עירייה תפצה עובדת תאגיד עירוני בשל הטרדה מינית בידי בכיר בעירייה

עירייה תשלם לעובדת לשעבר בתאגיד עירוני 50,000 שקל לאחר שהוטרדה מינית בידי מנהל אגף בעירייה, שהיה דירקטור באותו תאגיד. זאת, בנוסף לפיצוי בסך 600,000 שקל בו חויב המטריד עצמו. כך קובעת שופטת בית הדין הארצי לעבודה, סיגל דוידוב-מוטולה. זהותה של העירייה אסורה בפרסום.

העובדת, ילידת 1972, מגיעה מרקע סוציו-אקונומי קשה ולא עבדה עד שהתקבלה בינואר 2012 כעובדת ניקיון בתאגיד העירוני. היא  מתמודדת נפש בעקבות אונס קבוצתי שעברה כנערה, ומקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות נפשית. המטריד, יליד 1948,  הוא אקדמאי בתחום החינוך, שהועסק בעירייה מאז 1975 והיה ראש אגף מ-1988 ועד פרישתו ב-2015. בין השניים התנהלה מערכת יחסים מינית בשנים 2015-2012, שכללה עשרות רבות של מפגשים.

העובדת טענה, כי המנהל הציע לסדר לה משרה בתאגיד בתמורה לטובות הנאה מיניות, ובהמשך אמר לה שהוא מגן עליה; המנהל גם סייע בכמה מקרים לבני משפחתה של העובדת. המנהל טען שהיחסים החלו חצי שנה לפני קבלתה לעבודה, הקשר החל ונמשך ביוזמת העובדת ומדובר היה במפגשים בודדים. העובדת תבעה 6 מיליון שקל - מכפלת הפיצוי המירבי הקבוע בחוק (120,000 שקל) ב-50 מפגשים מיניים.

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב קיבל את גרסתה של העובדת ודחה את זו של המנהל. השופט אורן שגב קבע, כי היו בין השניים יחסי מרות, שכן התאגיד הוקם בידי העירייה והיה זרוע ביצועית שלה, וכאמור - המנהל היה דירקטור בו. עוד מצא, כי ניתן לקבוע בוודאות שהיו לפחות חמישה מפגשים מיניים בין השניים בתקופה שלא התיישנה, ובמכפלת הפיצוי המירבי על כל אחד מהם - נפסק כאמור שהמנהל ישלם 600,000 שקל. הוא גם חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל. שגב דחה את התביעה נגד העירייה, בנימוק שהעובדת לא הועסקה על ידה.

שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי; דוידוב-מוטולה קיבלה חלקית את ערעורה של העובדת ודחתה את ערעורו של המנהל. היא אומרת, כי אין סיבה להתערב בממצאים העובדתיים של שגב, בין השניים היו יחסי מרות והעובדת נאלצה לשלם בגופה תמורת עזרתו של המנהל. דוידוב-מוטולה דחתה את הערעורים ההדדיים על סכום הפיצוי, אם כי קבעה שהוא ישולם בגין עוולה מתמשכת ולא כמכפלה של מספר האירועים בפיצוי הסטטוטורי.

זיקה בין התפקיד לבין ההטרדה המינית

דוידוב-מוטולה קיבלה את ערעורה של העובדת לגבי אחריותה של העירייה. אין ספק שההטרדה המינית התרחשה בזיקה לעבודתה של המוטרדת, ובפסיקה כבר נקבע, כי "יש להחיל פרשנות מרחיבה על הוראותיו של סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, כך שההגנה מפני הטרדה מינית והתנכלות, תחול על כל מי שמתקיימת בהם זיקה מהותית ל'מסגרת יחסי העבודה'". היא מוסיפה: "חובות המעסיק לא הוחלו רק כלפי מתלוננים שהם עובדיו, אלא כלפי כל מתלונן שנפגע מעובד או ממונה של המעסיק 'במסגרת יחסי העבודה'".

המנהל מונה כדירקטור מטעם העירייה, חובת הנאמנות שלו הייתה כלפי העירייה והייתה זיקה משמעותית בין תפקידו לבין יכולתו להטריד את העובדת, קובעת דוידוב-מוטולה. מאידך, העירייה לא הוכיחה שנקטה אמצעי מנע כלשהם בתקופה הרלוונטית כפי שמחייב החוק - ומכאן אחריותה. המנהל חויב בהוצאות בסך 25,000 שקל - גם משום שההוצאות שנפסקו בבית הדין האיזורי היו נמוכות מדי - והעירייה חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.

השופטים חני אופר-גנדלר ואילן סופר ונציגי הציבור שמואל ויסמן ויעל עפרון הסכימו עם דוידוב-מוטולה (נוצרה מחלוקת לגבי הקביעה בדבר עוולה מתמשכת, שלא השפיעה על התוצאה). את העובדת ייצג עו"ד אורי דבורה, את המנהל ייצגו עוה"ד מרדכי לוין ולביא אבוקסיס, ואת העירייה - עוה"ד ליאת קינן ונעמה ניניו-פרייז.