465 אלף שקל חובות, רק 72 אלף ניתנים למחיקה
הממונה על חדלות פירעון סירב לפתוח הליך לחייב ירושלמי בן 57, בית המשפט התבקש להתערב, והתוצאה נשארה על כנה. מתוך חוב מוצהר של 465,533 שקל לשישה נושים, 84% נמצאו כחובות שאינם ברי הפטר. הסכום שהיה יכול להימחק בתום ההליך, כ-72 אלף שקל לנושים פרטיים ולחברות תקשורת, מהווה פחות משישית מהחוב הכולל.
שני חובות מרכיבים את הרוב המכריע. חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי בסך כ-293 אלף שקל, וחוב של 100 אלף שקל למרכז לגביית קנסות. החוב השני נובע מפיצויים שנפסקו בגזר דין בשני תיקי פשע חמור שאוחדו, שעניינם עבירות מין במשפחה. המערער נדון בהסדר טיעון ל-7 שנות מאסר בפועל, אותן סיים לרצות בשנת 2020, וכן לקנס ולפיצוי בסך 25 אלף שקל, ובסך הכול 75 אלף שקל לכלל המתלוננים. גזר הדין ניתן ביולי 2014.
סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מונה סוגי חובות שההפטר אינו חל עליהם, ובהם חוב מזונות וחוב שנוצר בשל קנס או פיצוי שהוטלו בהליך פלילי. שני החובות הגדולים בתיק נופלים לתוך הרשימה הזו, וזו הייתה נקודת המוצא של הממונה.
מצבו האישי של המערער מפורט בפסק הדין. גרוש משנת 2012, אב לארבעה ילדים, שלושה מהם בגירים ואחד קטין כבן 17 וחצי. המוסד לביטוח לאומי מכיר בו כבעל אי כושר השתכרות בשיעור 65% ונכות רפואית בשיעור 49%. הוא מתגורר בדירה שכורה בירושלים, לומד תורה בישיבה, ומתקיים מהכנסה חודשית של כ-4,700 שקל: 2,680 שקל קצבת נכות, 1,040 שקל עזרה בדיור ו-1,000 שקל תמיכה מקהילת בעלז.
מה קרה בהליך הקודם שנפתח ב-2021
זו אינה הפעם הראשונה שהמערער מבקש להיכנס לחדלות פירעון. הליך קודם נפתח בפברואר 2021 ובוטל ביוני 2024. בפסק הדין שביטל אותו נמנו מחדלים מתמשכים: צבירת פיגורים בצו תשלומים נמוך של 150 שקל לחודש, אי תשלום מזונות שוטפים ואי הגשת דוחות. כבר אז נקבע במפורש כי ״חלק הארי של החובות אינו בר הפטר, ועל כן לא קיימת כל תכלית בניהול ההליך״.
ביולי 2025 פנה המערער לממונה בשנית בבקשה לפתוח בהליכים, ובאוגוסט אותה שנה נדחתה הבקשה בנימוק שמרבית חובותיו אינם בני הפטר. על ההחלטה הזו נסב הערעור שנדון לפני השופט דוד שאול גבאי ריכטר.
טענות הצדדים
המערער טען, באמצעות באת כוחו עו״ד יעל דינר, כי הממונה ״נעדר הסמכות החוקית לדחות על הסף בקשה לפתיחת הליכים״ בהתאם לסעיפים 104 ו-105 לחוק, וכי הוא התעלם מהחובות האזרחיים בני ההפטר, העומדים על כ-72 אלף שקל לנושים פרטיים ולחברות תקשורת. לשיטתו, ״כניסה להליך תדרבן אותו להסדיר את חובותיו״. עוד נטען כי הוא משוקם כיום, מלווה בקהילת בעלז וברב גולד התומכים בו, ופועל באופן אקטיבי לפריסת חוב הפיצויים בבית המשפט המחוזי, ואף פנה בעניין זה למרכז לגביית קנסות.
הממונה, באמצעות עו״ד בת אל אשוש אדרי ועו״ד מתי אמסלם, השיב כי ההחלטה ניתנה כדין ובסמכות מלאה, ונתמכת בפסיקה עניפה. לעמדתו, ״הרוב המכריע של חובות המערער אינם בני הפטר״ מכוח סעיף 175(א)(2) לחוק, בשל היותם נובעים מעבירות מין חמורות ומחובות מזונות, ״ולכן ניהול הליך חדלות פירעון יהיה חסר תוחלת״.
ההצעה שהשופט הניח על השולחן
בדיון סיפרו החייב, באת כוחו והרב גולד כי הוא חזר בתשובה, מצוי שנים רבות בחסות קהילת בעלז ומסתייע בה מתוך רצון להשתקם. השופט גבאי ריכטר הציע לממונה מתווה ביניים: קבלת הערעור באופן שיאפשר לחייב לפתוח בהליכים, בתנאי שיעמוד בדרישות ההליך במשך שישה חודשים, ואם לא יעמוד בהן, ההליכים יבוטלו. בה בעת הבהיר השופט כי ״על-פניו, לא נפל פגם בהחלטת הממונה״, וכי ההצעה היא ״לפנים משורת הדין נוכח התרשמותי בעת הדיון והמידע ששמעתי במהלכו״. בתגובה משלימה דחה הממונה את המתווה ועמד על עמדתו.
- השוכרת לא שילמה, סירבה לפנות - והמשכירה רצתה שהחוב לא ייעלם
- הצלת הנישואים או הברחת נכס? בית המשפט הכריע
עד כמה מתערב בית המשפט בשיקול דעת הממונה
נקודת המוצא שהציב פסק הדין היא צמצום. ״על בית המשפט כערכאת ערעור לנהוג בצמצום בכל הנוגע להתערבות בשיקול דעתו של הממונה, אלא אם נפלה טעות בולטת בהפעלת שיקול דעתו״, נכתב, מתוך הנחה שלממונה סמכויות נרחבות ואף מעין שיפוטיות שבשיקול דעתו, שבגינן איפשר המחוקק זכות ערעור לבית המשפט. השופט הפנה לפסיקה בעניין פרנק שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה, שממנה עולה כי ראוי לאפשר לממונה שיקול דעת רחב, הבוחן כל בקשה באופן מהותי ולא רק באופן טכני, כדי למנוע הליכי סרק כבר בשלב התחלתי ולחסוך משאבי ציבור וזמן שיפוטי במקרים חסרי תוחלת מלכתחילה.
על בסיס זה נקבע כי ״לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה, המתיישבת עם תכלית החוק ועם הדין״. סמכותו של הממונה לדחות בקשה כבר בשלב הראשוני, שכונה בפסק הדין שלב הפרוזדור, מעוגנת בפסיקה מקום שבו עולה בבירור כי אין תוחלת בהליך וכי סופו של היחיד שלא לקבל הפטר ידוע מראש. ״אין כל הצדקה להשקיע משאבים ציבוריים יקרים של המערכת ושל בעלי התפקידים, ולפגוע בזכויות הנושים על ידי הקפאת הליכים ממושכת, עבור הליך שלא יוכל להביא לשיקומו הכלכלי של חייב, שעה שמרבית החוב אינה בת הפטר״, נכתב.
מעבר לשאלת ההפטר עמד בדרך מכשול נוסף. חוב מזונות הוא חוב בדין קדימה, ולכן גם אילו נכנס החייב בשערי ההליך וקיבל צו שיקום כלכלי, יתר הנושים לא היו נהנים מהחזר סביר של חובותיהם נוכח תמהיל החובות. הכלל שלפיו חוב מזונות נותר על כנו גם אצל מי שקיבל הפטר נבחן בעבר גם בערכאות אחרות והוביל לתוצאה דומה.
נסיבות יצירת החוב הן שהכריעו את התיק. ״נסיבות יצירת החובות הן בהקשר לחוב המזונות, ובוודאי כתוצאה ממעשיו הפליליים של היחיד, מביאה לכך שחובות אלו אינם בני הפטר מכוח הוראות סעיף 175 לחוק״, נקבע בפסק הדין, ״משעה שזהו חלק הארי של החוב, הרי שאכן, אין תוחלת בניהולו של ההליך״. גישה דומה הופעלה במקרה אחר, שבו הליך חדלות פירעון בוטל בגלל חוב שנוצר בתרמית ולא היה בר מחיקה.
הערעור נדחה והחייב נותר מחוץ להליך. צו להוצאות לא ניתן, בשל נסיבותיו האישיות של המערער.
