נמאס מגיבורי-על? אז איך דווקא ספיידרמן שבר את הקופות
סרטים פעם, מספיק היה לשים את הלוגו של מארוול על פוסטר כדי שאנשים ירוצו לקולנוע. לאט לאט התחילו להישמע יותר ויותר קולות שאומרים את אותו הדבר,נמאס מעוד גיבור, נמאס מעוד סרט שמחובר לעשרה סרטים אחרים.
גם אנשים שאוהבים את הז'אנר התחילו להרגיש שהם כבר ראו את הכול. לכן, כשיצא "ספיידרמן: יום חדש", הרבה חשבו שהוא יעשה מספרים יפים, אבל לא מעבר לזה. בטח לא סרט שיגרום לטירוף כזה בקופות תוך זמן קצר הסרט שבר את שיא הפתיחה בצפון אמריקה, עקף את "הנוקמים: סוף המשחק", הגיע ל-932 מיליון דולר ברחבי העולם בסוף השבוע הראשון, ובהמשך עבר את רף מיליארד הדולר.
ואז פתאום כל השיחה על עייפות מגיבורי-על נראתה קצת אחרת. כי אם באמת נמאס לאנשים מגיבורי-על, למה הם רצו לראות את ספיידרמן? אולי לאנשים באמת נמאס מגיבורי-על. אבל לא נמאס להם מהגיבורים שהם גדלו עליהם. כי יש הבדל גדול בין עוד דמות חדשה שמנסים למכור לקהל, לבין ספיידרמן. ספיידרמן כבר מזמן לא רק גיבור-על, הוא חלק מהילדות של הרבה אנשים. יש מי שהכיר אותו דרך חוברות הקומיקס.,יש מי שגדל על סדרת האנימציה.
יש דור שלם שהספיידרמן שלו הוא טובי מגווייר,אחרים נשבעים שאנדרו גארפילד היה הכי טוב ויש דור שלם של ילדים ובני נוער שמכירים רק את טום הולנד, בסוף כולם מדברים על אותה דמות,מעט מאוד מותגים מצליחים להישאר כל כך חזקים לאורך כל כך הרבה שנים. הקהל לא מכיר את ספיידרמן מאתמול, הוא מכיר אותו כבר עשרות שנים, זה חיבור שכמעט בלתי אפשרי לייצר מחדש.
הכוח של הזיכרון
ב-2024 אחד הסרטים הגדולים בעולם היה "הקול בראש 2". יחד איתו הצליחו גם "מואנה 2" ו"דדפול & וולברין". שנה אחר כך הגיעו "זוטרופוליס 2", "אווטאר: אש ואפר" ו"לילו וסטיץ'". השנה הצטרפו לרשימה "צעצוע של סיפור 5", "סופר מריו גלקסי", "מייקל" וכמובן "ספיידרמן: יום חדש". חלקם כבר עברו את מיליארד הדולר וחלקם התקרבו מאוד למספרים האלה.
מואנה. ספיידרמן. צעצוע של סיפור. מריו. אווטאר. דדפול. וולברין. זוטרופוליס. יש כאן משהו משותף, אלה לא מותגים חדשים, אלה לא דמויות חדשות, אלה דברים שהקהל כבר מכיר, זאת אולי הסיבה שהצלחה של "ספיידרמן: יום חדש" היא לא רק סיפור על ספיידרמן, היא חלק ממגמה הרבה יותר גדולה.
נראה שבשנים האחרונות הוליווד גילתה שהדרך הכי בטוחה למכור כרטיסים היא לא להמציא משהו חדש אלא להחזיר משהו מוכר, עוד סרט של מריו, עוד סרט של צעצוע של סיפור, עוד סרט של ספיידרמן, זה עובד. מאוד עובד, אפשר גם להבין למה.
אנחנו חיים בעולם שלא מפסיק לרוץ ובתוך כל הרעש הזה, הרבה יותר קל להתחבר למשהו שכבר מכירים. כשמישהו רואה את השם "ספיידרמן" על הפוסטר, הוא לא צריך הסברים. הוא כבר יודע מי זה. הוא כבר יודע מה הוא מרגיש כלפי הדמות הזאת. החיבור כבר קיים, אותו דבר עם וודי ובאז מ"צעצוע של סיפור" אותו דבר עם מריו, דמויות מדיסני. חלק גדול מהאנשים שקנו כרטיס ל"ספיידרמן: יום חדש" בכלל לא התחילו את הסיפור שלהם עם טום הולנד. יש כאלה שעד היום זוכרים את טובי מגווייר עף בין גורדי השחקים בתחילת שנות האלפיים.
- הרימייק של "מואנה" פתח ב-43 מיליון דולר - וזה לא מה שדיסני קיוותה
- מלחמת הכוכבים מחזירה את הקהל לאולמות - דיסני פותחת את הקיץ עם הכנסות מעל 100 מיליון דולר
בסופו של דבר, שלושה דורות שונים יכולים למצוא את עצמם באותו אולם קולנוע. כל אחד מהם גדל על ספיידרמן אחר. אבל כולם הגיעו לראות את אותו סרט. וזה משהו שכמעט אין לאף גיבור אחר.כל הסיפור הזה מראה עד כמה הדמות עדיין חזקה.
יכול להיות שבאמת נמאס לאנשים מעוד גיבור חדש. יכול להיות שגם נמאס להם מכל הניסיון של האולפנים להתחיל כל פעם יקום חדש או להציג את הדבר הגדול הבא. אבל כשמגיעה דמות שהם מכירים כבר עשרים או שלושים שנה, הסיפור משתנה. פתאום הם שוב קונים כרטיס. פתאום הם שוב הולכים לקולנוע. לא תמיד בגלל העלילה החדשה, אלא בגלל התחושה המוכרת שהדמות הזאת מחזירה איתה.
