המחיר שוב עלה, אבל השירות מידרדר: המדריך לתחבורה הציבורית בישראל 2025

במדריך שלפניכם נפתח את כל הקלפים: מי באמת מרוויח מהרפורמות, למה הרכבת "המהירה" לא תמיד מגיעה בזמן, ואיך הפך התיקוף הדיגיטלי למנגנון גבייה משומן על חשבון השירות.

מי המנהל? הכירו את שוק המפעילים

הבעיה הסמויה: למרות שהחברות מפעילות את האוטובוסים, הן תלויות בראש העיר שבה הן עוברות. אם ראש עיר מסרב לסלול נתיב תחבורה ציבורית (נת"צ) כדי לא להרגיז את בעלי הרכבים הפרטיים - האוטובוס שלכם ייתקע בפקק לנצח, ולא משנה איזו חברה מפעילה אותו.

• הדרך למשרד: כל מה שמגיע לכם על סעיף הנסיעות בתלוש
• משרד התחבורה במתווה חדש ומשופר לגיוס נהגי אוטובוס
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

• האוטובוסים: הכלי הנפוץ ביותר, אך גם הפגיע ביותר. ללא נתיבים בלעדיים, הם פשוט רכבים גדולים שתקועים בפקק.
• רכבת ישראל: השלד הבין-עירוני של המדינה. המהירות היא עניין יחסי: בקו המהיר לירושלים היא מנצחת, אך בקווים אחרים המצב מורכב. נסיעה מעפולה לתל אביב, למשל, מחייבת החלפה בחיפה, מה שהופך את המסע למסורבל. לכך מתווספים איחורים כרוניים עקב עבודות תשתית וחשמול שמבטלות רכבות רבות בלילות ובסופי שבוע.
• ההיסעים הייחודיים של חיפה: הבירה התחבורתית האמיתית של ישראל. שם תמצאו את המטרונית (אוטובוס מהיר בנתיב בלעדי), הרכבלית שמחברת את המפרץ לטכניון ולאוניברסיטה, והכרמלית - הרכבת התחתית היחידה בישראל.

• הפריסה: בירושלים ובגוש דן הקווים האדומים כבר פעילים, אך החיסרון המרכזי הוא השבת - הרכבת הקלה לא פועלת בסופי שבוע, מה שמאלץ משפחות רבות להמשיך להחזיק רכב פרטי.
• צפיפות ותקלות: בשעות השיא הצפיפות הופכת לעיתים לבלתי נסבלת. המערכת גם רגישה מאוד: כל תקלה טכנית קטנה או רכב שחוסם את המסילה בחלקים העירוניים משביתים קו שלם לשעות ארוכות.

• נסיעה עירונית (עד חמישה עשר קילומטרים): שמונה שקלים. המחיר הזה צפוי לעלות לתשעה שקלים החל מהראשון בינואר אלפיים עשרים ושש.
• נסיעה אזורית (עד ארבעים קילומטרים): ארבעה עשר שקלים וחצי.
• נסיעה בין-עירונית (עד מאה ועשרים קילומטרים): תשעה עשר שקלים (כמו בנסיעה מתל אביב לירושלים).
• נסיעות ארוכות מאוד (מעל מאה ועשרים קילומטרים): שלושים ושניים שקלים.
• קווי אילת: חריגים במערכת. נסיעה ממרכז הארץ לאילת עולה כשבעים וארבעה שקלים.
• מנויים: קיים "חופשי יומי" שמתחיל בחמישה עשר שקלים, ו"חופשי חודשי" ארצי סביב מאתיים חמישים שקלים.

• מילת המפתח היא תיקוף: חייבים להעביר את הכרטיס בכל עלייה, גם הקצרה ביותר, וגם אם אתם משתייכים לאוכלוסיות הזכאיות לנסיעות בחינם - כמו הגמלאים למשל. אם לא תתקף, יבוא פקח וייתן לך קנס.
• חוק תשעים הדקות: בנסיעה עירונית, התיקוף הראשון נותן לכם שעה וחצי של מעבר חופשי. עברתם אוטובוס? חובה לתקף שוב בכל עלייה. המערכת לא תחייב אתכם בכסף, אך אם פקח יתפוס אתכם ללא תיקוף באוטובוס השני, תקבלו קנס של מאה שקלים, גם אם הזמן טרם עבר.

• חינם: אזרחים ותיקים (גברים מגיל שישים ושבע), חיילים משוחררים למשך שנה, ומסיימי שירות לאומי.
• חצי מחיר: צעירים עד גיל עשרים ושש, תושבי פריפריה, אנשים עם מוגבלות וזכאי ביטוח לאומי.
• הכשל: מעמד הביניים העובד שגר במרכז לא מקבל דבר. עבורו, הנסיעה רק התייקרה בחמישים אחוזים בתוך שנה וחצי, מה שמקטין את התמריץ להשאיר את המכונית בבית.