שעת חניה בתל אביב תעלה יותר מכל החזר הנסיעות שעובד זכאי לו ליום

צו ההרחבה במשק מחייב מעסיק להחזיר לעובד הוצאות נסיעה בתקרה של 22.6 שקלים ליום עבודה. משבוע הבא, שעה אחת בחניון עירוני בתל אביב תעלה לנהג שגר מחוץ לעיר 24 שקלים. עיריית תל אביב וחברת אחוזת החוף מייקרות את תעריפי החניונים בכ-20 אחוז, וכך התקרה שנקבעה כדי לכסות יום נסיעות שלם מפסיקה להספיק אפילו לשעה אחת של חניה.

השעה הראשונה תעלה לתושב חוץ מ-20 ל-24 שקלים, ולתושב העיר מ-5 ל-6 שקלים. תעריף כניסה בודדת וחניית ערב יעלה מ-30 ל-36 שקלים לתושב חוץ ומ-7.5 ל-9 שקלים לתושב, והתעריף היומי למבקרים יטפס מ-24 ל-30 שקלים. הפער בין שני נהגים שנכנסים לאותו חניון באותה דקה עומד כעת על פי ארבעה.

בחישוב חודשי המספרים מתחדדים. עובד שמגיע לתל אביב עם הרכב חמישה ימים בשבוע ישלם כ-750 שקל בחודש, כ-9,000 שקל בשנה, מול כ-630 שקל בחודש עד היום. תושב תל אביב שעושה בדיוק את אותה נסיעה ישלם כ-190 שקל. בצד המעסיק זה נוגע ישירות בעלות ההעסקה: מי שמבקש לשמור על עובדים שמגיעים ברכב פרטי משלים את ההפרש מכיסו, דרך הסדר חניה מסובסד או דרך תוספת שכר שנגבה ממנה מס.

הפגיעה החדה יותר שמורה דווקא לתושבי העיר. בחניוני תל נורדאו, בזל, שרתון, בוגרשוב ובני דן ההנחה לתושבים תרד מ-75% ל-50%, כלומר מי שמשלם היום 6 שקלים על השעה הראשונה ישלם 12 שקלים. אלה חניונים שתושבים משתמשים בהם באופן קבוע, ליד הבית, באזורי הבילוי ובקרבת החוף. במקביל נקבע שמי שמשאיר את הרכב לזמן ארוך במיוחד יאבד את הזכאות לתעריף התושב המוזל.

אחוזת החוף היא החברה העירונית של עיריית תל אביב-יפו, ומאז סוף שנות ה-90 היא מנהלת את החניונים והחניה בעיר: כ-100 חניונים וכ-20 אלף מקומות חניה. ההעלאה אושרה ברוב גדול במועצת העיר ולפי ההערכות תוסיף לקופה כ-34 מיליון שקל בשנה. בתוך שנתיים עלה תעריף החניה לשעה בכ-50%.

בעירייה מציגים את הצעד כאיזון בין צורכי הדיירים לצורכי מבקרים באזורי פנאי ותרבות, ומדגישים שהתעריפים העירוניים נשארים זולים מהמקובל בחניונים פרטיים ושלבעלי תו תושב מדובר בשקל נוסף לשעה. מעבר לכך נשמעת גם אמירה מדיניותית מפורשת: התייקרות החניה נועדה להפוך את השימוש ברכב הפרטי למשתלם פחות ולהסיט נוסעים לאמצעים אחרים, כחלק מחזון גיוון ההתניידות בעיר. הנימוק התפעולי מצביע על עלויות תפעול שהתייקרו ועל מודל גבייה חדש. להרחבה: עיריית ת"א: החלטנו על המשך החנייה בחינם בכחול לבן

המודל הזה הוא חוק החניונים שנכנס לתוקף בסוף 2025 וקבע שחניונים יגבו תשלום לפי דקות מהדקה הראשונה, במקום לחייב אוטומטית על שעה מלאה. הכוונה הייתה להיטיב עם מי שחונה עשר דקות. בפועל מפעילי החניונים העלו את התעריף לדקה בהתאם למחיר שעתי גבוה יותר, וכך מי שחונה לכמה דקות אכן משלם פחות, בעוד רוב הנהגים, שמשאירים את הרכב לשעה או ליום עבודה שלם, מצאו את עצמם משלמים יותר.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת תיעד את התוצאה והציג אותה בוועדת הכלכלה כחודשיים אחרי כניסת החוק לתוקף: כ-70 אחוז מהחניונים העלו את תעריף השעה הראשונה בשיעור ממוצע של כ-30 אחוז, וכ-40 אחוז מהם ייקרו גם את התעריף היומי, שהיה מחוץ לתחולת החוק. להרחבה: הניסוי נכשל: חוק החניונים יבוטל לאחר שבעלי החניונים גלגלו את העלות אל הצרכן

הביטול עצמו הסתבך בפוליטיקה. ועדת הכלכלה אישרה לבטל את מודל הדקה הראשונה, וסעיף הביטול חובר לחוק הרשויות המטרופוליניות כדי לחסוך מסלול חקיקה שלם של ארבע קריאות. כך נעשה גורלו תלוי בחוק אחר לגמרי, שמעביר לרשויות המקומיות סמכויות בתחום התחבורה הציבורית. המפלגות החרדיות התנגדו לחוק המטרופולינים בטענה שסמכות כזו תאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ההצבעה במליאה הוסרה מסדר היום, וסעיף ביטול חוק החניונים ירד יחד איתה. מודל הגבייה שהעלה את המחירים ממשיך לפעול.

• הים בחינם, החניה לא: כמה עולה להגיע לחוף כשאתם לא תושבי העיר?
• שמונה חניונים בחודש: המספר שקובע אם המנוי בפנגו מחזיר את עצמו

ההתייקרות חורגת מגבולות תל אביב. נתוני פנגו לשנים 2025 ו-2026 מראים שהתעריף השעתי הממוצע עלה בראשון לציון בכ-30 אחוז לכ-11 שקלים, בבני ברק בכ-19 אחוז לכ-19 שקלים, באשדוד בכ-17 אחוז, בחיפה ובפתח תקווה בכ-15 אחוז ובתל אביב-יפו בכ-11 אחוז. בנתניה נרשמה דווקא ירידה של כ-7 אחוזים.

כל מה שפורסם על חניה מרוכז כאן

ברמת משק הבית מדובר בסעיף שכבר תופס נתח משמעותי. לפי סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ההוצאה החודשית הממוצעת עומדת על כ-18 אלף שקלים, וסעיף התחבורה והתקשורת הוא מהכבדים שבהם. השאלה המעשית שנותרת פתוחה היא אם המחיר החדש אכן יעביר נוסעים לרכבת הקלה ולאוטובוסים, או שיישאר בעיקר כמס נסיעה על מי שמגיע לעבודה מחוץ לעיר.