נפלה ברחוב ונפגעה - תקבל פיצויים בסכום של כחצי מיליון שקל
בית משפט השלום בחיפה קיבל באחרונה תביעת נזקי גוף שהגישה אשה בת 41 נגד עיריית תל אביב וחברת בזק. במוקד התביעה ניצבת טענה של האשה, שלפיה בעקבות רשלנות הנתבעות היא נתקלה במכסה של תעלת תקשורת שהיה שקוע במדרכה - ונפגעה. השופטת נסרין עדוי קיבלה את הטענה ופסקה לתובעת פיצויים בסכום של כמעט חצי מיליון שקל.
התאונה התרחשה באוקטובר 2018. לטענת התובעת, שעובדת כאחות בבית חולים, היא ערכה בשעת בוקר מוקדמת קניות בסניף של רשת השיווק טיב טעם שממוקם ברחוב אבן גבירול בעיר. לדבריה, כשהיא יצאה מהסופר והחלה לצעוד לביתה, רגלה הימנית נתקלה לפתע במכסה של התעלה של בזק שהיה שקוע במדרכה ומוצף במים, שאריות מזון ולכלוך.
בתביעה, שהוגשה על ידי בא כוחה, עו"ד יואב בלומוביץ', טענה התובעת כי בעקבות ההיתקלות במפגע היא מעדה וסובבה את הרגל. נגרמו לה שבר וקרע בקרסול בגלל הנפילה, והיא נזקקה לקיבוע של האזור וטיפולי פיזיותרפיה. כמו כן, בעקבות התאונה היא נעדרה לתקופה ממושכת ממקום עבודתה, וכשחזרה לעבוד היא הועברה למחלקה אחרת במשרה חלקית ובשכר נמוך יותר, עד שנאלצה לעזוב לגמרי ולחפש משרה חדשה בבית חולים אחר. לפי התובעת, התאונה והנזקים שנגרמו לה בעקבותיה - הם תוצר של רשלנות העירייה ובזק, ולכן הן צריכות לפצות אותה.
מנגד, טענה העירייה, שיוצגה על ידי עו"ד תומר זמר, כי גירסת התובעת לגבי נסיבות התאונה לא הוכחה. כך למשל, לפי העירייה, באחד המסמכים שהוגשו כראיה נרשם כי היא החליקה ביציאה מטיב טעם, ולא שמעדה ברחוב. בכל אופן, נטען כי אפילו בהנחה שגירסתה של התביעה נכונה – לא ייתכן כי שהעירייה כגוף ציבורי תידרש להשקיע משאבים רבים בתיקון כל שקיעה מזערית שנוצרת באופן טבעי. בזק, שיוצגה על ידי עו"ד יובל שוסהיים, הצטרפה לעמדת העירייה שלפיה לא מדובר במפגע שמוביל לחבות נזיקית.
- ברקליס: בזק המניה המועדפת בסקטור; מה מחירי היעד של מניות התקשורת?
- משרד התקשורת בדרך לביטול ההפרדה המבנית - בשורה גדולה לבזק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתחילה דחתה השופטת עדוי את הספק שהטילה העירייה בגירסת התביעה לתאונה. לדבריה, עדות התובעת הותירה רושם אמין ביותר והיא מקבלת אותה במלואה. מכאן ניגשה השופטת לבחון את שאלת האחריות והחלוקה שלה בין שתי הנתבעות.
לגבי העירייה, הדגישה השופטת כי היה עליה לצפות כי הותרת מכסה של תעלת תקשורת היוצר הפרשי גובה במדרכה ללא טיפול, עלולה לגרום לפציעת הולכים ושבים, כפי שקרה לתובעת. "מדובר במפגע רשלני המקים אחריות על העירייה. ניתן לראות בבירור כי מדובר במכשול שיצר סיכון בלתי סביר וצפוי", כתבה השופטת בפסק הדין שפרסמה.
היא אף הדגישה כי הצטברות המים והלכלוך נעוצה ברשלנות העירייה, שלא תיקנה את הפרשי הגובה - ומכאן ש-80% מהאחריות לפיצוי הם עליה. את יתרת האחריות (20%) היא זקפה לחובת בזק, שלדבריה היה עליה לפקח על התשתיות שלה, בהן גם המכסה של התעלה שניצב במרכז התביעה, ובנוסף לבצע בדיקות יזומות כדי לוודא את תקינותן.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בעל עסק שהעלים הכנסות במיליונים ירצה עבודות שירות
כמו כן, קבעה השופטת כי יש להפחית מהפיצוי לתובעת 30% בשל אשם תורם, שכן מדובר היה בשעת בוקר, ברחוב שמוכר לתובעת מאוד ובמפגע שלא היה חבוי – כך שהיא היתה יכולה לצעוד בזהירות רבה יותר ברחוב - ובכך להימנע מהנפילה שהתרחשה.
בנוסף, השופטת ציינה כי בעקבות התאונה סבלה התובעת, נוכח פציעותיה הפיזיות, מאובדן כושר עבודה של כשנה. לאור כל אלה היא פסקה פיצוי בסכום של 399 אלף שקל שיושלם לתובעת עבור הנזקים השונים שנגרמו לה, בהם הפסד שכר, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות – וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 94 אלף שקל.
במקרה אחר, שהגיע להכרעה בבית בבית הדין לעבודה בתל אביב באפריל האחרון, נפגעה עובדת של עיריית תל אביב, שמועסקת ככוח עזר בבית החולים איכילוב. העובדת החליקה על שלולית בדרך חזרה לכיתה שבה נערכה ההשתלמות מההפסקה, וספגה חבלה רב מערכתית, שכללה פגיעת ראש וחבלה לאורך עמוד השדרה. העובדת תבעה את העירייה ואת המוסד לביטוח לאומי, בדרישה להכיר בה כנפגעת עבודה, לאחר שתביעה שהגישה ישירות למוסד נדחתה על ידו. השופט תומר סילורה קבע כי ממסכת העדויות שהוצגה בפניו עולה בבירור כי ההשתלמות היא בבחינת פעילות נלווית, ובעלת זיקה מובהקת לעבודתה של התובעת. את ההשתלמות עצמה יזמה, תכננה וארגנה עיריית תל אביב, שהיא המעסיקה של התובעת.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
