בג"ץ קובע סופית: הפיקוח על עמותת ישיבת עץ חיים - בידי בית הדין הרבני

הפיקוח על עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים יישאר בידי בית הדין הרבני ולא יעבור לבית המשפט המחוזי - קובע סופית שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. עם זאת, המחוזי הוא שיכריע בגורל העסקה בה מכרה העמותה את נכסיה שבכניסה לירושלים. מדובר בחלק מפרשה נרחבת, בה הועלו טענות לאי-סדרים חמורים ואף התנהלה חקירה פלילית.

עץ חיים הייתה אחת הישיבות המובילות בירושלים; משכנה ברחוב יפו (ליד שוק מחנה יהודה) נמכר ופרויקט מגורים נמצא בשלבים מתקדמים. הישיבה הייתה גם הבעלים של מגרש בתחילת רחוב הרצל, בסמוך לגשר המיתרים. בשנים 2015 ו-2017 מכרה העמותה את המגרש לחברות פנינת המיתרים וברכה והצלחה נכסים. העמותה מוגדרת כ"כהקדש דתי" - הגדרה שעמדה בלב המחלוקת בנוגע לפיקוח עליה.

בשנת 2016 קיבל בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב מידע בדבר ליקויים חמורים בהתנהלות העמותה. הוא הדיח את נאמני ההקדש, אסר זמנית לבצע דיספוזיציה בנכסים ומינה את השופט בדימוס ספי אלון לבדוק את הנכסים וניהולם. בשנת 2018 הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים צו לפירוק העמותה, מינה את עו"ד רונן מטרי למנהל המיוחד שלה ולנאמן לנכסיה הציבוריים והוציא גם הוא צו דיספוזיציה המונע את מימוש העסקה ברחוב הרצל.

לא נפל פגם בבירור הסמכות

בשנת 2023 קבע בית הדין הרבני, כי הקרקעות שבמחלוקת הן הקדש דתי הנתון לסמכותו, למרות שלא נרשמו כך בצורה רשמית, וזאת בשל ההתנהלות בפועל לאורך עשרות שנים. בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורן של החברות הרוכשות, ואף קבע שהן ידעו על כך אך בחרו להתעלם מעובדה זו. החברות עתרו לבג"ץ נגד פסק דין זה; היועצת המשפטית לממשלה הודיעה שלא תתייצב לדיון אך תמכה בפסק הדין הרבני.

בדחותו את העתירה מזכיר גרוסקופף, כי בג"ץ כמעט ואינו מתערב בפסיקת בתי הדין הדתיים. החברות טענו שפסקי הדין בנושא עץ חיים ניתנו בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכויותיהן - אך גרוסקופף אומר שאין ממש בטענות אלו. הסמכות לדון בהקדשים דתיים (להבדיל מהקדשים אחרים) היא של בית הדין הרבני, ולא נפל פגם בהליך בו ביררו בתי הדין האם אכן יש להם סמכות שכזאת בעניינה של עץ חיים - למרות שבפועל בירור הסמכות הכריע את גורל התיק כולו.

גרוסקופף אומר: "ככלל, מן הראוי לברר שאלות של סמכות, לא כל שכן סמכות עניינית, בשלב מוקדם בהליך, וזאת על מנת שלא לכלות לריק את הזמן השיפוטי ואת משאבי הצדדים, במקרה בו הסכסוך הובא לדיון בפני ערכאה שאינה מוסמכת לדון בו. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם הבירור העובדתי הנדרש לצורך הכרעה בסוגיית הסמכות חופף לבירור העובדתי שיידרש להכרעה במחלוקת גופה, ולפיכך יהיה מוצדק לסטות מהנוהג הרגיל, ולדון בשאלת הסמכות העניינית במשולב עם ההכרעה לגופה של התביעה" - כמו במקרה זה.

לא היה צריך לתת "תוקף של החלטה"

גרוסקופף מוסיף: "בית משפט זה ייטה שלא להתערב בהחלטות שעניינן סדרי דין ואופן ניהול ההליך, אלא במקרים חריגים ביותר הכרוכים בעיוות דין. לעותרות ניתנו ההזדמנויות רבות להתייחס למכלול הטענות והראיות, והן אף פעלו כן, הן בפני בית הדין הרבני האיזורי והן בפני בית הדין הרבני הגדול. משכך, לא התרשמנו כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות".

יחד עם זאת, אומר גרוסקופף, לא היה מקום לכך שבית הדין האיזורי יתן "תוקף של החלטה" לממצאיהם של אלון ומטרי, שכן הללו אינם בסמכותו. הוא מצטט בהסכמה את דברי בית הדין הגדול, לפיהם "בית הדין קמא לא פסק לגבי תוקף עסקאות המקרקעין שבין המערערות ובין העמותה, ומפסק הדין ברור שבית המשפט המחוזי הוא שיפסוק בתביעה לבטלות העסקאות".

החברות חויבו בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. השופטים גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב הסכימו עם גרוסקופף. את החברות ייצגו עוה"ד בני שפר, עדי הופמן ועירא הרדי; את בית הדין ייצג עו"ד עופר יעקב; לצידו של מטרי הופיע עו"ד יוסי נפתלי; ואת היועצת המשפטית ייצגו עוה"ד שרון הואש-איגר ומעיין עופר-מנדל.

• יש לכם דירה, עסק או חצי מיליון שקל? מתי באמת כדאי לעשות הסכם ממון
• 84 אלף דירות מחפשות קונה: כך חושפים את המחיר האמיתי שהיזם מוכן לקבל