נהג בשלילה ולא ידע: הפניקס תשלם 42 אלף שקל
ניידת משטרה הייתה מעורבת בתאונה שבה נפגע התובע בינואר 2022, והשוטרים בדקו את פרטיו בזירה מיד לאחר האירוע בלי לומר לו דבר על רישיון הנהיגה שלו. ארבע שנים וחצי לאחר מכן קבע בית משפט השלום בבת ים כי הרישיון היה מותלה כבר ארבעה חודשים וחצי קודם לתאונה, ובכל זאת חייב את הפניקס לשלם לו 42 אלף שקל.
התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975, נגד הפניקס חברה לביטוח, שביטחה את רכבו של התובע בביטוח חובה. התובע, יליד 1977, נהג הסעות עצמאי ומנהל עבודה בחברה לעבודות עפר בבעלות אביו, טען כי ניידת המשטרה נכנסה ברכבו מאחור ביציאה מהיישוב שבו הוא מתגורר. הפניקס כפרה בחבותה בטענה אחת מרכזית: במועד התאונה נהג התובע ללא רישיון תקף, ומשכך הוא משולל כיסוי ביטוחי לפי סעיף 7(3) לחוק, השולל פיצוי ממי ״שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה״.
מה הראתה תעודת עובד הציבור?
הפניקס צירפה תעודת עובד ציבור ממשרד התחבורה מדצמבר 2023, שלפיה רישיונו של התובע הותלה עוד ביום 31 באוגוסט 2021 בשל שיטת הניקוד, כארבעה חודשים וחצי לפני התאונה, וכי הרישיון עצמו לא הופקד. ב״כ התובע, עו״ד יאיר סמגורה, הודיע תחילה בישיבה המסכמת על כוונה לזמן את עורכת התעודה לחקירה, ובהמשך חזר בו מכוונתו זו.
השופטת אידית קליימן-בלק ראתה בכך מחסום דיוני. ״חזקה כי האמור בתע״צ לא נסתר וכי יש לראות את הסטאטוס של רישיון הנהיגה של התובע דנן ככזה שנשלל 4 חודשים וחצי עובר לתאונה״, כתבה, והוסיפה: ״מכאן כי התובע מנוע מלהעלות טענות עובדתיות כנגד הממצאים שצויינו בתע״צ״.
התובע גרס כי התליה על רקע שיטת ניקוד, שכל תכליתה חיוב במעבר קורס נהיגה מונעת או ריענון, אינה פסילה כדין השוללת כיסוי ביטוחי. גם טענה זו נדחתה. השופטת נשענה על פסק דין של בית המשפט המחוזי מדצמבר 2025 בעניין פלוני נגד מנורה וקרנית, שבו מתחה השופטת מור-אל ביקורת על מה שכינתה ״הבוקה והמבולקה״ שנוצרת מחוסר סנכרון בין אגף הרישוי, דואר ישראל ומשטרת ישראל, מצב שעלול להוליד חוסר ודאות לגבי הסטאטוס המשפטי של רישיון נהיגה בכל רגע נתון.
השוטר שבדק ולא אמר כלום
הטענה החזקה של התובע נגעה דווקא לזהות הרכב השני. לדבריו, אם רישיונו היה פסול, חזקה על השוטרים שבדקו את פרטיו במסוף המשטרתי מיד לאחר התאונה שהיו פותחים נגדו בהליך פלילי או נוטלים ממנו את הרישיון במקום. כתימוכין צירף התובע סרטון שצילם בעצמו בזירה בזמן אמת, ובו נשמעים חילופי הדברים בינו לבין השוטר בלי אזכור אחד לסוגיית הרישיון. ראיות מסוג זה יודעות להכריע תיקים שלמים, ובתיק אחר הכריע פוסט שפרסם הנהג בפייסבוק יום אחרי התאונה את שאלת זהות הרכב הפוגע.
קליימן-בלק הפנתה שוב לפסק הדין המחוזי: ״משטרת ישראל נוטה, מסיבות שלא הובררו, שלא לאכוף פסילות מסוג זה״, ובהמשך: ״נהגים עם הוראות התלייה ופסילה מקבלים שוב ושוב דוחות מבלי שנעשית פעולה אקטיבית לאכוף את הפסילה גם כאשר נעצרו כבר על ידי איש חוק״. מסקנתה הייתה חד משמעית: ״אין בהיעדר האכיפה כשלעצמו כדי ללמד, לא לחיוב ולא לשלילה, לגבי הסטאטוס המשפטי של רישיון הנהיגה של הנהג הקונקרטי״. השופטת הוסיפה כי התובע כלל לא זימן לעדות את מי משני השוטרים שהיו מעורבים בתאונה.
האם דחיית ההתליה חלה אחורה?
קלף נוסף שהניח התובע היה מכתב של רשות הרישוי מפברואר 2022, כחודש לאחר התאונה, שכותרתו ״דחיית זימון להדרכה בנהיגה נכונה״. במכתב נכתב: ״הריני להודיעך כי לאחר עיון בבקשתך, החלטתי לאשר לך את דחיית ביצוע ההדרכה/הדרכות. לאור זאת התליית הרישיון נדחית עד תאריך 17/8/2022״. לשיטת התובע, הדחייה יצרה מנגנון של תחולה רטרואקטיבית והכשירה בדיעבד את רישיונו גם למועד התאונה.
השופטת קבעה שהטענה סותרת חזיתית את הלכת שוקי טל של בית המשפט העליון משנת 2012. שם נדונה בקשה דומה לתחולה לאחור של ביטול פסילה, ובית המשפט כתב: ״האם יש בכך כדי להפוך את המערער למי שלמעשה נהג ברישיון, אחת-עשרה שנים קודם לביטול רכיב הפסילה? תשובתי לכך היא בשלילה״. קליימן-בלק גזרה מכך את המסקנה לתיק שלפניה: ״אם במועד התאונה הרישיון היה מותלה, אזי שמסמך מאוחר יותר, הדוחה את ההתליה בשנה כמו במקרה לפנינו, אין בכוחו לשנות בדיעבד את מעמדו של הנהג כמי שנהג בשלילה במועד התאונה״.
- 12 שנות פוליסה - ו-121 אלף שקל בלי כיסוי
- בניין מסוכן בן 120 שנים התחיל לקרוס וגרם נזקים - מי ישלם על הנזק?
למה מספר דואר רשום אחד לא הספיק
עד לנקודה זו הצטיירה תמונה של ניצחון מלא להפניקס. מה שהפיל את ההגנה היה התנאי השני מבין שני תנאים מצטברים שעל מבטחת להוכיח כדי לשלול כיסוי: האחד, שהרישיון היה בסטאטוס של שלילה או התליה במועד התאונה; השני, שהנהג היה מודע לכך. תקנה 550 לתקנות התעבורה דורשת משלוח הודעה בדואר רשום לכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים או מסירה אישית, וקובעת חזקת מסירה בתום 15 ימים ממועד המשלוח.
הפניקס נשענה על מכתב משרד הרישוי שבו הופיע מספר דואר רשום RR514042511G2, שנשלח לתובע ב-31 באוגוסט 2021 יחד עם הודעת ההתליה, וטענה שדי בכך כדי להעביר אליו את נטל השכנוע. השופטת דחתה: ״לא הוגש מטעם הנתבעת דבר המעיד על משלוח הודעה כאמור באמצעות דואר ישראל ו/או על ביצוע המסירה למענו של התובע ו/או על קבלתה על ידי הנמען או הימנעות הנמען מלקחת את דבר הדואר״. מידע כזה, ציינה, ניתן היה להגיש בתעודת עובד ציבור של דואר ישראל, כפי שנעשה ברע״א 8690/22 מנורה נגד פלוני, ״ברם הדבר לא נעשה במקרה דנן״.
מדברי התובע עצמו בחקירה עלה שידע על בעיה כלשהי. ״לפני התאונה עוצרים אותי, כל היום אני נוהג. עצר אותי שוטר אמר לי ש׳, יש לך בעיה עם הרישיון, לא יודע אולי פסילה. אמרתי אני אלך למשרד הרישוי״, העיד. השופטת שקלה אם יש בכך הודאה בידיעה: ״חככתי בדעתי בדבר ובאתי למסקנה כי הגם שהיה מצופה מהתובע לרדת לשורש העניין ולא לטמון ראשו בחול ולברר מהי אותה הבעיה סביב רישיונו, עדיין לא ניתן לראות בכך כידיעה פוזיטיבית על פסילת רישיון ועל הצורך להפקידו״. מסקנתה: ״הנתבעת לא צלחה להרים את נטל השכנוע ולהוכיח כי הייתה לתובע ידיעה פוזיטיבית בדבר שלילה זו בזמן אמת ומשכך, יש לקבוע כי הכיסוי הביטוחי עומד בעינו והנתבעת מנועה מלהתנער ממנו״.
1% נכות ושכר שעלה: כמה נפסק בפועל
הניצחון בשאלת החבות הותיר בידי התובע סכום צנוע. המומחה בתחום האורטופדי, ד״ר מוטי קרמר, קבע בחוות דעתו מאפריל 2024 כי בדיקתו הגופנית של התובע ״מדגימה האדרה רצונית, ללא ממצא המקנה נכות אורטופדית צמיתה בצוואר או בגב״, וכי ״לא נותרה נכות צמיתה משמעותית מהאירוע הנדון״, עם אפשרות לשקול נכות שארתית של 1% בלבד. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור אותו. מחלוקות על שיעור הנכות הן מרכיב קבוע בתיקי נזקי גוף, ובתיק אחר של הפניקס הפחית מומחה בית המשפט את הנכות שהכיר בה ביטוח לאומי וחתך את הפיצוי ל-115 אלף שקל.
נתוני ההשתכרות עבדו נגד התובע. מדוח רציפות ביטוח עלה שכר חודשי ברוטו ממוצע של 8,479 שקל ב-2021, 8,199 שקל בשנת התאונה, 24,863 שקל ב-2023, 4,648 שקל ב-2024 ו-21,593 שקל ב-2025. השופטת קבעה כי נכות בשיעור 1% היא ״חסרת כל משמעות תפקודית, מה שמתיישב עם נתוני ההשתכרות שצורפו, המעידים על עליית שכר ניכרת מאז התאונה ועד היום״, ולא פסקה דבר בגין הפסדי השתכרות לעתיד.
- 26 חודשי מילואים: טענת הקושי התפעולי של כללית התהפכה נגדה
- טענה שהבטיח לה הכל - מומחה: לא הבין מלה ממה שאמר
בפועל נפסקו לתובע 30 אלף שקל בגין שלושה חודשי היעדרות מעבודה בחודשים פברואר עד אפריל 2022, לפי 9,000 שקל נטו משוערך בתוספת פנסיה של 12.5%; 2,000 שקל גלובלי בגין הוצאות ונסיעות, לאחר שלא צורפה ראיה כלשהי לתמיכה בדרישה; ו-10 אלף שקל בגין כאב וסבל. סך הכל 42 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע״מ ואגרה, שישולמו בתוך 30 יום. בראש הנזק של עזרת הזולת נדחתה הדרישה במלואה, לאחר שהתובע לא הביא לעדות אף אחד מבני משפחתו.
המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אף שלטענת התובע היה בדרכו לעבודה. משמעות הסירוב היא ש-42 אלף השקלים נשארים בידיו במלואם, ללא ניכוי תגמולי המל״ל.
