איך בונים תיק פסיבי בפועל: אחוזים, הפקדות ואיזון שנתי
80% מניות בגיל 30, הפקדה חודשית של 2,000 שקל והחלטה אחת בשנה - שלושת השלבים של תיק פסיבי אמיתי, והטעויות שגובות מהמשקיעים החדשים אחוזים שלמים.
200 אלף שקל התחלתיים, הפקדה של 2,000 שקל בחודש ואופק של 20 שנה - זה המקרה שילווה את המדריך מכאן והלאה. שלוש החלטות בונות את התיק הזה: היחס בין מניות לאפיק הסולידי, זהות הקרנות בליבה, והמשמעת השוטפת של הפקדה ואיזון. כל השאר הוא רעש יומי.
שלב ראשון: כמה מניות וכמה אג״ח
110 פחות הגיל הוא כלל האצבע הוותיק לחלוקה. בגיל 30 מתקבל תיק של 80% מניות ו-20% אפיק סולידי, בגיל 45 מדובר ב-65% מול 35%, ובגיל 60 החלוקה מתקרבת ל-50/50. אופק השימוש בכסף גובר על הגיל: סכום שמיועד לרכישת דירה בעוד שלוש שנים שייך לאפיק הסולידי גם אצל בן 28.
3.2% עד 3.3% מציע מק״מ לשנה בתשואה לפדיון, ואג״ח ממשלתי שקלי לעשר שנים נסחר סביב 3.9% עד 4%. מול אינפלציה שנתית של 1.6% מדובר בתשואה ריאלית של 1.6% עד 2.4%, וזה בדיוק תפקיד הרכיב הסולידי - ריסון התנודתיות במקום מנוע צמיחה. הבדלי המח״מ והסיכון מוסברים במדריך הגדול לאג״ח, והמכשיר הקצר עצמו מפורק במדריך המק״מ.
3 עד 6 חודשי הוצאה נשארים מחוץ לתיק ההשקעות. משפחה שמוציאה 15 אלף שקל בחודש שומרת 45 עד 90 אלף שקל בשכבת החירום, וקרן כספית שנעה עם ריבית בנק ישראל של 3.5% ומחויבת ב-15% מס נומינלי מתאימה לתפקיד הזה בזכות הנזילות היומית. המאפיינים המלאים שלה מרוכזים במדריך הקרנות הכספיות.
שלב שני: ליבה ולוויין
שתי קרנות מספיקות לליבה של רוב המשקיעים: מחקה על S&P 500 או על מדד עולמי רחב, לצד מחקה על ת״א 125. חלוקה של 70% חשיפה גלובלית מול 30% ישראל מייצרת פיזור מטבעי וגם עוגן שקלי מול הוצאות המחיה בישראל. ההבדלים בין מדד למדד, כולל משקלות ומדדי חסימה, מפורטים במדריך מוצרי המדד.
0.1% פער בטעות העקיבה שווה לפעמים יותר מפער דומה בדמי הניהול המוצהרים, ולכן ההשוואה הנכונה נעשית מול תשואת המדד עצמו בשלוש השנים האחרונות. מנגנון העקיבה והדגימה מוסבר במדריך הקרנות המחקות, ורשימת הפרמטרים המלאה לבחירת קרן נמצאת במדריך הבחירה.
מרכז המידע: קרנות והשקעה פסיבית
10% עד 20% מהתיק הם המקום ללוויין: סקטור ספציפי, שוק מתעורר או מניות בודדות שהמשקיע מכיר לעומק. ההשוואה בין ליבה פסיבית לבחירת מניות ישירה, כולל עלויות ומיסוי, מופיעה במדריך הייעודי.
קרן השתלמות וקופת גמל להשקעה משנות את סדר הפעולות אצל שכירים רבים. רווחי ההשקעה בקרן השתלמות פטורים ממס רווח הון עד תקרת ההפקדה המוטבת, ולכן המסלול המנייתי האגרסיבי משתלם דווקא שם, בזמן שהתיק החייב במס נושא חלק גדול יותר מהרכיב הסולידי. מבט על כל השכבות יחד מונע מצב של 80% מניות בתיק הפרטי לצד מסלול פנסיוני מנייתי, שמייצר חשיפה כוללת של 90% ומעלה.
חשיפה דולרית נלווית לכל קרן שעוקבת אחרי מדד אמריקאי, וגם קרן שקלית שמחזיקה את מניות S&P 500 מושפעת משער החליפין. מסלול מנוטרל מטבע מגלגל את עלות הגידור אל תוך התשואה ומייקר את ההחזקה השוטפת, ולכן משקיע עם אופק של 15 שנה ומעלה נוטה להעדיף חשיפה פתוחה שמתמתנת לאורך מחזורי המטבע.
שלב שלישי: הפקדה קבועה ואיזון שנתי
2,000 שקל בחודש במשך 20 שנה מסתכמים ב-480 אלף שקל הפקדות. בתשואה שנתית של 7% התיק מגיע לכ-1.04 מיליון שקל, ובתשואה של 4% הוא עוצר סביב 734 אלף שקל - הפרש של יותר מ-300 אלף שקל שנוצר משלושה אחוזים בשנה. ההפקדה הקבועה קונה יותר יחידות כשהמחיר יורד ופחות כשהוא מזנק, וכך מחיר הרכישה הממוצע מתמתן לאורך השנים.
1,021 תקופות של 12 חודשים נבדקו במחקר ואנגארד על השווקים בארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה מאז 1926. השקעה חד פעמית של כל הסכום הכתה פריסה הדרגתית בכ-68% מהמקרים ובפער ממוצע של כ-2.3%, מפני שהשווקים עולים ברוב השנים. הפריסה ההדרגתית שומרת בתמורה על יתרון התנהגותי: היא מקטינה את הסיכוי שמשקיע חדש ייכנס בסכום גדול ויימלט אחרי חודש אדום.
2025 ממחישה למה איזון מחדש נדרש. תיק 80/20 שהחזיק 240 אלף שקל במניות ת״א 125 ו-60 אלף שקל באפיק הסולידי סיים את השנה עם כ-362 אלף שקל במניות וכ-62 אלף באפיק הסולידי, כלומר 85% מניות במקום 80%. החזרה ליעד דורשת העברה של כ-23 אלף שקל מהרכיב המנייתי לרכיב הסולידי.
25% מס ריאלי על הרווח הופכים כל איזון שמבוצע במכירה לפעולה יקרה. הדרך הזולה יותר היא הפניית ההפקדות החודשיות לרכיב שפיגר: באותה דוגמה, הזרמת 2,000 שקל בחודש לאפיק הסולידי סוגרת את הפער של 23 אלף שקל בתוך שנה בערך. כללי המס על מכירה וקיזוז מרוכזים במדריך מיסוי שוק ההון ובמדריך מיסוי הקרנות.
פעם בשנה מספיק לאיזון. סטייה של 5% ומעלה מהיעד היא הטריגר המקובל, ובדיקה תכופה יותר מוסיפה עמלות ומחלישה את המשמעת שהתיק בנוי עליה.
הטעויות שחוזרות אצל משקיעים חדשים
שש טעויות מסבירות את רוב הפער בין תשואת הקרן לתשואה שהמשקיע מקבל בפועל:
- רדיפה אחרי הקרן שהובילה את הטבלה אשתקד, במקום בחינת עקביות מול מדד הייחוס לאורך חמש שנים.
- עצירת ההפקדות בירידות: S&P 500 ירד בכ-37% ב-2008 ובכ-18% ב-2022, ומי שהמשיך להפקיד באותם חודשים קנה יחידות במחיר נמוך.
- החזקת ארבע קרנות שעוקבות אחרי אותו מדד, מה שמייצר תחושת פיזור בזמן שהחשיפה בפועל זהה.
- התעלמות מדמי הניהול בגלל סכום התחלתי קטן, בשעה שההפרש מצטבר לעשרות אחוזים לאורך שני עשורים.
- החזקת כסף שנועד לשימוש בתוך שנתיים ברכיב המנייתי, וירידה שמאלצת מכירה בעיתוי גרוע.
- בדיקת התיק מדי יום, שמובילה לתגובות רגשיות ולמכירות בתחתית.
אין באמור ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו של כל אדם.
