עו"ד חוטף על הראש (2): אביעד ויסולי עלה לאשתו 10,000 שקל
ויסולי הגיש בשם אשתו ערעור על פסק דין בתביעה ייצוגית נגד דלק - שנה לאחר המועד ואחרי שערעור קודם נמחק בשל אי הפקדת ערובה. רשם העליון, רון גולדשטיין: שימוש לרעה בהליכי משפט
עורכי דין הליך שניהל עו"ד אביעד ויסולי עבור אשתו, מרים ויסולי, עלה לה בחיוב בהוצאות בסך 10,000 שקל - לאחר שרשם בית המשפט העליון, רון גולדשטיין, דחה על הסף את בקשתם של בני הזוג לערער באיחור ניכר על פסק דין בתביעה ייצוגית. ויסולי הוא פעיל ימין במסגרת הליכוד ומרבה להתבטא בעניינים פוליטיים.
מרים ויסולי התנגדה לפשרה בתביעה ייצוגית נגד קבוצת דלק ובכיריה, שהוגשה בשנת 2020 בטענה להימנעותם במשך חודשים ארוכים, בתחילת אותה שנה, על פרטי הלוואות שקיבלה הקבוצה. בהסכם נקבע, כי בעלי המניות מן הציבור בתקופה הרלוונטית יקבלו פיצוי של 7.3 מיליון דולר, ואילו התובע הייצוגי ובאי כוחו יקבלו גמול ושכר טרחה בסך 1.1 מיליון דולר. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסכם באפריל 2025.
ויסולי ערערו לבית המשפט העליון ביוני 2025, אך הערעור נמחק משום שלא הפקידו ערובה כנדרש. במסגרת אותו הליך גם דרש אביעד ויסולי לפרט "מקורות סמכות חוקית ועיכוב ביצוע החלטה", ואף לפסול את גולדשטיין. הערעור נמחק במארס השנה, בנימוק שאי הסדרת הערבות לאחר שורה של ארכות "מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך ומצדיק את מחיקתו". השופט דוד מינץ דחה ביוני השנה את ערעורם של ויסולי על החלטתו של גולדשטיין.
סמכות שבליבת תפקידו של הרשם
בו ביום הגישו ויסולי שוב את אותו ערעור, בלא לבקש ארכה להגשתו ותוך טענה שהערבות הופקדה כדין בהליך הקודם (טענה אותה דחו גולדשטיין ומינץ). גם הפעם ביקשו ויסולי לפסול את גולדשטיין ובקשתם נדחתה. הם טענו, כי אין לו סמכות להעלות מיוזמתו את סוגיית האיחור - אך גולדשטיין מבהיר שעל פי הפסיקה, זו סמכות המצויה בליבת תפקידו.
לגופו של האיחור אומר גולדשטיין, כי אמנם מחיקת הליך אינה מונעת את הגשתו מחדש (בניגוד לדחייתו), אך הגשת ערעור מחדש מחייבת קבלת ארכה, ואין להתעלם ממה שהתרחש לפני כן. "הגשת הליך ערעורי, מקום בו ערעור קודם שהופנה כלפי אותה החלטה נמחק, מבלי לעתור להארכת מועד, אף עשויה לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט", הוא מוסיף.
גולדשטיין מצטט את פסיקתו של השופט צבי זילברטל: "אין להשלים עם מצב שלפיו בעל דין רשלן, שבשל רשלנותו נמחק הליך אותו הגיש, יוכל לשוב ולהגיש את אותו ההליך, כשעצם הגשתו מותנית בקבלת היתר מיוחד (הארכת מועד שנקבע בחיקוק, שתינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו). אין להלום הארכת מועד במצב כזה. אם כך ייעשה, נעמוד בפני ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. ובענייננו - ניצול לרעה של העקרון שלפיו מחיקה, ככלל, אינה מונעת הגשתו מחדש של ההליך שנמחק".
דין עצמי ומשנה חומרה
במקרה של ויסולי, אומר גולדשטיין, הערעור הוגש באיחור של שנה, ללא בקשה למתן ארכה - והם נמנעו מבקשה כזאת גם כאשר הוא הפנה את תשומת ליבם לצורך בה. "המועד להגשת ערעור על פסק הדין קמא קבוע בדין והוא נמנה ממועד המצאתו של פסק הדין קמא, ולא ממועד סיומם של הליכים ערעוריים קודמים שנמחקו.
"קבלת עמדתה של המערערת משמעה, הלכה למעשה, כי בעל דין שערעורו נמחק יוכל 'לאפס' את מניין המועדים בכל עת, פעם אחר פעם, באמצעות הגשה חוזרת של אותו הליך עצמו מיד עם סיום ההתדיינות בעניין מחיקתו, תוצאה החותרת תחת תכליתם של המועדים הקבועים בדין ותחת אינטרס סופיות הדיון, ואשר אין לה כל עיגון בתקנות", מוסיף גולדשטיין.
התנהגות זו עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, אומר גולדשטיין. ויסולי "עשתה דין לעצמה: היא הגישה הליך ערעורי חדש, זהה בתוכנו להליך שנמחק, בו ביום שבו הפכה מחיקת ההליך הקודם חלוטה, ללא בקשת רשות, ללא בקשת ארכה וללא כל מקור נורמטיבי המתיר זאת. התנהלות מעין זו - 'מחזור' של הליך שנמחק תוך התעלמות מוחלטת מהמועדים הקבועים בדין - מקבלת משנה חומרה בשים לב לכך שההליך הקודם נמחק בשל מחדליה המתמשכים של המערערת עצמה בהפקדת הערובה".
