החניה בירושלים מתייקרת למבקרים - החניה במרכז תעלה 22 שקל לשעה
באזורים שלא במרכז העלות תהיה 15 שקל; תושבי העיר ימשיכו לשלם 11 שקל, בעוד שבתל אביב המחיר למבקרים כבר טיפס ל-24 שקל; חוק שנועד להוזיל את החניה תרם לגל התייקרויות, ובתחילת 2027 צפויה גזירה נוספת בכחול לבן
החניה בערים הגדולות הופכת בהדרגה לכלי תחבורתי, מקור הכנסה עירוני והוצאה כבדה עבור עובדים ומבקרים. ירושלים מצטרפת כעת לתל אביב ומעלה את התעריפים בחניונים העירוניים, במהלך שמגדיל את הפער בין תושבי העיר לבין מי שמגיע אליה מבחוץ.
בחניונים העירוניים במרכז ירושלים עולה התעריף מ-18 ל-22 שקל לשעה, התייקרות של כ-22%. בחלקים אחרים בעיר עולה המחיר מ-12 ל-15 שקל, עלייה של 25%. במרחב תלפיות נשמר תעריף של 12 שקל לשעה, על רקע עבודות התשתית והפיתוח שמקשות גם כך על תנועת המבקרים והעובדים באזור.
מחזיקי הטבת "ירושלמי" ימשיכו לשלם 11 שקל לשעה בכל החניונים העירוניים. הפער החדש משמעותי: מבקר שיחנה שלוש שעות במרכז העיר ישלם 66 שקל, לעומת 54 שקל בתעריף הקודם. יום חניה של שמונה שעות עשוי להגיע ל-176 שקל, תוספת של 32 שקל ליום וכ-700 שקל בחודש עבודה מלא.
העירייה מסבירה את השינוי באמצעות שלושה גורמים: התייקרות התפעול, הצורך לווסת את הביקוש למקומות חניה והכוונה לעודד נסיעה ברכבת הקלה ובאוטובוסים. זו מדיניות כלכלית מוכרת בערים צפופות. כאשר מחיר החניה עולה, חלק מהנהגים עוברים לתחבורה ציבורית, לחניוני חנה וסע או לנסיעות משותפות. במקביל, מי שתלוי ברכב בשל מקום המגורים, שעות העבודה, ילדים או ציוד משלם בפועל מעין מס כניסה לעיר.
העיתוי בירושלים מורכב במיוחד. העיר נמצאת בעיצומן של עבודות רחבות להקמת קווי הרכבת הקלה הירוק והכחול, לצד עבודות כביש והסדרי תנועה משתנים. הרשת העתידית אמורה לשפר את הנגישות בין שכונות המגורים, מרכז העיר, אזורי התעסוקה, בתי החולים והקמפוסים. בתקופת ההקמה, החלופה לרכב עדיין חלקית בחלק מהאזורים. החרגת תלפיות מההתייקרות מבטאת הכרה בפער הזה.
בתל אביב כבר בוצע מהלך דומה. מתחילת אוגוסט עלה התעריף בחניוני אחוזת החוף למבקרים מ-20 ל-24 שקל בשעה הראשונה. תושבי העיר משלמים ברוב החניונים 6 שקלים במקום 5 שקלים, ותעריף הערב למבקרים עלה מ-30 ל-36 שקל. בחמישה חניונים מרכזיים צומצמה הנחת התושב מ-75% ל-50%, כך שבחלק מהמקרים התשלום לתושב יכול להכפיל את עצמו מ-6 ל-12 שקל.
אחוזת החוף מפעילה כ-100 חניונים ובהם כ-20 אלף מקומות. העלאת המחירים צפויה להוסיף לחברה העירונית כ-34 מיליון שקל בשנה. הנתון הזה מחדד את המתח בין המטרה התחבורתית לבין התמריץ התקציבי: חניה יקרה יכולה לצמצם כניסת כלי רכב, אך היא גם מייצרת הכנסה גבוהה יותר כל עוד הביקוש נשאר חזק.
ההתייקרויות בירושלים ובתל אביב מצטרפות להשפעת חוק החניונים, שנכנס לתוקף בדצמבר 2025 וחייב גבייה לפי מספר הדקות בפועל. הכוונה היתה להקל על חניה קצרה, אולם מפעילים רבים העלו את המחיר לדקה. בדיקה של כ-90 חניונים העלתה כי כ-70% ייקרו את השעה הראשונה והשנייה בשיעור ממוצע של כ-30%, וכ-40% העלו גם את התעריף היומי. ועדת הכלכלה כבר קידמה חזרה למודל הגבייה הקודם, אך ההצבעה נעצרה כשסעיף הביטול צורף לחוק הרשויות המטרופוליניות.
גם מחוץ לשתי הערים הגדולות מורגשת המגמה. בין 2025 ל-2026 עלה התעריף השעתי הממוצע בראשון לציון בכ-30% לכ-11 שקל. בבני ברק נרשמה עלייה של כ-19% לכ-19 שקל, באשדוד כ-17%, ובחיפה ובפתח תקווה כ-15%. נתניה הציגה ירידה של כ-7%.
השלב הבא צפוי בינואר 2027. רפורמה שאושרה במסגרת חוק ההסדרים מחייבת ערים שבהן יותר מ-120 אלף תושבים לגבות מתושביהן תשלום בכחול לבן מחוץ לאזור המגורים. המהלך עשוי לחול בין היתר בירושלים, חיפה, ראשון לציון, פתח תקווה ונתניה. העיכוב בחקיקת הרשויות המטרופוליניות השאיר גם את הגזירה הזאת במסלול, כך שהעלאת מחירי החניונים עשויה להתברר כשלב ראשון בהתייקרות רחבה יותר של החזקת רכב בעיר.
