המסעדה לא הגיעה לדיון, חויבה ב-10,000 שקל - וזכתה בערעור
לקוחה שלקתה בשיגלה אחרי ארוחה בסומו חולון זכתה ב-10,000 שקל בהיעדר הגנה; השופטת אביגיל כהן: ״גמישות דיונית יש להפעיל באופן הדדי״
לקוחה שסעדה במסעדת סומו (SUMO) בחולון, לקתה בהרעלת מזון מחיידק שיגלה וזכתה בפיצוי של 10,000 שקל - בלי שהמסעדה בכלל הופיעה לאולם. עכשיו קובע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי הפיצוי מתבטל והתיק חוזר לנקודת ההתחלה. סגנית הנשיא, השופטת אביגיל כהן, קיבלה את ערעורה של קקאו הרצליה בע״מ, מפעילת המסעדה, ותמצתה את ההכרעה במשפט אחד שכל עסק קטן וכל תובע ירצו להכיר: ״גמישות דיונית יש להפעיל באופן הדדי לשני בעלי הדין״.
לפי כתב התביעה שהגישה שירה פלג לבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים, זמן קצר אחרי הארוחה במסעדה היא החלה לסבול מכאבי בטן, הקאות ושלשולים. היא פונתה למוקד רפואי, ולמחרת נזקקה שוב לטיפול ולעירוי נוזלים. לטענתה, בבדיקות נמצא שמדובר בהרעלת מזון שמקורה בחיידק שיגלה, שתסמיניו מופיעים לרוב כ-12 שעות אחרי ההדבקה. את תביעתה העמידה על 20,000 שקל בגין הנזק, הכאב והסבל.
ההליך התנהל על מסלול חד-צדדי לחלוטין: קקאו הרצליה כלל לא הגישה כתב הגנה וגם לא התייצבה לדיון. השופט יאיר חסדיאל שמע את עדותה של פלג בלבד, ובסיום הדיון חייב את החברה ב-10,000 שקל בתוספת 1,000 שקל הוצאות.
מי חתם על אישור המסירה?
כחודש לאחר מכן, יום אחד בלבד אחרי שפסק הדין הגיע אליה בדואר רשום, הגישה החברה בקשה לביטולו. לטענתה, רק ברגע קבלת המעטפה נודע לה לראשונה על קיומו של ההליך. בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי המסירה של כתב התביעה בוצעה לידי חזי אליהו, שאינו נמנה עם בעלי החברה ואינו מורשה לקבל מסמכים בשמה. מדובר באחיו של המצהיר מטעם החברה, ולפי הנטען הוא אף אישר שחתימתו כלל אינה מופיעה על אישור המסירה. עוד צוין כי כתובתה הרשומה של החברה אצל רשם החברות היא שדרות רוטשילד 37 בתל אביב, בעוד המסירה בוצעה בכתובת אחרת, ברחוב גולדה מאיר בחולון.
לגוף התביעה טענה החברה, כמו נתבעות רבות בתביעות של סועדים נגד מסעדות, כי טענות לנזק בריאותי חייבות להיתמך בחוות דעת רפואית וכי כאב בטן יכול להיגרם מסיבות רבות. ״במסעדה אוכלים מידי יום עשרות עד מאות אנשים״, נכתב בבקשת רשות הערעור, ואילו הייתה בעיה תברואתית באותו יום, סועדים נוספים היו מתלוננים - וכאלה, לפי החברה, אין.
בית המשפט לתביעות קטנות דחה את בקשת הביטול. השופט חסדיאל ציין כי במערכת נט המשפט מצוי אישור מסירה של כתב התביעה בדואר רשום ״באותה כתובת אליה נשלח גם פסק דין״, זה שהחברה מודה בקבלתו, וקבע כי מול התנהלות כזו ״לא ניתן לשעות לאמירה הסתמית בתצהיר״ שלפיה מדובר בתביעה משוללת יסוד שסיכויי ההגנה בה גבוהים.
פלג ביקשה לדחות גם את בקשת רשות הערעור שהוגשה למחוזי: ״המבקשת מנסה להיתלות בטענות פרוצדורליות מופרכות בדבר ׳כשל בהמצאה׳ לצד השערות רפואיות דמיוניות ומקוממות״, כתבה בתשובתה. לדבריה, המסעדה קיבלה מכתב התראה מעורך דין עוד לפני פתיחת ההליך ובחרה שלא להשיב לו; המסירה בוצעה כדין בעסק הפעיל בחולון, לידי עובד שאותו זיהתה דווקא בשם חיים אליהו; ובתביעות קטנות ממילא אין חובה לצרף חוות דעת רפואית, שכן סמיכות הזמנים בין הארוחה לאירוע הרפואי מספיקה להרמת נטל השכנוע במשפט האזרחי. עוד טענה כי דווקא המסעדה נמנעה מלהציג דו״ח תברואה או בדיקת מעבדה מזמן אמת, וכי הסכום שנפסק נמוך מזה שהגיע לה.
מתי מבטלים פסק דין שניתן בהיעדר?
השופטת כהן פרשה את המסגרת שמלווה כל בקשה כזו. הפסיקה מבחינה בין שני מסלולים: ביטול מחובת הצדק, שנעשה כעניין שבזכות כאשר נפל פגם בהליך - למשל כשכתב התביעה מעולם לא נמסר לנתבע - וביטול מכוח שיקול דעת, השמור למצבים שבהם, כלשון פסק הדין, ״קיימים סיכויים להגנה וכאשר מחדל הנתבע אינו עולה לכלל זלזול או התעלמות מדעת מההליך השיפוטי״, ואז ניתן ״לכפר״ על המחדל בדרך של פסיקת הוצאות.
בהליכים בבית המשפט לתביעות קטנות הכף נוטה עוד יותר לכיוון הביטול. מדובר בערכאה שנועדה, כדברי כהן, לפתוח את שערי בית המשפט בפני ״האזרח הקטן״ באמצעות הליך זמין, יעיל ומהיר, וכשהבקשה הוגשה במועד, המחדל אינו עולה כדי זלזול ויש טענות הגנה שראויות להישמע - ״קיימת נטייה לבטל את פסה״ד שניתן במעמד צד אחד״.
- ראו עשן לבן ברכב, ויתרו על בדיקה - וספגו 70% מהנזק
- ביטלה עסקת ליווי אישי אחרי 3 ימים - ותקבל 4,000 שקל
מכאן עברה כהן ליישום, ומצאה ספק כבר בשאלת המסירה עצמה: בתיקיית ״המצאות שבוצע״ במערכת נט המשפט, ציינה, מופיע לצד המסמך ״הזמנה כדין״ לנתבעת דווקא הסטטוס ״נכשל״. וגם בהנחה שקיים אישור מסירה כדין, קבעה, ״אין להתעלם מהעובדה ולפיה המבקשת לא הפגינה זלזול בהליך או בבימ״ש או בצד שכנגד״.
גם טענות ההגנה של המסעדה רחוקות בעיניה מטענות סרק. ״הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעת, בבחינת ׳המוציא מחברו - עליו הראיה׳״, כתבה כהן, והזכירה כי ״לא הובאו ראיות כלשהן מצידה להרעלה המונית או לתופעה של הרעלת מזון אצל עוד מבקרים באותה מסעדה באותו יום״. ייתכן, הוסיפה, שפלג אכלה באותם ימים מאכל אחר שהוביל למצבה הרפואי, או שגורם אחר עומד מאחוריו: ״אין לדעת מה היה אך ברור שהנושא טעון בירור ואין מדובר בטענת הגנה שהיא בגדר הגנת סרק על פניה״.
30 יום, אפס הוצאות
עוד דחתה כהן טענת סף של פלג על איחור בהגשת בקשת רשות הערעור: התקנות מקציבות לכך 30 יום ממתן ההחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, והבקשה הוגשה בתוך המועד.
התוצאה: רשות הערעור ניתנה, הערעור התקבל ופסק הדין בוטל. בשל הספק בסוגיית המסירה, ומכיוון שכהן ראתה במקרה ביטול מכוח שיקול דעת ולא ביטול מחובת הצדק, היא נמנעה מחיוב פלג בהוצאות, והורתה להחזיר לחברה את הערבון שהפקידה, באמצעות בא כוחה עו״ד אורן לוי.
התיק חוזר עכשיו לבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים, הפעם עם שני צדדים באולם - ושם יהיה על פלג להוכיח שדווקא הארוחה בסומו, ולא כל גורם אחר, היא ששלחה אותה לעירוי הנוזלים.
