השקרים שהובילו לחוב של 1.3 מיליון שקל נחשפו
בית משפט השלום בירושלים דן בבקשת נאמן לבטל הליך חדלות פירעון של אם לארבעה שהצהירה הצהרות כוזבות כדי לקבל כרטיסי אשראי, וקבע שדווקא בגלל ההתנהלות שלה היא תשלם על חובותיה במשך שש שנים, במקום שלוש
אשה בת 47, נשואה ואם לארבעה ילדים, מצאה את עצמה במרכזו של דיון משפטי סוער בבית משפט השלום בירושלים, לאחר שהנאמן שמונה לטפל בחובותיה ביקש דבר קיצוני במיוחד: לבטל את כל הליך חדלות הפירעון שלה מהיסוד, בטענה שהיא יצרה את החובות שלה בחוסר תום לב.
הרקע לסיפור מתחיל בכרטיסי אשראי. לפי המידע שהתברר במהלך ההליך, כשהאשה ביקשה לקבל כרטיסי אשראי מכאל ומישראכרט, היא מסרה להן פרטים שלא היו נכונים - על השכלה גבוהה בהרבה מזו שיש לה בפועל (תואר שני ואפילו דוקטורט), על שכר גבוה בהרבה משהיא באמת מרוויחה, ועל דירה בבעלותה שאין עליה משכנתא. בפועל, האשה עובדת כסייעת לרופא שיניים בשכר משתנה שנע בין 3,500 ל-6,500 שקל בחודש, ובן זוגה, מנהל שכיר בסופרמרקט, מרוויח כ-11 אלף שקל.
כשהנאמן חקר אותה על הפערים האלה, היא לא הכחישה שהיא חתמה על המסמכים, אך גם לא סיפקה שום הסבר. כפי שנכתב בפסק הדין, בעת החקירה היא טענה שוב ושוב כי "אינה זוכרת" ו"אינה יודעת" כיצד נוצרו החובות השונים, ותלתה את האחריות לכל ההתנהלות הכלכלית בבן זוגה, שמנהל לטענתה את ענייני הכספים של המשפחה.
בית המשפט לא קנה את הגרסה הזו. השופט דוד שאול גבאי ריכטר כתב כי לא ייתכן שבני זוג הנשואים שנים רבות, מנהלים משק בית משותף ומגדלים ביחד ארבעה ילדים, לא יהיו מודעים זה למצבו הכלכלי של זה. יתרה מכך, החובות הגבוהים הצטברו בפרק זמן קצר יחסית - בין ינואר 2020 לינואר 2022 - מה שלדברי השופט מעורר בעצמו "תחושה של אי-נוחות" לגבי תום הלב של בני הזוג.
הנאמן בכלל לא היה מוסמך לקבוע
אבל כאן מגיע התפנית המשפטית המעניינת בתיק: למרות כל זה, בית המשפט קבע שהנאמן בכלל לא היה מוסמך לקבוע בעצמו שהחובות נוצרו בחוסר תום לב. לפי החוק, תפקידו של הנאמן מוגבל לאשר או לדחות תביעות חוב - לא יותר מזה. השופט הבהיר כי מדובר בחריגה מהוראות החוק המפורשות: לנאמן לא היתה סמכות לקבוע במסגרת תביעת החוב את מה שקבע, וקביעה שכזו היתה יכולה להתקבל רק במקרים חריגים ובאישור בית המשפט - תנאי שלא התקיים כאן.
גם באת כוחו של הממונה על חדלות פירעון הצטרפה לעמדה זו, וטענה שיש לתת לאשה תוכנית שיקום כלכלי ולא לבטל את ההליך. מנגד, הנאמן דרש להוציא מההסדר את החובות לכאל ולישראכרט, בגלל האופן שבו הם נוצרו.
בסופו של דבר, השופט מצא דרך ביניים: הוא לא ביטל את ההליך, ולא הוציא את שני החובות מהמסגרת - אבל גם לא התעלם מההתנהלות הבעייתית. הוא קבע כי ההתנהגות מצדיקה הארכה משמעותית של תקופת התשלומים - משלוש שנים, שהן ברירת המחדל בחוק, ל-72 חודשים, שישה שנים שלמות. כפי שהוא ניסח זאת: "ניתן לאזן את אי ביטול ההליכים בתוכנית כלכלית ממושכת... דרך זו תפתח פתח לשיקום כלכלי ארוך טווח ליחידה ולמשפחתה, מבלי לשבור את הכלים".
סכום שנמוך משמעותית מההצעה של הממונה
בפועל, האשה תשלם 1,000 שקל בחודש למשך 72 חודשים - ובסך הכל 72 אלף שקל לקופת הנשייה. מדובר בסכום שנמוך משמעותית מההצעה של הממונה, שביקשה תשלום של עד 1,800 שקל בחודש. בנוסף, בהתאם להמלצת הנאמן, הוטל עליה להירשם בתוך 30 יום לתוכנית הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה, כדי למנוע הישנות של מצבים דומים בעתיד.
- 465 אלף שקל חובות, רק 72 אלף ניתנים למחיקה
- השוכרת לא שילמה, סירבה לפנות - והמשכירה רצתה שהחוב לא ייעלם
מהתיק עולה שכנגד האשה הוגשו בסך הכל שש תביעות חוב בהיקף של כ-1.3 מיליון שקל, כשעד כה הכריע הנאמן רק בשתיים מהן - אלה של חברות האשראי - בסכום כולל של כ-268 אלף שקל. את יתר התביעות הוא נדרש להכריע בתוך 30 יום ממתן פסק הדין.
הצו קובע גם מנגנון ענישה למקרה של הפרה: אם האשה לא תעמוד בתשלומים, לא תשתף פעולה עם הנאמן או תפר את ההגבלות שהוטלו עליה, בית המשפט יוכל להאריך עוד יותר את תקופת התשלומים, להגדיל את סכומם ואף לבטל את ההליך כולו.
