התקפים אפילפטיים בגיל מבוגר: מחקר חדש מקשר בין סמגלוטייד לסיכון נמוך יותר

החוקרים ציפו שהירידה במשקל ואיזון רמות הסוכר יסבירו את רוב הממצא. בפועל שני אלה הסבירו כמעט כלום. עבודה חדשה שפורסמה בכתב העת Neurology, ביטאון האיגוד האמריקאי לנוירולוגיה, מצאה שמטופלי סוכרת מסוג 2 שהתחילו טיפול בסמגלוטייד פיתחו התקף אפילפטי ראשון בשיעור נמוך בהרבה מזה של מטופלים שקיבלו תרופות סוכרת אחרות.

המחקר נשען על נתוני התוכנית All of Us של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית ובחן כ-18 אלף מטופלים בשנים 2018 עד 2023. בהשוואה הראשונה עמדו 2,586 משתמשי סמגלוטייד מול 7,627 מטופלים בתרופות סוכרת אחרות, והשכיחות המצטברת של התקף ראשון בתוך ארבע שנים הגיעה ל-1.01% מול 2.79%. יחס הסיכונים שהתקבל היה 0.44. בהשוואה השנייה, מול מעכבי SGLT2, נמדדו 1.07% מול 2.53% ויחס סיכונים של 0.48. במונחים מעשיים מדובר בכ-14 התקפים פחות לכל אלף מטופלים בהשוואה הראשונה, וכ-8 בהשוואה השנייה.

הצעד שהפתיע את הצוות הגיע בשלב הבא. ניתוח תיווך בדק כמה מהפער אפשר לייחס לשיפור ברמות ההמוגלובין המסוכרר או לירידה במדד מסת הגוף. HbA1c הסביר בין 2.4% ל-6.5% מהקשר, ותרומת מדד מסת הגוף התקרבה לאפס.

"הממצא המפתיע ביותר הגיע מניתוחי התיווך לאורך זמן. ציפינו שאיזון סוכר טוב יותר או ירידה במשקל יסבירו חלק מהותי מהקשר שנצפה. בפועל השינויים ב-HbA1c ובמדד מסת הגוף היוו חלק זעיר מההשפעה", אמר ד״ר יונהיוק ג'אנג, פרופסור חוקר במחלקה לנוירולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי של סיאול ועמית מחקר במחלקה לאימונולוגיה בבית הספר לרפואה של הרווארד. לדבריו המשמעות היא שסמגלוטייד עשוי להשפיע על הסיכון דרך מסלולים שחורגים מהיתרון המטבולי, בין אם מדובר בדלקת עצבית, בהשפעה ישירה על מערכת העצבים המרכזית או במנגנון ביולוגי אחר שטרם זוהה.

לכתבות נוספות במדור מדע

סמגלוטייד שייך למשפחת האגוניסטים לקולטן GLP-1, מולקולות שמחקות הורמון שהמעי מפריש בתגובה לארוחה. ההורמון מאותת ללבלב להפריש אינסולין בהתאם לרמת הגלוקוז בדם, מאט את קצב התרוקנות הקיבה ופועל על מרכזי התיאבון במוח. נובו נורדיסק הדנית משווקת אותו תחת השמות אוזמפיק, וגובי וריבלסוס.

מסלול ההוכחות שלו התרחב הרבה מעבר להרזיה. ניסוי SELECT, שעקב אחרי 17,604 משתתפים עם עודף משקל ומחלת לב ידועה, הראה ירידה של כ-20% באירועים לבביים חמורים. ניסוי FLOW, בקרב 3,533 חולי סוכרת עם מחלת כליות כרונית, הצביע על ירידה של כ-24% בהידרדרות תפקוד הכליה ובתמותה הקשורה אליה. ההצטברות הזאת היא שהובילה את הצוות הקוריאני לשאול אם היתרון המערכתי עובר גם למוח, בהיגיון שדומה לזה שעולה ממחקרים אחרים על הזדקנות, כמו אלה שמצביעים על כושר גופני כמנבא חזק יותר לתוחלת חיים מכולסטרול ומעישון.

אפילפסיה שמתחילה דווקא בגיל השלישי

בתודעה הציבורית אפילפסיה נחשבת למחלה של ילדות ונעורים, אבל שכיחות ההופעה הראשונה שלה מגיעה לשיא בגיל מבוגר. בקרב בני 65 עד 69 מדובר בכ-85 מקרים חדשים לכל 100 אלף איש בשנה, ומעל גיל 80 השיעור מטפס לכ-159. מחלות כלי דם במוח, ובראשן שבץ, אחראיות ל-50% עד 70% מהמקרים החדשים בגילים האלה. חבלות ראש תורמות עד כחמישית מהמקרים, ומחלות ניווניות כמו אלצהיימר עוד 10% עד 20%.

"התקף שמופיע לראשונה בבגרות הוא לעיתים קרובות ביטוי נוירולוגי של פגיעות מוחיות שהצטברו עם הגיל, כולל מחלות כלי דם במוח, ניוון עצבי, חבלת ראש ומצבים נרכשים אחרים", אמר ג'אנג. "במובן הזה ראינו בהתקף שמתחיל בבגרות תוצאה קלינית וגם סמן לפגיעוּת של המוח בחברה מזדקנת".

המנגנון שעדיין ממתין להסבר

קולטני GLP-1 יושבים גם ברקמת המוח עצמה, בהיפוקמפוס, בהיפותלמוס ובגזע המוח. ניסויים בבעלי חיים הראו שהפעלה שלהם מפחיתה סמנים של דלקת עצבית ומגנה על תאי עצב מפני מוות מתוכנת, ושני התהליכים מעורבים בדרך שבה מוח תקין הופך למוח שמייצר התקפים. הסבר משלים נוגע לוויסות הסוכר: תנודות חדות ברמות הגלוקוז משנות את הסף לפעילות חשמלית חריגה. הממצא על התיווך המזערי מחליש דווקא את ההסבר השני ומשאיר את הראשון פתוח.

• מולקולת השומן שנוסעת מהבטן אל המוח: כך השמנה מקדמת אלצהיימר
• איך תרופות ההרזיה משפרות את הרווחים של ווול מארט וקוסטקו?

הזהירות מתחדדת אחרי ש-2026 הביאה גם תוצאה הפוכה. ניסויי evoke ו-evoke+, שבחנו סמגלוטייד בכדורים בקרב 3,808 מטופלים בגילי 55 עד 85 עם אלצהיימר בשלב מוקדם, החמיצו את היעד העיקרי והראו קצב התקדמות מחלה זהה לזה שבזרוע האינבו. יחד עם זאת סמנים ביולוגיים של דלקת עצבית ירדו בעד 10%, כלומר התרופה נגעה בביולוגיה המוחית גם כשהתוצאה הקלינית נשארה במקומה.

העבודה החדשה מצטרפת לממצא שפורסם באותו כתב עת בסוף 2025. מחקר תצפיתי בהובלת ד״ר אדי קורנליוס מאוניברסיטת צ'ונג שאן בטאיצ'ונג שבטייוואן עקב במשך חמש שנים לפחות אחרי 452,766 חולי סוכרת מסוג 2 בגיל ממוצע 61, והשווה בין נוטלי תרופות GLP-1 לנוטלי מעכבי DPP-4. בקבוצה הראשונה פיתחו אפילפסיה 1,670 מטופלים, 2.35%, מול 1,886 בקבוצה השנייה, 2.41%. אחרי תקנון לגיל, למחלות לב ולגורמים נוספים עמד הפער על סיכון נמוך ב-16%, וסמגלוטייד בלט מבין התרופות שנבדקו בקשר החזק ביותר.

"נדרשים ניסויים אקראיים ומבוקרים נוספים עם מעקב לאורך זמן כדי לאשש את הממצאים, והתוצאות מבטיחות", אמר קורנליוס. לדבריו הנתונים תומכים בהשערה שלתרופות GLP-1 יש יתרונות נוירולוגיים שחורגים מאיזון הסוכר בדם.

שני המחקרים חולקים את אותה מגבלה. שניהם תצפיתיים ונשענים על רישומי מרשמים ותיקים רפואיים ממוחשבים, ולכן הם מצביעים על קשר סטטיסטי בלבד. מטופלים שנרשם להם סמגלוטייד עשויים להיות שונים מלכתחילה בהידוק המעקב הרפואי, בהרגלי חיים ובנגישות לשירותי בריאות, וגורמים כאלה נותרים מחוץ למדידה. המעקב בעבודה החדשה נמשך בממוצע שנה וחצי עד שלוש שנים, פרק זמן קצר יחסית לתהליך שמוביל להופעת התקפים, וחלק ממנו חפף לשיבושי הקורונה בשירותי הבריאות. סייג דומה חוזר בכל עבודה תצפיתית גדולה, כולל הממצאים על קפה וסיכון לתמותה, שם ההרגלים הנלווים לשתייה משפיעים על התוצאה בדיוק כמו המשקה עצמו.

ג'אנג עצמו מיהר לסייג. "הדבר החשוב ביותר הוא שיש להימנע מקריאת המחקר כראיה לכך שכדאי לרשום סמגלוטייד כיום למניעת התקפים. המחקר מזהה קשר, בעוד המלצה טיפולית סיבתית דורשת ראיות מסוג אחר", אמר. הוא הוסיף שיחסי הסיכונים שהתקבלו גדולים אפילו מאלה שנמדדו בחלק מניסויי הלב האקראיים של התרופה, וכשמחקר תצפיתי מייצר אפקט בסדר גודל כזה ראוי לקרוא אותו בזהירות. להערכתו, ככל שיצטברו מאגרים גדולים יותר וייערכו ניסויים אקראיים, גודל האפקט עשוי להצטמצם.

• 12 מטבעות ושלוש שקילות: החידה שמותחת את גבול המידע
• חידה מתמטית: הגשר, הפנס ו-17 הדקות: מתי האדם המהיר צריך להפסיק לרוץ

הוא הדגיש עוד שהמחקר התמקד בהתקף שמופיע לראשונה בבגרות בקרב חולי סוכרת מסוג 2, בעוד מאובחני אפילפסיה נשארו מחוץ למדגם. השאלה שהצוות מציב להמשך נוגעת לאפילפטוגנזה, התהליך שבו מוח תקין הופך למוח שמייצר התקפים. הכרעה בה תגיע מניסוי אקראי ומבוקר שיעקוב אחרי מטופלים לאורך שנים, ובינתיים ממתינה שאלה צנועה יותר: האם הממצא ישוחזר במאגרים גדולים יותר ובאוכלוסיות אחרות, ובאיזה סדר גודל.