כיצד ממסים בישראל עבודה שמייצר בוט הפועל מתאילנד?
ה-AI מציב אתגרים משמעותיים לשלושת העוגנים של דיני המס: האדם, העבודה והמקום. ייתכן שנראה מעבר הדרגתי ממיסוי הכנסה מעבודה למיסוי שמבוסס יותר על צריכה
בעולם שבו סוכני בינה מלאכותית יודעים לסגור עסקאות, לנהל השקעות ולהעביר תשלומים במיליוני דולרים בזמן שאתם עדיין מתלבטים איזו קפסולת קפה לבחור, עולה שאלה מסקרנת במיוחד: האם מערכת המס שלנו, שנבנתה לעולם של עובדים בשר ודם, באמת מסוגלת לעמוד בקצב המהפכה? התשובה הקצרה היא: כנראה לא. אנחנו נכנסים לעידן של פער מס חדש, כזה שלא נולד רק מהעלמות מס, אלא מהתמוססות של כל הקטגוריות שעליהן נשענת המדינה המודרנית.
הכלכלה העולמית נהנית היום מקפיצה אדירה בפריון. חברות גדולות משלבות יותר ויותר עובדים דיגיטליים שמבצעים משימות מורכבות במהירות, בדיוק וביעילות שקשה להתחרות בהם. אבל בזמן שהחברות מרוויחות יותר, בסיס המס של המדינות מתחיל להיחלש, משום שהוא עדיין נשען במידה רבה על מיסוי של עבודה אנושית.
כאשר סוכן בינה מלאכותית או תוכנה מחליפים עובד אנושי, החברה יכולה לשמור על רווחיותה ואף להגדיל אותה. הבעיה היא שמבחינת המדינה, המשמעות היא פחות הכנסות ממס הכנסה ומביטוח לאומי. בישראל זו נקודה רגישה במיוחד, בגלל התלות הגבוהה בענף ההיי-טק ובגלל הוצאות ציבוריות כבדות, ובראשן הוצאות ביטחוניות. לכן אנחנו עלולים להרגיש את השחיקה הזו מוקדם יחסית, דווקא בתקופה שבה המדינה תידרש להשקיע יותר ברשתות ביטחון סוציאלי ובהכשרות מקצועיות. במילים פשוטות, ככל שיותר עבודה תעבור למכונות, כך ייתכן שהמדינה תצטרך יותר כסף, אבל תגבה פחות.
השבר המושגי: מי בעצם מייצר את ההכנסה?
מערכת המס המודרנית נבנתה סביב שלושה עוגנים ברורים: אדם, עבודה ומקום. ה-AI מציב אתגרים משמעותיים לכל השלושה.
האדם: האם סוכן בינה מלאכותית נחשב יגיעה אישית? ואם בוט הוא זה שיצר את ההכנסה, האם זו הכנסה פסיבית או אקטיבית? העבודה: המודל הפיסקלי מניח שמישהו עובד. אבל אם הבוט עובד מסביב לשעון, למי בדיוק אנחנו משלמים דמי אבטלה? המקום: דיני המס הבינלאומיים בנויים על תושבות ועל מוסד קבע. אבל סוכן בינה מלאכותית פועל בענן, מפוזר בין שרתים בסינגפור, באירלנד ובארה"ב באותו זמן. אז איפה בעצם נולדה ההכנסה?
כאן נכנס לתמונה מושג חדש שמתחיל לתפוס מקום מרכזי: KYA או Know Your Agent. בדיוק כפי שרואי חשבון ועורכי דין מכירים את הלקוח שלהם, כך הם יצטרכו להכיר גם את הבוט. מי הבעלים שלו? מי קבע את ההגדרות? מי נהנה מהרווח? בלי תיעוד משפטי שמחבר בצורה ברורה בין הסוכן לבין בעליו, רשויות המס עלולות למצוא את עצמן רודפות אחרי רוחות רפאים כלכליות.
בישראל האתגר הזה מקבל גוון ייחודי. חוק עידוד השקעות הון, למשל, מבוסס על תנאים שנולדו בעולם הישן, כולל דרישה למפעל עם עובדים פיזיים. רשות המיסים, בגישה המסורתית שלה, עדיין מחפשת אנשים במשרד כדי להצדיק הטבות מס. אך מה קורה כאשר חברת היי-טק מחליפה 50 מפתחים בחמישה סוכני בינה מלאכותית? האם היא עדיין עומדת בתנאי הסף?
המדינה רוצה לעודד חדשנות, אבל ברגע שחברה באמת הופכת לחדשנית ומאמצת אוטומציה מלאה, היא עלולה לגלות שהיא נשארת מחוץ למעגל ההטבות. זה כבר נשמע כמו פרדוקס: המדינה בעצם מענישה חברות על זה שהן נעשות מתקדמות יותר. הגיע הזמן לעבור מספירת ראשים לספירת ערך.
הבעיה כאן היא לא רק טכנולוגית אלא גם ראייתית. רואי החשבון הופכים יותר ויותר למהנדסי נתונים, והם צריכים לבנות את תשתית הציות כבר מהרגע הראשון, עוד לפני שהסוכן בכלל מתחיל לפעול. השליטה והניהול, אותו מבחן קלאסי לקביעת תושבות חברה, הופכים למשימה כמעט בלתי אפשרית. אם הדירקטוריון האנושי מקבל החלטה אבל האלגוריתם הוא זה שמבצע אותה בדרכים שלמד בעצמו, איפה באמת נמצאת השליטה? פתאום המאבק על מקום המיסוי הופך לשאלה על מיקום השרת, ולפעמים אפילו על מיקומו של הצרכן.
- ביהמ"ש מצדיק את רשות המסים: הונו של בעלי חנויות תכשיטים ושעונים גדל ב-5.6 מיליון שקל בלי הסבר
- פסק דין NSO והמלכודת של 86 מיליון הדולר
אז מה עושים עכשיו, ומי בכלל אמור לשלם?
הדיון על מס רובוטים או מס אסימונים צובר תאוצה, אבל יכול להיות שהוא מגיע מוקדם מדי. OECD מציע להסתכל על התמונה הרחבה: להשקיע בתשתיות נתונים, לבנות מנגנוני בטיחות רגולטוריים שיבטיחו שקיפות, ולשלב גם את הציבור בתהליך.
הפתרון המעשי כנראה לא יגיע ממיסוי הבוט עצמו, כי בוט פשוט לא משלם מס. הוא יגיע מהזזה של מרכז הכובד במערכת כולה. יכול להיות שנראה מעבר הדרגתי ממיסוי הכנסה מעבודה למיסוי שמבוסס יותר על צריכה, ואולי גם על תשתיות מחשוב.
אי-אפשר פשוט לשבת ולחכות שהחקיקה תדביק את המציאות. עבור רואי החשבון והחברות, הצעד הראשון צריך להיות תיעוד חכם וברור: הפרדת ארנקים, בניית לוגים להחלטות של הסוכן, והגדרה מסודרת של שרשרת הייחוס.
הבינה המלאכותית לא עומדת להעלים את המיסים, אבל היא בהחלט עומדת לשנות מהיסוד את המערכת שאנחנו מכירים. המדינות שיצליחו לבנות מודל פיסקלי חדש, כזה שיודע למסות את הערך שנוצר בעולם החדש בלי לחנוק חדשנות, יהיו אלה שיובילו. ישראל, עם החיבור העמוק שלה להיי-טק, לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור. הבוטים כבר כאן, הם כבר חלק בלתי נפרד מהכלכלה, ועכשיו הגיע הזמן להבין איך ממסים גם את המציאות החדשה שהם יוצרים.
עו"ד עמית גוטליב, שותף במשרד ירון-אלדר, פלר, שורץ (צילום: תומר יעקובסון)
