מאבק תנינים: מפעילת חווה תובעת 53 מיליון שקל, המדינה תובעת מיליון שקל
המפעילה לשעבר של חוות התנינים בפצאל טוענת שהמדינה הוציאה להורג את 800 התנינים שלה. המדינה: המפעילה התרשלה בצורה חמורה וצריכה לשלם תמורת ההריגה
בעלי חיים מפעיליה לשעבר של חוות התנינים ביישוב פצאל תובעים מן המדינה 53 מיליון שקל - והמדינה הגיבה בתביעה שכנגד בסך מיליון שקל. המאבק מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר תביעתה של חברת ביתן ניסים ובניו הוגשה בפברואר השנה, ותביעתה של המדינה - בשבוע שעבר.
ביתן ניסים תובעת את המינהל האזרחי, שלדבריה "התיר הוצאה להורג של 300 תנינים ובפועל המית (באמצעות מי מטעמו) 800 תנינים"; את משמר הגבול, שלדבריה הוא שהרג בפועל את התנינים; ואת רשות הטבע והגנים, שלטענתה הוציאה את הצו יחד עם המינהל האזרחי והשתתפה בהרג התנינים. מדובר בחיות בר מוגנות שהיו בבעלותה, טוענת החברה.
ביתן ניסים: הריגה בהיחבא
על פי התביעה, "בתיאום מלא מול הנתבעים ומתוך תחושת שליחות ציונית להשקיע בתחום התיירות והחקלאות באזור בקעת הירדן, הקימה התובעת לפני כמעט 40 שנה חווה לגידול תניני יאור. תנינים אלו גודלו למטרות מסחר בהתאם להוראות הדין. לאחר עשרות שנים בהן התובעת נשאה בעול והשקיעה משאבי עתק בהקמה ובפיתוח של החווה על כל תשתיותיה, והכל בפיקוח ועידוד הנתבעים, בוצע [בשנת 2013 - א.ל] שינוי רגולטורי ביחס להגדרת התנינים, ולאפשרות המסחר והתיירות בחוות התנינים".
ביתן ניסים לא יכלה להמשיך לעסוק בסחר בתנינים, ולאחר שעתרה לבג"ץ ב-2018 - התחייבו הנתבעים לסייע לה בסגירת החווה ובהעברת התנינים לחו"ל. בשנת 2022 סיכמה החברה על מכירת התנינים לגורם מסחרי במרוקו ב-9 מיליון אירו, כאשר הכנסותיה בפועל מן העסקה אמורות היו להיות גבוהות בהרבה. אלא שבאוגוסט 2022, הגיעו נציגי המדינה למדינה, שברו את השערים הרחיקו את השומר והרגו את כל 800 התנינים - ללא כל הודעה מוקדמת, טוענת ביתן ניסים. לדבריה, הצו התייחס רק ל-300 תנינים, ונציגי המדינה נטלו את הפגרים כדי להעלים ראיות.
המדינה: סכנה לשלום הציבור
בכתב ההגנה טוענת המדינה, כי בשנת 2011 ברחו מן החווה עשרות תנינים, אך ביתן ניסים לא דיווחה על כך. "התובעת לא דאגה לטפל בכל הליקויים האבטחתיים, הבטיחותיים והווטרינריים שעלו בביקורות חוזרות ונשנות בחווה תוך התעלמות מחובותיה ויצירת סיכון לחיי אדם ועד כדי הזנחה קיצונית של התנינים בחווה.
"בהתאם לחוות דעת וטרינרית משנת 2024, עולה כי ההזנחה הגיעה עד כדי התעללות, אכזריות או עינוי. בנוסף, הגידור סביב החווה היה פרוץ כך שלא רק שהיה חשש לבריחות נוספות של תנינים, אלא שליקויים אלה אפשרו כניסה של 'מבקרים' בלתי מורשים לחווה אשר מכילה מאות תניני יאור, אשר מסוכנותם הינה בגדר ידיעה שיפוטית של ממש". לכן, אומרת המדינה, לא הייתה לה ברירה אלא לפעול כפי שפעלה.
בתביעה שכנגד מבקשת המדינה מבית המשפט לחייב את ביתן ניסים לשפות אותה על ההוצאות בהן נשאה לחיסול התנינים. לדבריה, "מחדליה המתמשכים של הנתבעת שכנגד הובילו למצב מתמשך של סכנה לציבור ולבעלי החיים שבחזקתה, אשר חייבו התערבות ממשית ומיידית ולמדינה לא נותרה ברירה אלא לפעול במקומה ולבצע, בעצמה ובאמצעות גורמים מקצועיים מטעמה, את הפעולות שהנתבעת שכנגד הייתה מחויבת לבצע מלכתחילה".
לטענת המדינה, "לו הייתה הנתבעת שכנגד פועלת כפי שהיה עליה לפעול מלכתחילה, ובכלל זה נערכת לשינוי הרגולטורי אשר האפשרות להתממשותו הייתה ידועה לה שנים רבות מראש; פועלת בהתאם לחובה המוטלת עליה להתאים את פעילותה לדרישות הדין, להבטיח את בטיחות החווה ואת שלום הציבור, להבטיח את רווחת בעלי החיים שהיו בחזקתה; כמו גם פועלת בהתאם לחובתה להיענות לדרישותיה החוזרות והנשנות של המדינה לתיקון הליקויים החמורים שהתגלו בניהול החווה - המדינה לא הייתה נדרשת לפעול במקומה של הנתבעת שכנגד; וההוצאות שנאלצה להוציא לצורך כך היו נחסכות לקופה הציבורית".
