אירלנד בפני מהפך: המועמדת השמאלנית צועדת לניצחון מוחץ בבחירות לנשיאות

אירלנד עומדת בפני בחירות נשיאותיות מכריעות בסוף השבוע הקרוב, כאשר קתרין קונולי, פוליטיקאית עצמאית ותיקה המזוהה עם השמאל, מובילה בסקרים בפער של כ-19% על פני הת'ר האמפריז, שרה לשעבר ממפלגת פיין גייל המרכזית-ימנית. הסקרים האחרונים, שפורסמו מצביעים על תמיכה של כ-44% לקונולי לעומת 25% להאמפריז, כאשר כ-30% מהמצביעים עדיין מהססים. זה נראה סופי. 

אף שתפקיד הנשיא באירלנד הוא בעיקרו סמלי וייצוגי, ללא סמכויות חקיקתיות או מנהלתיות ישירות, ניצחון סוחף לקונולי מבטא את השינוי בתודעה הפוליטית האירית, על רקע משבר הדיור המתמשך, מתיחויות סביב הגירה ואי-שוויון שגדל.

הבחירות, שיתקיימו היום ותוצאותיהן יתפרסמו בשבת, מגיעות ברגע קריטי בהיסטוריה האירית. המדינה, שנהנית מצמיחה כלכלית מהירה בשנים האחרונות בזכות ענפי ההייטק והפרמצבטיקה, מתמודדת עם אתגרים פנימיים חריפים: מחירי דיור שזינקו ב-10% בשנה האחרונה, מחסור של כ-250 אלף יחידות דיור ומתיחות חברתית סביב זרם מבקשי מקלט שמובילה למהומות אלימות. 

מקורות שמרניים באירלנד טוענים כי הבחירות הללו חושפות "פרצה אלקטורלית", מצב שבו הציבור, מתוסכל ממדיניות הממשלה, עלול להעניק כוח סמלי לדמות שמאלנית רדיקלית כמו קונולי, שתחזק את הלחץ על מדיניות ההגירה והכלכלה. מבקרים מהימין מגדירים זאת כ"בחירה בין סדר לאנרכיה, בין ממשלה יציבה לבין קולות שמאלניים שמסכנים את הכלכלה האירית."

קונולי: מהתנגדות למלחמות ועד תמיכה בזכויות חברתיות

קתרין קונולי, בת 68 מגאלווי, היא דמות ותיקה בפוליטיקה האירית אך לא שגרתית. כעורכת דין ופסיכולוגית בהכשרתה, היא החלה את דרכה במפלגת הלייבור בשנות ה-80, אך עזבה אותה ב-1996 בעקבות חילוקי דעות אידיאולוגיים והפכה לפעילה עצמאית. נבחרה לפרלמנט (Dáil) ב-2016 כעצמאית, שימשה כסגנית יו"ר הפרלמנט בין 2020 ל-2024, והייתה חברה בוועדת התקציב הציבורית, שם ביקרה בחריפות את כשלי הממשלה בניהול הכספים הציבוריים.

קמפיין הנשיאות שלה זוכה לתמיכה רחבה משמאל כולל שין פיין, הלייבור, הסוציאל דמוקרטים והירוקים, אך היא מדגישה את עצמאותה, ומציגה עצמה כ"קול שלום ועצמאות אירי".

קונולי ידועה בגישתה הפציפיסטית ובביקורתה החריפה על מדיניות החוץ של המערב. היא תומכת בעקביות בניטרליות האירית, מתנגדת להצטרפות לנאט"ו ומבקרת את "המיליטריזציה" של האיחוד האירופי. בפוליטיקו תוארה עמדתה כ"אנטי-מערבית לעיתים קרובות", כאשר היא גינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה אך גם ביקרה את תגובת נאטו.

בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, קונולי קראה להטלת סנקציות על ישראל ותמכה בהכרה בפלסטין, מה שהפך אותה לפופולרית בקרב צעירים ובקהילות שמאלניות. בסרטון ויראלי, היא נראית מבצעת תרגילי כדורגל וכדורסל, מה שזיכה אותה בתמיכת דור Z, שרואה בה סמל ל"אירלנד חדשה", פחות מסורתית, יותר פרוגרסיבית.

קונולי התייחסה למשבר ההגירה כ"אתגר חברתי", אך דחתה את הסיסמה "אירלנד מלאה זרים" כ"מבעיתה", וטענה כי אין ראיות לכך שהמדינה "מלאה". היא תומכת בטיפול במהגרים כ"עובדים נחוצים" לכלכלה, אך מבקרת את הממשלה על כשלה בטיפול במשבר הדיור, שפוגע בעיקר בצעירים אירים.

כעורכת דין, ייצגה בעבר בנקים בתיקי פינוי בזמן המשבר הפיננסי של 2008, מה שזיכה אותה בביקורת מצד השמאל והימין כאחד, מבקרים שמרניים מציגים אותה כ"היפוקרטית", שמאלנית שנהנתה ממערכת הקפיטליסטית.

האמפריז: נציגת הממסד תחת אש מכל הכיוונים

מנגד, הת'ר האמפריז, בת 65, מייצגת את פיין גייל, אחת משתי המפלגות המסורתיות ששלטו באירלנד במשך מאה שנה. כבת למשפחה פרוטסטנטית, בעלת רקע בארגון אורנג' אורדר, האמפריז נבחרה לפרלמנט ב-2011 ושימשה כשרה למגוון תיקים: אמנויות, תקשורת, כלכלה ועסקים.

היא ידועה כפוליטיקאית "מעשית", שמתמקדת ב"אחדות קהילתית" ובקשרים עם צפון אירלנד, מה שהופך אותה למועמדת אטרקטיבית עבור מצביעים מתונים.

אולם, האמפריז סובלת מתדמית "ממסדית" כבדה. כמנהלת קמפיין להצעות חוק משפחה וטיפול משפחתי ב-2024, היא נכשלה קשות, מה שהוביל להתפטרותו של ראש הממשלה לייו וראדקר. מהימין, היא מותקפת על "רכות" כלפי הגירה, בעוד מבקרים טוענים כי היא "לא מצליחה להגיד מי היא באמת".

האמפריז תומכת בהגירה כ"מנוע צמיחה", אך מבטיחה "שליטה טובה יותר" בגבולות והקול הזה התחזק על רקע  מהומות בסיטיווסט, שם שוכנו מבקשי מקלט במלון והובילו להתפרעויות אלימות. בדיון טלוויזיוני, היא הביעה חרטה על מדיניות קורונה שמנעה מגע עם חולים סופניים, מה שזיכה אותה באמפתיה אך גם בביקורת על כשלי הממשלה.

המפלגות המסורתיות, פיאנה פול ופיין גייל, סופגות מכות קשות. ג'ים גאווין, מועמד פיאנה פול ומאמן כדורגל לשעבר, פרש מהמירוץ בעקבות שערורייה כלכלית: חוב של 3,300 אירו שלא שולם ללא הצדקה. 

הסקרים מראים ירידה בתמיכה במפלגות אלה, כאשר שין פיין והשמאל העצמאי צוברים תאוצה.

הכלכלה האירית: צמיחה מרשימה לצד משבר חברתי

אירלנד, עם תוצר מקומי גולמי לנפש של כ-100,000 אירו, הגבוה באיחוד האירופי, נהנית מבום טכנולוגי (גוגל, אפל, פייסבוק), אך המשבר החברתי חריף. מחירי שכירות זינקו ב-8% ב-2025, ומחסור בדיור גורם לכ-13,000 אנשים להיות חסרי בית.

קונולי מבטיחה "רפורמה חברתית", כולל השקעה ציבורית בדיור וטיפול בהתמכרויות כבעיה בריאותית, לא פלילית. האמפריז, כשרה פיננסית לשעבר, מדגישה "יציבות כלכלית" ומשיכת השקעות זרות, אך מבקרים טוענים כי מדיניותה "מעדיפה תאגידים על פני אזרחים".

בעיית המהגרים: מתיחות חברתית ומחלוקת פוליטית

הגירה היא הנושא הלוהט ביותר באירלנד. ההגירה נטו אומנם ירדה לקצב של כ-50 אלף בשנה, אך בנוסף להם יש זרם מבקשי מקלט - כ-20,000 בשנה. קונולי רואה בהגירה "הזדמנות", ומבקרת את "גזענות הימין הקיצוני". האמפריז מבטיחה "איזון", אך מבקרים מאשימים אותה ב"חוסר מנהיגות".

מחקרים מראים כי הגירה תורמת כ-1.5% לצמיחה, אך ממעלה את מחירי דיור ב-2-3%.