בחור ישיבה עם תשע דירות בחו"ל - עסק או השקעה פסיבית?
בית הדין הארצי החזיר את התיק לבירור מחדש, ובית הדין האזורי בתל אביב קבע כי יצחק זאב סולובייצ'יק מתאים לשמש תובע ייצוגי נגד המוסד לביטוח לאומי בתביעה שעניינה הכנסות משכר דירה בחו"ל. הוא אישר את הגשת התובענה הייצוגית סביב השאלה אם עליו לשלם דמי ביטוח
לאומי או שהוא פטור
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אישר תובענה ייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי, בסוגיה שיכולה לגעת לכיס של אלפי ישראלים: האם מי שמשכיר נכסים למגורים מחוץ לישראל, ומדווח על ההכנסה כפסיבית, פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי גם אם מדובר בהיקף נכסים לא קטן.
התובע, יצחק זאב סולובייצ'יק, תלמיד ישיבה המחזיק בנדל"ן בחו"ל, טען כי הביטוח הלאומי גובה ממנו דמי ביטוח שלא כדין על הכנסות משכר דירה. בית הדין האזורי דחה בעבר את בקשת האישור, וקבע שהתובע לא מתאים לשמש תובע ייצוגי. אלא שבפברואר 2026 התערב בית הדין הארצי לעבודה, קיבל את הערעור שהגיש התובע, והחזיר את התיק לבחינה מחדש - ביחד עם ביקורת בוטה על הערכאה הקודמת. בית הדין הארצי קבע כי בית הדין האזורי "לא דק פורתא ביישום המבחנים השונים" לעניין התאמת המבקש.
הסוגיה המשפטית שבבסיס התיק נסמכת על הלכת אולך המפורסמת - פסק דין תקדימי מ-2022 שקבע כי הכנסות מדמי שכירות מנכסים למגורים מחוץ לישראל, אם הן לא הכנסה מעסק, פטורות מדמי ביטוח לאומי. סולובייצ'יק טוען שמצבו זהה כמעט לחלוטין למקרה של ברוך מרדכי אולך: שניהם בחורי ישיבה, שניהם בעלי אזרחות נוספת (שווייצרית), שניהם החזיקו נכסים רבים בחו"ל ושילמו עליהם מס במקום, ואף אחד מהם לא הוכרז אי-פעם כבעל עסק.
המוסד לביטוח לאומי מנגד, טען שמדובר במקרה שונה לגמרי. לפי המשיב, לתובע יש לא פחות מ-60 דירות ב-30 נכסים, השקעה של מיליון שקל עם מינוף של 80%, חברת אחזקה שמנהלת את הנכסים ומנגנון עסקי מאורגן ושיטתי. כל אלה, כך לטענת המוסד, מלמדים על עסק של ממש ולא על הכנסה פסיבית, בהתאם למבחני הפסיקה בעניין לשם ובירן.
המסמך שהפיל את המוסד: הביטוח הלאומי עצמו לא ראה בזה עסק
ההכרעה שבסופו של דבר הטתה את הכף לטובת התובע היתה דווקא פשוטה: בית הדין קבע כי המוסד לביטוח לאומי עצמו סיווג לאורך שנים, ובכמה התכתבויות רשמיות, את הכנסות התובע כ"הכנסות שאינן מעבודה". כפי שנכתב בהחלטה, "המוסד לביטוח לאומי אף ציין במפורש במכתביו כי הוא מחייב את המבקש בגין הכנסות שלא מעבודה. עמדה זו של המוסד... עומדת בסתירה חזיתית לטענתו הנוכחית כי הכנסות המבקש הן הכנסות מעסק".
בית הדין הוסיף שנציגי המוסד עצמם הבהירו בתצהיריהם כי המוסד הולך בעקבות הסיווג של רשות המסים. ומכיוון שגם רשות המסים מעולם לא קבעה שמדובר בעסק, קבע בית הדין שאין מקום ליצור יש מאין מחלוקת שלא היתה קיימת: "בית הדין אינו יכול ליצור מחלוקת שמעולם לא נוצרה על ידי הרשויות המוסמכות".
טענה נוספת של המוסד היתה שהתובע עצמו לא ידע לנקוב במספר הדירות שברשותו, לא הציג חוזי שכירות ונתן תשובות מעורפלות בחקירתו - סממנים שלכאורה מעידים על היעדר עילה אישית ומהות שאינה מתאימה לתובע ייצוגי. גם כאן בית הדין דחה את הטענה, וקבע שיש לבחון את רף הידיעה הנדרש בהקשר המתאים: מדובר בתלמיד ישיבה שמשקיע באמצעות חברת ניהול וגורמי ביניים, ודווקא חוסר המעורבות היומיומית שלו בפרטי הנכסים משקף את אופייה הפסיבי של ההשקעה, ולא פוגם בהתאמתו.
הקבוצה שתיכלל בתביעה
בעקבות ההחלטה, בית הדין אישר את התובענה כייצוגית עבור כל מבוטח בעל הכנסה פסיבית משכר דירה למגורים מחוץ לישראל, שדיווח עליה במסלול הרגיל לפי סעיף 121 לפקודת מס הכנסה ושילם או חויב בדמי ביטוח לאומי עבורה, בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה. בין העילות שאושרו: עשיית עושר ולא במשפט, השבה לפי סעיף 362(א) לחוק הביטוח הלאומי, ואפליה מול מבוטחים בעלי הכנסות דומות בישראל.
התובע נדרש לפרסם הודעה בשני עיתונים יומיים בתוך פרק זמן קצוב, כדי לאפשר לחברי הקבוצה לצאת ממנה אם ירצו בכך. המוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות בסכום של 2,000 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 30 אלף שקל.
