שיאים בוול סטריט למרות המלחמה והשיא בנפט - איך זה ייתכן?
מדד הנאסד״ק ננעל על 26,698 נקודות וסיכם את השבוע הטוב ביותר שלו מאז אפריל, עלייה של כ-5%. ה-S&P 500 עומד על 7,756 והדאו ג׳ונס על 54,026. באותו שבוע עצמו טיפס הברנט לאזור 82 דולר, כ-18% מעל רמתו לפני חודש, מצר הורמוז ממשיך לתפקד תחת מגבלות, והסכם שהובטח לחתימה בתוך ימים ממשיך להמתין. שני הדברים האלה מתקיימים בו זמנית, וזה נראה כמו סתירה. זו אינה סתירה.
ההסבר הראשון הוא הרכב המדד. את וול סטריט של 2026 מרימות חברות שמבנה העלויות שלהן כמעט לא תלוי במחיר החבית. מעצבת שבבים משלמת על חשמל, על ייצור ועל שכר מהנדסים, וחלקו של הדלק בתוך זה שולי. מדד השבבים SOXX הוסיף כ-7% בשבוע, מארוול קפצה 35% ואינטל כ-23%. אלה המנועים שמזיזים את המדדים היום, והם אדישים במידה רבה לשאלה מה קורה במפרץ הפרסי.
אבל ההסבר החזק יותר מסתתר בנתון שכמעט נעדר מהכותרות: מדד התנודתיות של הנפט זינק 11.4% ל-57.34 נקודות, בעוד מדד הפחד VIX נסחר סביב 15.2. השוק מתמחר סיכון גיאופוליטי חריף, אבל הוא מתמחר אותו בתוך הסחורה ולא במניות. זה מוזר, אבל זו עובדה - מדד הפחד של השוק נמוך.
כשדוח תעסוקה חלש הופך לדלק
ואז הגיע דוח התעסוקה. המשק האמריקאי מחק 23 אלף משרות ביולי מול ציפייה לתוספת של 83 אלף, נתוני מאי ויוני תוקנו כלפי מטה ב-103 אלף משרות במצטבר, וממוצע התוספת החודשית ב-12 החודשים האחרונים ירד ל-34 אלף בלבד. בעולם הגיוני, נתון כזה מפיל מדדים. כאן הוא הרים אותם.
הדוח הזה כמעט קבר לחלוטין את תרחיש העלאת הריבית בספטמבר, ושוק האג״ח עבר לתמחר הורדה עתידית (להרחבה: מהפך בתמחור הריבית בשוק האג״ח). עבור מניות שהשווי שלהן נשען על רווחים בעוד עשור, שיעור ההיוון שנשען על הריבית חשוב יותר מהרווח של הרבעון הבא. שוק עבודה מתכווץ מוריד את שיעור ההיוון, ובאותה נשימה מייקר את המניות.
וכדאי לעצור לרגע לחשוב על זה - שוק שחוגג ירידה בתעסוקה חוגג למעשה את היחלשות הכלכלה שממנה מגיעים הרווחים שלו. זה עובד כל עוד ההיחלשות נשארת בגבול הצר שבין האטה למיתון. הגבול הזה דק, והשוק מניח שהפד יידע לעצור בדיוק עליו. אבל בסוף זה נראה הפוך - קונים מניות כשהכלכלה נחלשת. הסיבה היא טכנית, היא לא אמיתית.
מה השוק מתמחר במצר הורמוז
הממשל האמריקאי שידר במהלך השבוע שהסכם על פתיחת מצר הורמוז צפוי בתוך ימים. טראמפ משדר את זה כל הזמן בחודשים האחרונים כי ככה משדרים לוול סטריט שיש למה לצפות וכשיש למה לצפות המניות עולות. הציפייה-תקווה מעלה את השוק.
ההסכם טרם נחתם. המדדים כאמור עלו בכל זאת (להרחבה: ברנט סביב 82 דולר: עסקת הורמוז ממתינה לחתימה אחת בטהרן).
השוק מניח שהמצר ימשיך להעביר נפט ברוב התרחישים, שסגירה מוחלטת היא בסיכוי קטן ושגם אם היא תתרחש הפד יגיב לפני שהנזק יחלחל. ההנחה הזו החזיקה עד כה, והיא גם מסבירה למה כל הבטחה על הסכם מספיקה כדי להצדיק עוד יום ירוק.
שוק שעולה על הבטחה שנותרה על הנייר הוא שוק שהפסיק לדרוש מהחדשות להיות נכונות. די לו בכיוון. מנגנון כזה מתחזק את עצמו בדרך למעלה, אבל יכול להתפרק ביום שבו התרחיש הפסימי מתרחש.
סגירה ממשית של המצר, נפט בשלוש ספרות, ואינפלציית אנרגיה שמחזירה את הפד לשולחן מהכיוון ההפוך - יכולים לפרק את השיטה ומנגנון העליות, אבל בינתיים זה עובד.
