אירופה רוצה עצמאות בחלל - אבל חסרים לה משגרים
סוכנות החלל האירופית מזהירה כי סביב 2029–2031 הביקוש לשיגורי לוויינים עלול לעלות על היכולת המקומית; בעוד SpaceX ביצעה 170 שיגורים בשנה שעברה, אירופה הסתפקה בשמונה בלבד וכעת בוחנת הגדלת קצב הייצור של Ariane 6 ו־Vega-C
אירופה עלולה להיקלע למחסור ביכולת שיגור עצמאית לקראת סוף העשור, דווקא בזמן שמספר הלוויינים שהיא מתכננת להעלות לחלל נמצא בעלייה. ראש סוכנות החלל האירופית, יוזף אשבאכר, הזהיר כי סביב 2029–2031 צפוי להיווצר שיא בביקוש לשיגורים, בעוד היכולת המקומית של היבשת עדיין מוגבלת.
לדברי אשבאכר, ESA בוחנת כעת את היקף צורכי השיגור של אירופה לשנים הקרובות, על בסיס פרויקטים קיימים ומתוכננים. החישוב כולל מערכי לוויינים אזרחיים, משימות מחקר, מערכות ניווט וכן פרויקטים ביטחוניים של מדינות שונות. הפער מול ארה״ב וסין ממחיש את הבעיה. בשנים האחרונות שתי המדינות הגדילו משמעותית את פעילות החלל שלהן והשיקו מאות לוויינים, בעוד אירופה נותרה עם קצב שיגורים נמוך בהרבה. בשנה שעברה לבדה ביצעה SpaceX של אילון מאסק 170 שיגורים, לעומת שמונה בלבד באירופה.
הפער מול SpaceX ממשיך להתרחב
היתרון של SpaceX נובע בין היתר מהשימוש ברקטות רב־פעמיות, שהפחית את עלות השיגור והגדיל את הקצב שבו ניתן להחזיר משגרים לפעילות. אירופה, לעומת זאת, עדיין נשענת בעיקר על מערכות שיגור מסורתיות יותר ועל קצב ייצור נמוך משמעותית. אשבאכר אמר כי בכוונתו להעלות את הסוגיה מול המדינות החברות ב־ESA, במטרה לוודא שאירופה תוכל לשגר את הלוויינים שלה באמצעות משגרים אירופיים. מבחינת הסוכנות, השאלה אינה רק כלכלית אלא גם נוגעת לעצמאות אסטרטגית.
בשנים הקרובות מתכננת אירופה שורה ארוכה של שיגורים. בין היתר מדובר בלוויינים עבור Iris², מערך התקשורת הרב־מסלולי של האיחוד האירופי, מערכת הניווט Galileo ורשת Copernicus לתצפית על כדור הארץ.
לצד הפרויקטים האירופיים המשותפים, כמה מדינות מקדמות גם מערכי לוויינים לאומיים. גרמניה היא אחת מהן, ובמקביל ESA מפתחת לוויינים עבור משרדי ביטחון במדינות כמו יוון, ספרד ופולין.
המשבר של Ariane עדיין מורגש
הבעיה הנוכחית נבנתה לאורך כמה שנים. Ariane, יצרנית המשגר הכבד המרכזי של אירופה, התקשתה להשלים בזמן את הפיתוח של Ariane 6. לאחר הטיסה האחרונה של Ariane 5 ב־2023, נוצר פער של כשנה שבו לאירופה לא הייתה חלופה מקומית מלאה. באותה תקופה נאלצה אירופה להסתמך על SpaceX לצורך חלק מהשיגורים. רק ביולי 2024 חזרה היבשת ליכולת שיגור עצמאית עם הטיסה הראשונה של Ariane 6, ובדצמבר אותה שנה חזר לפעילות גם Vega-C האיטלקי.
למרות העיכובים, אשבאכר מעריך כי אירופה יכולה לסגור את הפער הצפוי אם תתחיל להיערך כבר עכשיו. ESA ביקשה מיצרני המשגרים להציג בחודשים הקרובים הערכות לגבי העלות של הרחבת קצב הייצור והשיגורים. במקרה של Ariane 6, היעד שנבחן הוא להגדיל את הקצב מכ־9–10 משגרים בשנה, שאליו החברה שואפת כיום, לכ־15. במקביל מתקיימים דיונים דומים לגבי הגדלת הפעילות של Vega-C.
ההערכות האלה ישפיעו על החלטות התקציב של ESA ועל השאלה היכן נכון להשקיע הון נוסף כדי למנוע את המחסור הצפוי. מבחינת הסוכנות, ההיערכות אינה ממוקדת רק ב־2030 אלא בעשור כולו. אשבאכר ציין כי אופק התכנון מגיע עד 2035, ולכן ההחלטות שיתקבלו כעת יקבעו את יכולת השיגור של אירופה לשנים רבות קדימה. הרחבת הייצור, קצב השיגורים וההשקעה בתשתיות יידרשו להתבצע עוד לפני שהביקוש יגיע לשיא.
