אג"ח צמוד מדד לשלושים שנה בריבית של מעל 3% - רק באמריקה

במשך רוב העשור שקדם למגפה נסחרו האג״ח הממשלתיות הצמודות של ארה״ב בתשואה ריאלית שנעה סביב אפס, ולעיתים גלשה מתחתיו. היום התשואה הריאלית על הסדרה לשלושים שנה חצתה את 3%, הרמה הגבוהה ביותר שנרשמה שם מזה שנים.

אג״ח ממשלתי צמוד מדד, TIPS בשמו האמריקאי, מצמיד את הקרן למדד המחירים לצרכן ומשלם ריבית מעליו. המחזיק מקבל שני רכיבים: פיצוי על עליית המדד, ובנוסף תשואה ריאלית קבועה שנקבעת ברגע הרכישה. משקיע ישראלי מכיר את המנגנון מהסדרות הממשלתיות הצמודות בתל אביב, שנסחרות בתשואות ריאליות של 1.4% עד 2% בהתאם למח״מ. להרחבה: התשואות שמציעות ההשקעות הסולידיות הצמודות למדד.

התשואה על אג״ח ממשלתי אמריקאי רגיל לשלושים שנה עומדת מעל 5.2%. ההפרש בין השתיים, כ-2.2%, הוא נקודת האיזון האינפלציונית. המשמעות המעשית פשוטה: אינפלציה ממוצעת גבוהה מ-2.2% לאורך חיי האיגרת מייצרת למחזיק בצמודה תשואה עודפת על פני האיגרת הרגילה, ואינפלציה מתחת לרף הזה הופכת את הרגילה למשתלמת יותר. הרווח בפועל מורכב משני החלקים יחד: מי שרוכש סדרה לחמש שנים בתשואה ריאלית של 2.1%, ובתקופת ההחזקה האינפלציה הממוצעת מסתכמת ב-3% לשנה, מסיים עם תשואה נומינלית של כ-5.1% בשנה.

האינפלציה השנתית בארה״ב עומדת על 3.4% ואינפלציית הליבה על 2.5%. שני השיעורים גבוהים מרף האיזון, ומכאן הטענה שהביטוח מוצע כעת במחיר נוח. להרחבה: ההתמתנות באינפלציה האמריקאית.

הפד הותיר את הריבית בטווח 3.5%-3.75% בהחלטה האחרונה, ושלושה מחברי הוועדה הצביעו בעד העלאה. אינפלציה שנשארת מעל היעד של 2% במשך יותר מחמש שנים היא הרקע לוויכוח הפנימי הזה, ובשוק החוזים מתמחרים כעת העלאה אחת עד שתיים עד סוף השנה.

המדד שאליו צמודות האיגרות הוא מדד המחירים לצרכן העירוני בגרסתו הגולמית, בטרם ניכוי עונתיות. הוא כולל מזון ואנרגיה, שני סעיפים שכלכלנים נוהגים לנטרל כשהם מודדים אינפלציית ליבה, ושמרכיבים נתח משמעותי מההוצאה של משק בית ממוצע.

שכר לימוד אקדמי וטיפול סיעודי טיפסו בארה״ב בקצב מהיר בהרבה מהמדד הכולל לאורך שנים, כך שחוסך שמייעד את הכסף בדיוק להוצאות האלה עלול לגלות פיצוי חלקי בלבד. יו״ר הפד קווין וורש התייחס בשימוע בסנאט למדדי המחירים לצרכן וליצרן כאל כלי מדידה חלקיים למצב האינפלציה הבסיסית. גם שיטת החישוב של המדד עברה שינויים והתאמות לאורך השנים.

מחיר האיגרת הצמודה נגזר מהתשואה הריאלית, ועלייה בה שוחקת את המחיר גם בתרחיש שבו האינפלציה מפתיעה כלפי מעלה. מי שמתכוון למכור לפני הפדיון חשוף לירידה הזאת במלואה. הכוחות שעשויים לדחוף את התשואה הריאלית מעלה כוללים צמיחה מהירה, היצע גדל של אג״ח ממשלתיות, שינוי בביקוש העולמי להן, וגיוסי חוב בהיקף מאות מיליארדי דולרים שמממנים תשתיות בינה מלאכותית.

הסדרות לחמש שנים מציעות תשואה ריאלית של יותר מ-2.1%, ורף האיזון שם עומד על כ-2.2%. הסדרות לעשר שנים מספקות כ-2.4% ריאלי מול תשואה נומינלית של כ-4.7%. הרמות האלה קרובות לשיאים של השנים האחרונות, והן מגיעות עם חשיפה קצרה בהרבה לתנודות ריבית.

• טורקיה מעלה את תחזית האינפלציה ל-28% - הריבית של 37% בדרך להישאר גבוהה
• האינפלציה ירדה, אבל הפד עדיין מתלבט - האם הריבית תעלה בספטמבר?

סולם אג״ח, כלומר פיזור הרכישות על פני מועדי פדיון עוקבים, מאפשר מחזור הדרגתי של הכסף בתשואות המשתנות של כל שנה, וקרנות סל על אג״ח צמודות קצרות מספקות גישה דומה בעלות נמוכה. ההחלטה שעומדת כעת בפני מנהלי ההשקעות היא היכן על עקום המח״מ לתפוס את הביטוח: 3% ריאלי לשלושה עשורים מול 2.1% לחמש שנים, כשהפער של כאחוז שלם הוא המחיר המדויק של החשיפה לסיכון הריבית לאורך התקופה הארוכה.