מה זו אופציה: זכות בתשלום, מחיר מימוש ותאריך פקיעה

300 דולר עולה בשוק האמריקאי חוזה אופציה אחד על מניה שנסחרת ב-100 דולר. מחיר המימוש הרשום בחוזה עומד על 110 דולר, התוקף נמשך שלושה חודשים, והפרמיה נקבעה ב-3 דולר למניה כשמכפיל של 100 מניות לחוזה מתרגם אותה ל-300 דולר. תמורת הסכום הזה מחזיק הקונה זכות לרכוש מניות ששוות היום 10,000 דולר במחיר שנקבע מראש.

זכות מול חובה היא ההבדל שמפריד בין שני צדדי העסקה. הקונה משלם פרמיה ומקבל אפשרות לבחור בין מימוש החוזה לבין ויתור עליו, והכותב מקבל את הפרמיה לחשבון ברגע העסקה ומתחייב לספק את הסחורה במחיר המימוש בכל תרחיש שבו הקונה יבחר לממש, גם כששער השוק רץ הרבה מעליו. חוסר הסימטריה הזה מסביר מדוע ההפסד של הקונה חסום בגובה הפרמיה בעוד ההתחייבות של הכותב נמתחת הלאה.

חוזה עתידי בנוי הפוך: שני הצדדים מחויבים לבצע את העסקה במועד שנקבע, ההתחשבנות על ההפרשים מתבצעת מדי יום מסחר מול הבטוחה שבחשבון, וכל תנועה בנכס הבסיס עוברת במלואה לשני הצדדים.

אופציות עובדים הן מכשיר שונה שנושא שם דומה. חברה מקצה אותן לעובד כחלק מהתגמול, הן כפופות לתקופת הבשלה, נשארות מחוץ למסחר הבורסאי ותנאיהן נקבעים בהסכם מול המעסיק. אופציה נסחרת נולדת בעסקה בין שני משתתפים בשוק, תנאיה סטנדרטיים והיא ניתנת למכירה בכל יום מסחר. מסלול העובדים והמיסוי שלו מפורטים במדריך אופציות ו-RSU.

ששת הפרטים שמגדירים כל חוזה

• נכס הבסיס: המניה, המדד, המטבע או הסחורה שעליהם נכתב החוזה. בשוק המקומי הנכס המרכזי הוא מדד ת״א 35, ובשוק האמריקאי מדובר ברוב המקרים במניה בודדת או במדד רחב.
• סוג החוזה: אופציית רכש מקנה זכות לקנות במחיר המימוש, ואופציית מכר מקנה זכות למכור באותו מחיר.
• מחיר המימוש: המחיר הקבוע שבו תתבצע העסקה בעת מימוש. הבורסה מציעה סדרה שלמה של מחירי מימוש סביב שער הנכס, כך שכל משקיע בוחר את המרחק שמתאים לתחזית שלו ומשלם פרמיה בהתאם.
• מועד הפקיעה: היום שבו החוזה מסתיים. בארה״ב הפקיעה החודשית נופלת ביום שישי השלישי בחודש ולצדה נסחרות סדרות שבועיות, ובמעו״ף הפקיעה החודשית מתבצעת ביום חמישי.
• גודל החוזה: המכפיל שקובע כמה יחידות נכס עומדות מאחורי חוזה יחיד. בארה״ב חוזה אחד שווה 100 מניות, ובמעו״ף כל יחידה במדד שווה 100 שקל.
• הפרמיה: המחיר שמשולם על הזכות, והרכיב היחיד שמשתנה בכל רגע מסחר. הוא מורכב מערך פנימי ומערך זמן, וסטיית התקן הגלומה מזיזה אותו במידה דומה למחיר הנכס עצמו.

המכפיל הוא המקום שבו סכומים קטנים הופכים לחשיפה גדולה. בדוגמה שבה מדד ת״א 35 נמצא ברמה של 2,800, אופציית רכש במחיר מימוש 2,900 שנסחרת בפרמיה של 25 עולה 2,500 שקל לחוזה ומייצגת חשיפה לשווי של 280,000 שקל. מדד שמסיים את יום הפקיעה ברמה 2,960 מזכה את המחזיק ב-6,000 שקל במזומן, רווח של 3,500 שקל על השקעה של 2,500 שקל. מדד שנעצר ברמה 2,900 מותיר את החוזה בשווי אפס ואת מלוא הפרמיה בידי הכותב.

אמריקאית מול אירופית: מתי מותר לממש

אופציה אמריקאית ניתנת למימוש בכל יום מסחר עד הפקיעה, ואופציה אירופית ניתנת למימוש ביום הפקיעה בלבד. אופציות על מניות בודדות בארה״ב שייכות לסגנון האמריקאי, אופציות על מדדים רחבים כמו S&P 500 שייכות לסגנון האירופי, ואופציות המעו״ף על מדד ת״א 35 נסחרות אף הן בסגנון האירופי ומסתיימות בהתחשבנות כספית. שני הסגנונות נסחרים באופן חופשי לכל אורך חייהם, כך שמחזיק אופציה אירופית שמבקש לממש רווח מוקדם עושה זאת במכירת החוזה בשוק.

הזכות למימוש מוקדם שווה פחות משנדמה. מניה שנסחרת ב-120 דולר מול מחיר מימוש של 110 דולר מייצרת ערך פנימי של 10 דולר למניה, ואם החוזה עצמו נסחר ב-12 דולר, מכירתו בשוק מחזירה 1,200 דולר בעוד המימוש המוקדם מניב 1,000 דולר. ההפרש של 200 דולר לחוזה הוא ערך הזמן שנזרק לפח, וזאת הסיבה שמרבית המחזיקים סוגרים פוזיציה במכירה. החריג המרכזי הוא חלוקת דיבידנד גדולה, שמצדיקה מימוש של אופציית רכש יום לפני היום הקובע.

סגנון החוזה קובע גם את אופן הסגירה. אופציה על מדד מסתיימת בהעברת מזומן לפי ההפרש בין רמת המדד למחיר המימוש, ואופציה על מניה בודדת בארה״ב מסתיימת באספקה בפועל: מי שמממש חוזה במחיר מימוש 110 דולר מעמיד 11,000 דולר ומקבל 100 מניות. חשבון שמתנהל בסכומים קטנים יותר מוכר את החוזה לפני הפקיעה כדי לחמוק מחיוב מפתיע.

מה קורה כשהזכות מסתיימת באפס

100% מהפרמיה נמחקים ביום הפקיעה בכל מקרה שבו המניה נעצרת מתחת למחיר המימוש. בדוגמה שפתחה את המדריך, מניה שעלתה מ-100 ל-104 דולר הניבה למחזיק המניות רווח של 4%, ובאותו זמן החוזה במחיר מימוש 110 דולר פקע בשווי אפס וקונה האופציה נפרד מ-300 הדולרים במלואם. אחזקה ישירה במניה, כמתואר במדריך המניות, משאירה נכס ביד גם כשהעלייה מאחרת, ואילו האופציה מוסיפה לעסקה תנאי שני: כיוון נכון בתוך חלון זמן מוגדר.

שחיקת הזמן פועלת גם בימים שקטים. חוזה שנשאר מחוץ לכסף מאבד מערכו בכל יום שחולף גם כשהמניה עומדת במקום, וקצב האיבוד מתגבר ככל שהפקיעה מתקרבת. ירידה בסטיית התקן הגלומה מוסיפה מכה שנייה ומוחקת חלק מהפרמיה גם בתרחיש שבו הכיוון מתברר כנכון, ולכן אופציה שנקנתה לפני פרסום דוח כספי מסוגלת לרדת ביום שאחרי הדוח.

מס רווח הון חל על הרווח ממכירת החוזה או ממימושו, והפסד מפעילות באופציות ניתן לקיזוז מול רווחים בניירות ערך אחרים באותה שנת מס. הכללים המלאים, כולל מועדי הדיווח וסדר הקיזוז, מרוכזים במדריך מיסוי שוק ההון.

• מוצרי מדד: מה קרן שעוקבת אחרי ת״א 35 או S&P 500 באמת קונה
• התשואה לטווח ארוך: בורסה זה לא קזינו

אין באמור ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו של כל אדם.