הכרעתה של השופטת עדי חן-ברק נשענת על עקרונות עמוקים של דיני רשלנות ואחריות שלטונית. "לאחר שמיעת העדים ועיון בכל המסמכים", כתבה, "אני סבורה שעלה בידי התובע להוכיח גרסתו לפיה... נפגע בראשו כתוצאה מחבטה שקיבל מילד אחר באמצעות מוט ברזל". עוד קבעה כי "אירוע זה מקים חבות ביחס לכל הנתבעים".

המורה, כך צוין, היה לבדו עם התלמידים במגרש - ללא סייעת, בניגוד לנהלים המוכרים בבית הספר, והודה כי כלל לא ראה את התקיפה. בהמשך התברר כי הילדים שיחקו לא במגרש הראשי אלא בחלק קטן ממנו, דבר שהיה אמור להקל את הפיקוח. "עצם נוכחות מורה בצמוד לילדים המשחקים היתה יכולה לשמש כגורם הרתעה", הדגישה השופטת.

אבל לא רק משרד החינוך חויב. גם המועצה המקומית נמצאה אחראית, בשל כך שמוט ברזל, "חפץ מסוכן", היה נגיש לתלמידים במגרש. "העובדה שהיה במקום... מוט ברזל, מלמדת כי יש מקום להטיל חבות גם על המועצה המקומית", קבעה. השופטת קיבלה את גרסתו של התובע לפיה הפוגע הרים את המוט מהמגרש, והוסיפה כי ייתכן שמדובר בסריקה רשלנית מצד המורה או המועצה, שלא הבחינו בקיומו של חפץ מסוכן כל כך בשטח הפעילות.

• המפעל עבר מנתניה לרמלה - האם זו הרעה בתנאים?
• המוכר סיפר על הרטיבות - למה יפצה בכל זאת?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אחריות משותפת, אך המדינה נושאת ברוב הנטל

בהכרעתה חילקה השופטת את האחריות בין משרד החינוך והמועצה המקומית: 80% על המדינה, 20% על המועצה. "אין מדובר במפגע קבוע שהיה קיים במקום", הסבירה, "אלא בהימצאות מוט ברזל, ולכן יש להטיל על משרד החינוך את עיקר האחריות".

הנתבעות ניסו לטעון כי מדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי, אך השופטת דחתה את הטענה. "אכן קשה מאוד, עד לא ניתן, למנוע תאונה שהיא תוצאה של אירוע פתאומי", כתבה. "ואולם במקרה דנן, יש לקבוע כי הופרה, בין היתר, חובת הפיקוח - שהיה בה, בסבירות גבוהה, כדי למנוע את האירוע".

לבסוף, קבעה השופטת את היקף הפיצוי שעל הנתבעות לשלם לתובע: סכום כולל של 1,802,200 שקל, ועוד שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. הסכום מורכב מכמה רכיבים: 250 אלף שקל בגין כאב וסבל, 120 אלף שקל עבור הפסדי שכר לעבר, כ-1.17 מיליון שקל בגין הפסדי שכר עתידיים, 162 אלף שקל על אובדן פנסיה, ועוד פיצויים עבור הוצאות רפואיות, נסיעות, ועזרת צד שלישי. הפיצוי הגבוה משקף, בין השאר, את הנזק המתמשך לחייו של התובע - נזק שלפי פסק הדין "שיבש את כל מהלך חייו", הפך אותו מילד אנרגטי ותלמיד טוב לתושב מבולבל, חבול, עם קשיים בזיכרון וביכולת להשתלב בחיים בוגרים תקינים.

מאחורי הטקסט הפורמלי בפסק הדין מבצבצת תחושת אכזבה עמוקה ממערכות שנכשלו בתפקידן הבסיסי: להגן על ילדים בזמן שהוריהם מפקידים אותם בידיהן. השופטת חן-ברק התייחסה לכך וכתבה כי, "ההורה המפקיר את היקר לו מכל, בידי צוות בית הספר, מסתמך ובצדק על התחייבות ההנהלה לשמור על ילדו מכל משמר... הפרת חובה זו תביא להטלת אחריות על צוות המורים לכל נזק שייגרם לתלמיד במסגרת פעילות בית הספר כתוצאה מתאונה שניתן וצריך היה למנוע".

מדוע התביעה הוגשה רק אחרי כל כך הרבה שנים, והאם זה פגע בסיכוייה?

אכן, מדובר בתביעה שהוגשה שנים רבות לאחר מועד הפציעה - כ-15 שנה לאחר האירוע המקורי. הנתבעים טענו לשיהוי ניכר, אך בית המשפט דחה את הטענה הזו. השופטת הסבירה כי תביעה אזרחית תידחה מחמת שיהוי רק בנסיבות חריגות, כמו שינוי מצב לרעה מצד הנתבעים, או חוסר תום לב מצד התובע - מה שלא התקיים כאן. יתרה מזאת, התביעה הוגשה לראשונה ב-2021 אך נמחקה בשל אי-הגשת כתבי הגנה מצד הנתבעים, והוגשה שוב ב-2023.

האם הילד הפוגע נשא באחריות כלשהי או נענש?

לא. מייד לאחר האירוע הוגשה תלונה במשטרה בגין חבלה חמורה, אך התיק נסגר מאחר והילד הפוגע לא היה בר-עונשין באותו גיל. גם במסגרת ההליך האזרחי לא הוטלה עליו אחריות. המועצה המקומית ניסתה תחילה לצרף אותו כצד שלישי, אך בהמשך מחקה את ההודעה נגדו.

האם הייתה היכרות אישית בין המעורבים בפרשה?

כן, התברר שבין המעורבים קיימים קשרים משפחתיים: מנכ"ל המועצה המקומית, שהעיד בבית המשפט, הוא אח של מנהל בית הספר שבו התרחש האירוע, והוא גם קרוב משפחתו של הילד שנטען כי תקף את התובע. עובדה זו לא הובילה לקביעה של ניגוד עניינים, אך היא עוררה תהיות מסוימות במהלך ניהול התיק.

האם הועלו טענות לכך שהתובע ממציא או מגזים את נזקיו?

כן. הנתבעות ניסו להמעיט מחומרת הפגיעה וטענו שהתובע עובד ומתפקד, ואף מחלת רקע (FMF) הוזכרה בניסיון לייחס חלק מהקשיים למצב רפואי אחר. עם זאת, השופטת לא קיבלה את הטענות האלה, בייחוד בהיעדר חוות דעת רפואית שתקשור את המחלה לתפקודו, והעדיפה את חוות דעת המומחים, לרבות המומחה שמונה מטעמה, שקבעו נכות תפקודית ממשית.

מה קרה למערכת החינוך לאחר האירוע? האם בוצעו תיקונים או לקחים?

פסק הדין לא מציין אם הופקו לקחים מוסדיים או ננקטו צעדים כלשהם מצד משרד החינוך או המועצה המקומית בעקבות האירוע. לא דווח על שינויים בפרוטוקולים, בהכשרת מורים או בתיחזוק המגרש שבו אירעה התקיפה.

מדוע בית המשפט הטיל יותר אחריות על משרד החינוך מאשר על המועצה המקומית?

השופטת קבעה כי עיקר הכשל היה בפיקוח מצד המורה, נציג משרד החינוך, שהיה אמור להשגיח על הילדים במהלך המשחק. העובדה שהוא היה לבדו, שהבנים שיחקו כדורגל ללא סייעת שהייתה עם הבנות, ושהוא כלל לא ראה את התקיפה, העידו על פיקוח רשלני. לעומת זאת, המועצה נושאת באחריות חלקית (20%) כיוון שהמוט ששימש לתקיפה נמצא בשטח באחריותה.

האם יש משמעות לעובדה שהתובע מחזיק ברישיון נהיגה?

כן. אחד הנושאים שהועלו בחקירת המומחה הנוירולוגי היה השאלה האם לתובע יש התקפים אפילפטיים. המומחה ציין שמכיוון שהתובע קיבל רישיון נהיגה, הדבר מצביע על כך שלא היו לו התקפים פעילים, שהיו אמורים לשלול את האפשרות לנהוג. מכאן שגם אם דיווח על פרכוסים, הם ככל הנראה אינם נוירולוגיים, אלא על רקע פסיכוגני.

האם יש חשיבות לכך שהתובע לא הצליח להביא עדים נוספים מהמקרה?

השופטת דחתה את הביקורת על כך. לדבריה, די היה בעדותו המהימנה של התובע, בעדות אמו, ובעדויות המורה והתיעוד הרפואי, כדי לחזק את גרסתו. היא גם הזכירה שהתובע לא חזר ללמוד עם אותה כיתה, עבר למסגרת חינוך מיוחד, וייתכן שלא היה מסוגל לאתר חברים מהעבר - מה שעשוי להסביר את היעדר העדים הנוספים.

במקרה אחר, בית משפט השלום בחיפה הכריע ביוני 2024 בתביעת נזקי גוף שהגישה אשה בת 41 נגד עיריית תל אביב ובזק. במוקד התביעה ניצבה טענה של האשה, שלפיה בעקבות רשלנות הנתבעות היא נתקלה במכסה של תעלת תקשורת שהיה שקוע במדרכה - ונפגעה. השופטת נסרין עדוי קיבלה את הטענה ופסקה לתובעת פיצויים בסכום של כמעט חצי מיליון שקל. התאונה התרחשה באוקטובר 2018. לטענת התובעת, שעובדת כאחות בבית חולים, היא ערכה בשעת בוקר מוקדמת קניות בסניף של רשת השיווק טיב טעם שממוקם ברחוב אבן גבירול בעיר. לדבריה, כשהיא יצאה מהסופר והחלה לצעוד לביתה, רגלה הימנית נתקלה לפתע במכסה של התעלה של בזק שהיה שקוע במדרכה ומוצף במים, שאריות מזון ולכלוך. בתביעה, שהוגשה על ידי בא כוחה, עו"ד יואב בלומוביץ', טענה התובעת כי בעקבות ההיתקלות במפגע היא מעדה וסובבה את הרגל. נגרמו לה שבר וקרע בקרסול בגלל הנפילה, והיא נזקקה לקיבוע של האזור וטיפולי פיזיותרפיה. כמו כן, בעקבות התאונה היא נעדרה לתקופה ממושכת ממקום עבודתה, וכשחזרה לעבוד היא הועברה למחלקה אחרת במשרה חלקית ובשכר נמוך יותר, עד שנאלצה לעזוב לגמרי ולחפש משרה חדשה בבית חולים אחר.