הניסוי נכשל: חוק החניונים יבוטל לאחר שבעלי החניונים גלגלו את העלות אל הצרכן

שבעה חודשים בלבד לאחר שנכנס לתוקף - נראה שסופו של חוק החניונים, שנועד להפוך את החניה להוגנת יותר, מתקרב. ועדת הכלכלה אישרה את ביטולו לקראת קריאה שנייה ושלישית. אם הכנסת תאשר את התיקון, החניונים הפרטיים יחזרו לגבות תשלום לפי המנגנון הישן: שעה ראשונה מלאה, ובהמשך לפי יחידות של רבע שעה.

הכוונה המקורית הייתה פשוטה. נהג שנכנס לחניון לזמן קצר, למשל 10 או 20 דקות, היה אמור לשלם לפי זמן החניה בפועל, במקום לשלם על שעה שלמה. על הנייר זה נשמע כמו תיקון צרכני מתבקש. בפועל, השוק הגיב אחרת. בעלי חניונים רבים עדכנו את המחירים לדקה כלפי מעלה, כך שנהגים שחונים זמן ממושך יותר מצאו את עצמם משלמים יותר לעומת המודל הקודם.

זו הייתה הבעיה המרכזית בחוק: הוא שינה את שיטת החיוב, אבל השאיר את המחיר החופשי בידי בעלי החניונים. ברגע שהחניון נדרש לגבות פחות מנהגים שחונים זמן קצר, הוא היה יכול לפצות על כך באמצעות תעריף גבוה יותר לדקה. התוצאה הייתה גל תלונות של נהגים, בעיקר באזורים שבהם החניה יקרה מלכתחילה, כולל מרכזי עסקים, בתי חולים, אזורי בילוי ומגדלי משרדים.

הביטול אושר כחלק מחוק רחב יותר להקמת רשויות תחבורה ציבורית מטרופוליניות בתל אביב, ירושלים וחיפה, ובהמשך גם בבאר שבע. הרשויות החדשות אמורות להעביר חלק מניהול התחבורה הציבורית מהממשלה לגופים מטרופוליניים שבהם יישבו ראשי רשויות מקומיות. סעיף החניונים אמור להיכנס לתוקף ארבעה חודשים אחרי פרסום החוק ברשומות, כדי לאפשר לחניונים להיערך לשינוי נוסף במערכות החיוב.

האם ביטול החוק יוזיל את המחירים? 

המשמעות לצרכן מורכבת. מי שחונה זמן קצר מאוד עלול לשלם יותר, כי החיוב יחזור לשעה ראשונה מלאה. מנגד, מי שחונה שעתיים, שלוש או יותר עשוי ליהנות מירידה בתשלום, אם בעלי החניונים אכן יחזירו את המחירים לרמות שהיו לפני המעבר לחיוב לפי דקה. מילת המפתח כאן היא "אם". החוק מבטל את המנגנון, אבל אינו קובע מחיר מרבי ואינו מחייב את בעלי החניונים להוזיל את המחיר.

זו הסיבה שביטול החוק לבדו אינו מבטיח ירידת מחירים. בשוק שבו הביקוש לחניה גבוה וההיצע מוגבל, בעיקר בערים הגדולות, לבעלי החניונים יש כוח תמחור משמעותי. נהגים שמגיעים לעבודה, לטיפול רפואי או לפגישה במרכז העיר לרוב מחפשים מקום פנוי יותר מאשר את החניון הזול ביותר. כאשר הצרכן שבוי יחסית, שינוי שיטת החיוב משפיע פחות ממחיר הבסיס שקובע החניון.

גם העיתוי הפוליטי מוסיף סימן שאלה. ועדת הכלכלה כבר אישרה את הנוסח, אבל התיקון עדיין צריך לעבור במליאה. גורמים בכנסת מעריכים כי המצב הפוליטי עלול לעכב את האישור הסופי, כך שבשלב זה החזרה למודל הישן עדיין תלויה בלוח הזמנים של הכנסת.

הסיפור של חוק החניונים הוא דוגמה לחקיקה צרכנית שנגעה בנקודה אמיתית, אבל טיפלה במנגנון אחד בלי לסגור את המעגל הכלכלי. חיוב לפי דקה יכול להיראות הוגן יותר, אבל אם המחיר לדקה מזנק, הצרכן מפסיד במקום להרוויח. חזרה לשעה ראשונה מלאה יכולה להקל על חונים לזמן ארוך, אבל לפגוע במי שנכנס לחניון לזמן קצר. בשני המקרים, בלי תחרות מספקת או מגבלת מחיר, ההכרעה נשארת אצל בעלי החניונים.