מניה ב-762 אלף דולר שווה פחות ממניה ב-225 דולר? מדריך שווי השוק

500 מיליון שקל - זה שווי השוק של חברה שהנפיקה 10 מיליון מניות וכל אחת מהן נסחרת ב-50 שקל. הנוסחה פשוטה: מחיר המניה כפול מספר המניות הקיימות. טיפס המחיר ל-60 שקל, והשוק מתמחר את החברה כולה ב-600 מיליון; צנח ל-40, והשווי התכווץ ל-400 מיליון. שווי השוק הוא תג המחיר שהשוק מדביק לחברה בכל רגע, והוא המספר הראשון שכדאי לבדוק בכל מניה, מיד אחרי שמבינים אילו זכויות היא בכלל מעניקה למחזיק בה.

5.45 טריליון דולר - זה שווי השוק של אנבידיה, החברה היקרה בעולם והראשונה שחצתה את רף 5 הטריליון. המניה נסחרת סביב 225 דולר לפי מכפיל רווח של כ-40, ואנבידיה מובילה את שבע המופלאות ואת גל ה-AI. בנק לאומי היה הראשון בבורסה של תל אביב שחצה שווי של 100 מיליארד שקל, והיום הוא נסחר סביב 111 מיליארד - פחות מאחוז משוויה של אנבידיה. חברה אמריקאית אחת שקולה לעשרות חברות ישראליות גדולות ביחד. כל כלל כזה נמדד בסוף לפי מה שנשאר אחרי שנה, לא לפי הכותרת.

המלכודת של המתחילים: מחיר המניה הוא מספר שרירותי

762 אלף דולר - זה מחירה של מניית ברקשייר האת׳וויי מסוג A, מהיקרות בעולם ליחידה בודדת, והחברה של וורן באפט שווה כ-1.1 טריליון דולר. מניית אנבידיה נסחרת סביב 225 דולר, ואנבידיה שווה כמעט פי חמישה מברקשייר כולה. ההסבר הפשוט נמצא במספר המניות: לאנבידיה כ-24 מיליארד מניות בשוק, ולברקשייר כמות זעירה של מניות A לצד מניות B זולות בהרבה. מי שמשווה שתי מניות לפי המחיר ליחידה משווה בין תפוחים למשאיות.

מניה של 2 שקלים יכולה להשתייך לחברה גדולה פי עשרה מחברה שמנייתה נסחרת ב-200 שקל - הכל תלוי בכמות המניות. השאלה אם מניה ״זולה״ או ״יקרה״ נענית בהשוואת השווי לרווחים ולנכסים של החברה, וזה התפקיד של מכפיל הרווח.

10 מניות תמורת כל מניה אחת - כך נראה הפיצול (ספליט) שביצעה אנבידיה עצמה ב-2024, כשהמניה טיפסה לאזור 1,200 הדולרים. יום אחרי הפיצול נפתח המסחר סביב 120 דולר, וכל מי שהחזיק מניה אחת מצא בחשבון עשר. שווי האחזקה נשאר זהה עד הסנט האחרון, ושווי השוק של החברה נשאר זהה גם הוא. פיצול דומה לחיתוך פיצה ל-16 פרוסות במקום 8: יותר חתיכות, אותה ארוחה.

מניה של 120 דולר נוחה לרכישה בסכומים קטנים, מרגישה ידידותית יותר ממניה של 1,200 ופותחת מסחר ער יותר באופציות עליה - זו הסיבה לרוב הפיצולים. קיים גם מהלך הפוך, איחוד מניות, שבו חברה ממזגת כמה מניות לאחת כדי להרים מחיר שצנח לשקלים בודדים, ולרוב הוא מעיד על קשיים.

סחורה צפה, אחזקות ציבור ומחזור מסחר

שווי אחזקות הציבור, ולא אחוז מסוים, הוא מה שקובע את הכניסה למדדים המרכזיים: מניה נכנסת לת״א 35 כששווי אחזקות הציבור הרחב בה עולה על 1.5 מיליארד שקל, ונשארת בו כל עוד השווי הזה מעל מיליארד. מאחורי התנאי עומד מושג מרכזי: סחורה צפה (Free Float), החלק ממניות החברה שמסתובב בשוק וזמין למסחר יומיומי, להבדיל ממניות שיושבות אצל בעלי שליטה, מייסדים או המדינה. המניות למדדים נבחרות ממאגר רימון, שדורש שיעור אחזקות ציבור של כ-35% לכניסה וכ-30% להישארות. חברה יכולה לכי ווה מיליארדים, אבל כש-90% ממנה בידי משפחה מייסדת, הציבור סוחר על הרצפה בנתח קטן, והמדדים מחשבים את משקלה לפי השווי הצף בלבד.

מחזור המסחר היומי משלים את החישוב: הוא מודד כמה כסף החליף ידיים במניה בפועל. מניה עם שווי גבוה וסחורה צפה דלה סובלת ממחזורים רזים, וכל פקודה גדולה מזיזה בה את המחיר בחדות. משקיע שנכנס למניה כזו עלול לגלות שקשה לצאת ממנה במחיר הוגן, ולכן מחזור המסחר חשוב כמעט כמו השווי עצמו.

שווי שוק מול שווי פעילות (EV)

שתי חברות עם שווי שוק זהה של מיליארד שקל יכולות להיות עסקאות הפוכות לגמרי: לאחת חוב בנקאי של 2 מיליארד, לשנייה מיליארד שקל מזומן בקופה. שווי הפעילות (Enterprise Value) מתקן את העיוות: שווי שוק ועוד חוב פיננסי נטו, כלומר החוב בניכוי המזומן. רוכש תיאורטי של החברה הראשונה משלם בפועל 3 מיליארד שקל על העסק, ואילו רוכש השנייה מקבל את הפעילות כמעט בחינם. בעסקאות רכישה ובהשוואת מכפילים בין חברות משתמשים ב-EV ולא בשווי השוק, בדיוק בגלל הפער הזה.

מניות בכורה נכנסות גם הן לחישוב המורחב: שווי השוק המצוטט בכותרות מתייחס למניות הרגילות, ואילו מניות בכורה, שמקנות דיבידנד קבוע וקדימות בפירוק לצד זכויות הצבעה מצומצמות, מתווספות ל-EV בהערכות שווי מלאות. שיטות ההערכה שנשענות על הון ונכסים מוסברות לעומק במדריך מכפיל ההון והשווי הנכסי.

מדרגות השווי של תל אביב

35 החברות בעלות שווי אחזקות הציבור הגבוה ביותר מרכיבות את מדד הדגל ת״א 35, ו-90 הבאות בתור מאכלסות את ת״א 90, ביתן של החברות הבינוניות; שתיהן יחד הן מדד ת״א 125. ההרכב מתעדכן ארבע פעמים בשנה, ומניה שנופלת מתחת לסף יוצאת מהמדד, וקרנות הסל שעוקבות אחריו מוכרות אותה באותו יום. את ההרכב המדויק, כולל המשקל של כל מניה, אפשר לבדוק בעמוד הרכב מדד ת״א 35, וההסבר המלא על שיטת החישוב ועל השקעה דרך קרנות מחקות נמצא במדריך המדדים בישראל.

• מחשבון פדיון חופשה: 34 ימים שווים 21,966 שקל, והמס עליהם נקבע לפי השנה, לא לפי התלוש
• מחשבון הצעות עבודה: 1,500 שקל יותר בברוטו הם 1,302 שקל יותר בנטו, ורק 80 שקל בשווי הכולל

7% - זו תקרת המשקל של מניה בודדת במדד ת״א 35, ומעליה הבורסה חותכת את המשקל בעזרת פקטור ייעודי. חברה ששווי אחזקות הציבור בה גדל מעבר לגבול ממשיכה לעלות בבורסה, אבל משקלה במדד נעצר, והקרנות שעוקבות אחריו מחזיקות אותה לפי המשקל החתוך. כך נמנע מצב שבו מדד שלם הופך להימור על מניה אחת, וזו גם הסיבה ששווי שוק ומשקל במדד מפסיקים להתלכד בקצה העליון.

כ-550 חברות נסחרות בתל אביב בשווי שוק כולל של כ-2.7 טריליון שקל, ורובן יושבות מתחת לשתי המדרגות האלה, חלקן בשווי של עשרות מיליוני שקלים בודדים. ככל שהשווי מתכווץ, התנודתיות גדלה: סחורה צפה מצומצמת, מחזורים דקים וסיקור אנליסטים מועט הופכים כל ידיעה לקפיצה חדה במחיר. גופים מוסדיים גדולים מתרכזים בדרך כלל במדרגות העליונות, ומי שיורד לשוויים הנמוכים מקבל סיכון אחר לגמרי.

אין באמור ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו של כל אדם.