מה הופך את הציבור החרדי לפגיע יותר להונאות השקעה?

בשנים האחרונות, אלפי אברכים ומשפחות מצאו את עצמם מול שוקת שבורה. הון רב, שנאסף שקל לשקל כדי להצליח לחתן את הילדים בכבוד, ירד לטמיון בהשקעות מפוקפקות שהבטיחו הרים וגבעות ונמוגו. קל ליפול ל"האשמת הקורבן", אך המשפחות הללו לא נפלו בגלל חמדנות, אלא מתוך תמימות וחוסר אוריינות פיננסית. מטרת הטור הזה היא לא לבקר או להתנשא, אלא להציב מראה מול השיטות, לחשוף את הדפוסים ולהביא את העובדות כפי שהן. בסופו של דבר, אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.

אז למה בעצם חרדים נוטים ליפול בהשקעות יותר מהציבור בכללי?

"חרב השידוכים" והצורך בסכומים אסטרונומיים בפרק זמן קצר: הלחץ להשיג מאות אלפי שקלים לנישואי ילדים יוצר לחץ פיננסי אמיתי. כשאדם יודע שהוא חייב להשיג הון עצמי למספר דירות תוך שנים ספורות בלי שכר גבוה, היגיון כלכלי סביר נדחק הצידה לטובת משאלת לב להשגת תשואה גבוהה. ככל שמשקיעים סכום קטן יותר, נוטים לקחת סיכונים לא הגיוניים. משקיע עם 300,000 שקל "יסתפק" ב-10% תשואה. משקיע עם כמה עשרות אלפי שקלים בודדים יחפש תשואות שנתיות של 30%-40%, דבר שאינו בר קיימא במציאות.

"חוסכים בטיפות מפסידים בדליים": מניתוח של עוקצים והשקעות כושלות עולה, כי ברבים מהמקרים המשקיעים נטו לחסוך על עורכי דין, יועצים ושמאים מטעמם והסתמכו על הבטחות השווקים, מתווכים ומוכרי חלומות.

הסתמכות על רבנים או דמויות סמכות: מגייסי כספים למיזמים והשקעות מנצלים את ההסתמכות והציות לרבנים. גיוס משקיעים מתחיל הרבה פעמים משימוש בפרסום עם "ברכת הדרך" מרב מוכר, או מכתבי רבנים ללא שום ידע בהשקעות שנותנים הכשר הלכתי להשקעה בסיכון גבוה.

תקשורת מגזרית שלא מסננת הצעות שמלאות בדגלים אדומים: המדיה החרדית נוטה לפרסם השקעות מפוקפקות בקלות, הצעות שאף אתר כלכלי לא היה מעז לפרסם. כמו הצעה להשתתפות בהשקעה במכרות זהב באפריקה והלוואות למיזמים עם טכנולוגיות קיקיוניות.

שיווק באמצעות חברים ומכרים: השקעות מפוקפקות רבות בציבור החרדי אינן מפורסמות רק בעיתון, אלא עובדות בשיטת "חבר מביא חבר". נוכלים מגייסי כספים מנצלים דפוס ידוע: בשלבים הראשונים של המיזם, הם משלמים את ה"תשואות" הגבוהות המובטחות בדייקנות למשקיעים הראשונים (לרוב מכספי המשקיעים החדשים שאחריהם). האברך הראשון שקיבל 30% תשואה בשנה הראשונה, לא שומר את זה בסוד, הוא מספר לגיסו, לשכן בספסל בבית הכנסת, ולחבר מהכולל.

חוסר נגישות לאינטרנט פתוח ובדיקת נתוני אמת: המשקיע החרדי הממוצע אינו גולש באתרים כלכליים ונחשף הרבה פחות לכתבות תחקיר פיננסיות מהתקשורת הכללית. המידע מוגבל למה שעובר את סינון האינטרנט הכשר, העיתונות המגזרית והעסקנים.

הימנעות מדיווח לרשויות: נוכלים יודעים שהציבור החרדי נמנע מדווח לרשויות לתבוע בבתי משפט אזרחיים. הרצון "לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית" וההסתמכות על דין תורה יוצרים בעיה, שכן לבוררות פנימית אין המנגנונים, הסמכויות וחוקי החברות הנדרשים להתמודדות עם הונאות מורכבות, הברחת נכסים או חברות מעבר לים.

• המחיר של שלוש שנות מלחמה: 230 מיליארד שקל, ו-79 אלף שקל לכל משפחה בישראל
• 15 מיליון משתמשים ועשרות מיליוני דולרים בהכנסות: לורה גייסה 22 מיליון דולר

רשות שוק ההון שאמורה לפקח ביעילות ובזמן אמת, נוטה לסגור את הפרצות הרבה אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה. הטרגדיה היא דווקא שהמעלות של הציבור החרדי - אמון הדדי, ערבות הדדית ופשטות - הן בדיוק הנקודות שדרכן נוכלויות פיננסיות חודרות פנימה.

הכותב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו משקיע עצמאי