בגלל הדיל הפוליטי: מחירי החניה צפויים לזנק בינואר הקרוב

בזמן שהזרקורים מופנים למאבקים במליאת הכנסת, ציבור הנהגים עומד לספוג התייקרות ישירה בכיס. כניעת הקואליציה לדרישות המפלגות החרדיות הובילה להורדת חוק הרשויות המטרופוליניות מסדר היום, ועמו נעצרו שני סעיפים שנועדו להקל על יוקר המחיה של בעלי הרכב. שני הסעיפים כיוונו ישירות אל החניה, ההוצאה היומיומית שכל נהג מכיר.

חוק הרשויות המטרופוליניות נועד להקים גופי תחבורה אזוריים שירכזו את תכנון האוטובוסים, הרכבות הקלות ונתיבי התחבורה הציבורית במטרופולינים הגדולים. המהלך נחשב לאחת הרפורמות המבניות המשמעותיות בתחום, אחרי עשרות שנות עיכובים, ובתוכו שולבו גם שני סעיפי הקלה מיידיים בכיס. משהחוק ירד מהשולחן, גם ההקלות ירדו עמו.

הסעיף האחד היה אמור לרסן את התייקרות החניונים הפרטיים, השני נועד לדחות מהלך שיחייב מיליוני תושבים לשלם על חניה בכחול לבן בעיר מגוריהם. עצירת החוק משאירה את שתי ההתייקרויות בעינן, והמשמעות מתחילה להתגלגל אל הכיס כבר בתחילת 2027.

חוק החניונים חייב את מפעילי החניונים לגבות תשלום לפי דקות במקום לפי שעות עגולות. הרעיון המקורי היה להוזיל את החניה הקצרה, אבל התוצאה בשטח התהפכה. בדיקה שנערכה בקרב כ-90 חניונים ציבוריים העלתה שכ-70% מהם ייקרו את מחיר השעה הראשונה והשנייה, בשיעור ממוצע של כ-30%. המפעילים הקפיצו את התעריף לכל דקה כדי לפצות על שיטת החישוב החדשה, וכך נהג ששילם בעבר סכום קבוע לשעה מגלה כיום חשבון גבוה יותר על אותה חניה עצמה.

במסגרת חוק הרשויות המטרופוליניות ביקשו בכנסת להחזיר את המצב לקדמותו ולבטל את מנגנון התשלום לפי דקה. באוצר העריכו שברגע שייעלם הבסיס החוקי שעליו נשען התמחור, התחרות והתרעומת הציבורית יחזירו את רוב המפעילים אל המחירים הישנים. ועדת הכלכלה כבר אישרה עקרונית את ביטול המנגנון, אבל משנעצר החוק הכולל, המהלך נותר תלוי באוויר, ובעלי החניונים ממשיכים לגבות את התעריף המנופח.

הפער נחשף בעיקר בחניות הקצרות. נהג שעצר לכמה דקות במרכזי הערים מצא את עצמו משלם סכום גבוה על עצירה זריזה, כשהתעריף לדקה טיפס והפך כל רבע שעה ליקר בהרבה מבעבר. דווקא הצרכן שביקש לחסוך זמן חניה קצר גילה שהשיטה החדשה מכבידה עליו יותר מכולם, בעוד מי שמחנה לשעות ארוכות סופג התייקרות מתונה יחסית. כך נוצר עיוות שבו המהלך שהוצג כהוזלה לצרכן הקטן הפך למקור רווח נוסף למפעילים.

מכה שנייה: כחול לבן בתשלום גם לתושבי העיר

ההתייקרות השנייה נטועה בחוק ההסדרים משנת 2021, שקבע רפורמה בהסדרי החניה העירוניים. לפי אותו חוק, רשויות מקומיות שבהן מעל 120 אלף תושבים יחויבו לגבות תשלום על חניה בכחול לבן ברחבי העיר, גם מתושביהן. בגרסה המקורית הרף עמד על 40 אלף תושבים, מה שהיה מרחיב את הרפורמה גם לערים בינוניות ומחלק כל עיר לשלושה אזורי חניה לפחות.

בינואר הקרוב ההסדר אמור להיכנס לתוקף אוטומטית. תושבים שמחזיקים כיום בתו חניה עירוני, המקנה חניה חינם בכל שכונות העיר, יידרשו לשלם על חניה בכחול לבן בכל מקום, למעט באזור המגורים הקרוב שלהם. מדובר במודל שמוכר כבר היום לתושבי תל אביב, שבה תו החניה מוגבל לאזור המגורים, וכעת הוא צפוי להתפשט אל ירושלים, חיפה, ראשון לציון, פתח תקווה ונתניה.

ראשי הרשויות המקומיות, שהעריכו את גודל התרעומת הצפויה, פעלו להקפיא את הגזירה. בחוק הרשויות המטרופוליניות גובש מתווה מדורג שהיה אמור לדחות את ביטול הפטור בכשנתיים וחצי, ולהצמיד אותו לשיפור מקביל בתחבורה הציבורית, כדי להעמיד לרשות התושבים חלופה אמיתית לרכב הפרטי עוד בטרם ישלמו יותר. משנעצר החוק, שעון החול המשיך לרוץ, ובינואר הקרוב התושבים צפויים לגלות שהמנגנון האוטומטי נכנס לתוקף בעוד המתווה המרכך נותר מאחור.

• ביהמ"ש נאלץ להכריע: כמה משתמשים יקבלו גישה לאפליקציית החניה
• קיבלו חניה באיחור, חתמו על פשרה - ובכל זאת יפוצו

ההקשר הרחב הוא מאבק מתמשך על יוקר המחיה. שני סעיפי החניה נועדו להעביר מסר ישיר לבוחר שמרגיש את ההתייקרויות בסופר, בדיור ובדלק, וכעת הם הפכו לקורבן של מהלך פוליטי שמקורו בזירה אחרת לגמרי. הקואליציה בחרה לפנות זמן פרלמנטרי בעקבות דרישות המפלגות החרדיות, והתוצאה נופלת בסוף על חשבון החניה של הנהג הפרטי, שממשיך לשלם יותר בחניון וצפוי לשלם יותר גם ברחוב.

במשרדי התחבורה והאוצר, שקידמו את החוק אל היישורת האחרונה, מקווים שהכנסת תשוב ותאשר אותו במושב הבא. תחולת החוק נקבעה לכחצי שנה קדימה, ולכן הורדתו מסדר היום דוחה כל שינוי אמיתי בשטח בשנה לפחות. במשרדים הבהירו השבוע שהנזק הכלכלי מהפקקים מוערך בכ-40 מיליארד שקל בשנה, וטענו שעצירת הרפורמה פוגעת בכיס האזרח דרך זמן הנסיעה וגם דרך חשבון החניה שילך ויתייקר.