המדריכה נגד הצלמת וקישור הגוגל דרייב שנמחק: מי ניצח בסכסוך על 38.9 אלף ש'?

זה סיפור שמתחיל בשיתוף פעולה שנשמע פשוט לגמרי, ומסתיים בשני כתבי תביעה, גרסאות סותרות וקבצים שנעלמו אי שם בין כונן קשיח לקישור גוגל דרייב. הילה עופר, מומחית בתחום הפסיכודרמה ומיומנויות תקשורת בין-אישית, פיתחה סדרת סדנאות בת 12 מפגשים שנועדה, לפי הנטען, "לשנות את חייהם" של המשתתפים מן הקצה אל הקצה. כדי לתעד את הסדנאות, היא שכרה את שירותיה של גל מסס, צלמת וידאו בעלת ניסיון בצילום אירועים.

ב-21 בנובמבר 2024 סיכמו השתיים בעל פה על שיתוף הפעולה: מסס תצלם ותערוך את הסדנאות עבור עופר, לצורך שימוש עתידי ולצרכי שיווק. על התמורה לא היה ויכוח - 1,500 שקל בתוספת מע"מ עבור הצילום של כל סדנה, ועוד 150 שקל בתוספת מע"מ עבור עריכה. הבעיה התחילה אחרי שהכסף כבר עבר. לטענת עופר, אף שהיא שילמה את מלוא הסכום, היא לא קיבלה את כל הקבצים שצולמו, וחלק מאלה שכן הגיעו אליה היו תקולים ולא ניתנים לפתיחה. את הנזק היא כימתה ב-28,484 שקל, ועוד 10,416 שקל עבור עוגמת נפש - ובסך הכל 38,900 שקל.

מסס לא נשארה חייבת. בכתב ההגנה שלה היא טענה שסיפקה בדיוק את מה שהיה צריך, ושבשיחה מפורשת ב-13 בינואר 2025 עופר עצמה אישרה שקיבלה את כל החומרים, ש"הכל תקין", ואף נתנה לה אישור למחוק את קישור הגוגל דרייב ששימש להעברת הקבצים. כמו כן, מסס הגישה תביעה נגדית, ותבעה בחזרה בדיוק אותו סכום, 38.9 אלף שקל, הפעם עבור עוגמת נפש שנגרמה לה, לטענתה, ממערכת היחסים מול עופר ומכוונה שהיא ייחסה לה לפגוע בשלוות חייה.

מי היה אמור להעביר את הקבצים - ואיך?

כשהדיון הגיע לבית המשפט, התברר שהמחלוקת האמיתית לא נגעה לכסף עצמו, אלא לשאלה בסיסית הרבה יותר: איך בדיוק היה אמור לעבור החומר המצולם. עופר טענה שסוכם שהקבצים יועברו אליה על גבי כוננים קשיחים, ושחלקם פשוט לא נמצאים בכוננים שקיבלה, בעוד שחלק אחר תקול לחלוטין. מסס, לעומת זאת, עמדה על כך שהמנגנון שסוכם היה קישור לגוגל דרייב, שאליו הועלה כל החומר, ושעופר היתה אמורה להוריד אותו בעצמה. לדבריה, רק בגלל לחץ מצד עופר ו"כפתרון של מצוקה" היא הסכימה בשלב מסוים להעביר חלק מהחומר גם בכוננים, אך זה, כך לטענתה, לא הפך את הכוננים למנגנון המוסכם מלכתחילה.

השופטת ענת דבי מבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, שדנה בתיק, קבעה כבר בפתח הדברים שאין שום הסכם בכתב בין הצדדים, וש"גרסאות הצדדים באשר לסיכום ביניהן בדבר אופן העברת החומר המצולם הינן סותרות ולא ניתן להכריע בין הגרסאות". כלומר אין דרך לדעת בוודאות מי צודק.

מה שהטה את הכף לטובת מסס היה דווקא הראיה הכי פשוטה שיש: שיחת ווטסאפ. הצלמת הציגה לבית המשפט חילופי הודעות מה-13 לינואר 2025, ולפיהן עופר עצמה כתבה שהצליחה להוריד את כל החומר מהקישור בגוגל, ואף אישרה למסס למחוק אותו. בית המשפט ציין כי בנסיבות האלה, "התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים", ולכן דין התביעה העיקרית להידחות.

גם התביעה הנגדית נפלה

אבל גם מסס לא יצאה עם ניצחון מלא. התביעה הנגדית שלה, לפיצוי כספי עבור עוגמת נפש שנגרמה לה מהיחסים עם עופר, נדחתה גם היא. בית המשפט הזכיר את הכלל הידוע בפסיקה, שלפיו פיצוי כספי עבור עוגמת נפש נפסק רק במקרים חריגים של "התעמרות יוצאת דופן", ולא בכל סכסוך עסקי שמסתיים ברוגז. השופטת דבי קבעה כי "העובדות נשוא התביעה אינן נכנסות בגדר מקרה כזה", וכך שתי התביעות, זו נגד זו, ירדו ביחד מהפרק.

בסופו של דבר שני הצדדים נותרו בדיוק באותו המקום שבו התחילו - בלי כסף שעובר יד, ובלי צו להוצאות משפט. בית המשפט אף ציין במפורש כי "בנסיבות העניין אין צו להוצאות", כך שכל צד נשא בעלויות שלו.