מיסוי פרמיות הביטוח: אילו פוליסות מזכות בהטבת מס

25% מהפרמיה - זה שיעור הזיכוי שמעניק סעיף 45א לפקודת מס הכנסה על תשלומים לביטוח חיים של הנישום או של בן ובת הזוג. זיכוי משמעו הפחתה ישירה מחשבון המס, ולא הקטנה של ההכנסה החייבת, ולכן שקל של זיכוי שווה יותר משקל של ניכוי. חלק גדול מהמבוטחים משלם את הפרמיה הזו שנים ומעולם לא דרש את ההטבה, פשוט מפני שאיש לא הפנה לכך את תשומת ליבו.

שתי מכניקות מס פועלות בעולם הביטוח, והבלבול ביניהן עולה כסף. זיכוי מפחית סכום קבוע מהמס עצמו, בשיעור שקבוע בחוק. ניכוי מקטין את ההכנסה החייבת, ולכן שוויו נגזר ממדרגת המס השולית של הנישום. ביטוח חיים פועל בערוץ הזיכוי, ביטוח אובדן כושר עבודה פועל בערוץ הניכוי, ורוב שאר הביטוחים שמשק בית משלם עליהם אינם נכנסים לאף אחד מהם.

הזיכוי על הריסק והמלכודת בפוליסות המעורבות

ההטבה מוגבלת לרכיב הסיכון בלבד. חוזר של רשות המסים בנושא זיכוי לביטוח חיים קבע במפורש שהזיכוי ניתן על אותו חלק מהפרמיה שמשויך לכיסוי הביטוחי, ולא על מרכיב החיסכון שמשולב בפוליסות פרט ותיקות. מבוטח בפוליסה מעורבת צריך לקבל מהחברה פירוט שמפריד בין השניים, ורק הסכום שמופיע כרכיב ריסק נכנס לחישוב. בעלי פוליסות ותיקות מסוג זה ימצאו את הרקע המלא במדריך על ביטוח מנהלים.

חשבון קטן ממחיש את הסדר גודל. אדם שמשלם 150 שקלים בחודש על ביטוח חיים ריסק מוציא 1,800 שקלים בשנה, וזיכוי בשיעור 25% מחזיר לו 450 שקלים. זוג שבו שני בני הזוג מחזיקים ריסק בסכומים דומים מגיע לכ-900 שקלים בשנה. ההטבה קטנה ביחס לפרמיה, אך היא חוזרת בכל שנה, והיא ניתנת לדרישה גם על שנים קודמות. אופן החישוב של סכום הריסק הדרוש למשפחה מוסבר במדריך על ביטוח חיים ריסק.

הסכום המוכר לזיכוי אינו פתוח. הפקודה מגבילה אותו לשיעור מ״ההכנסה המזכה״, מונח שמוגדר בפקודה ומתעדכן מדי שנה בהצמדה. תקרת ההכנסה המזכה לשכיר עומדת השנה על 9,700 שקלים לחודש, והשכר הממוצע במשק, שממנו נגזרות תקרות נוספות, עומד על 13,769 שקלים. מי שמשלם פרמיות גבוהות במיוחד יגלה שהחלק שמעבר לתקרה נשאר בלי הטבה, ולכן שווה לבדוק את הטבלה השנתית של רשות המסים לפני שמגישים.

אובדן כושר עבודה עובד בערוץ אחר לגמרי

ביטוח אובדן כושר עבודה נכנס לפקודה דרך סעיף 32, שמתיר ניכוי של עד 3.5% מההכנסה בשל רכישת הביטוח. הסעיף מציב שני תנאים: ההכנסה שבגינה נרכש הביטוח צריכה להיות הכנסה מעסק או ממשלח יד לפי סעיף 2(1), או הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2), והפוליסה צריכה לעמוד בהגדרת ״ביטוח מועדף״. ההבחנה בין ההגדרות השונות של אובדן כושר, שקובעת גם את שווי הכיסוי עצמו, מפורטת במדריך על אובדן כושר עבודה.

גם כאן קיימת תקרה, והיא נגזרת מהשכר הממוצע במשק. הכנסה גבוהה מהתקרה אינה מגדילה את הניכוי, כך שהתועלת השולית של פרמיה נוספת נעצרת בנקודה מסוימת. בעלי הכנסה גבוהה שרוכשים כיסוי מעל התקרה עושים זאת משיקולי הגנה על רמת החיים ולא משיקולי מס, וזו הבחנה שכדאי לעשות מראש כדי לדעת מה בדיוק קונים.

דוגמה מספרית לעצמאי. עצמאי עם הכנסה חייבת של 240,000 שקלים בשנה רשאי לנכות עד 3.5% ממנה בשל פרמיות אכ״ע, כלומר עד 8,400 שקלים. עצמאי שנמצא במדרגת מס שולי של 31% חוסך בדרך זו כ-2,604 שקלים במס באותה שנה. הניכוי הזה נלקח בנוסף להטבות על ההפקדה הפנסיונית, אך רכישת הביטוח מצמצמת במעט את שיעור ההפקדה שמקבל הטבה, ולכן חישוב משולב עדיף על חישוב נפרד. השילוב עם הכיסויים שכבר קיימים בקרן הפנסיה נבחן במדריך על הכיסויים שבתוך קרן הפנסיה.

שכירים מקבלים את ההטבה בערוץ שלישי. הפרשות המעסיק לביטוח אובדן כושר עבודה עבור העובד פטורות ממס בידי העובד עד לתקרה שקבועה בתקנות, וכך המימון נעשה מכסף לפני מס בלי שהעובד נדרש לפעולה כלשהי. עובד שרכש בנוסף פוליסה פרטית מכיסו יכול לדרוש עליה ניכוי בהגשה שנתית, בכפוף לאותם תנאים.

איפה אין הטבה בכלל

הרשימה של מה שנשאר בחוץ ארוכה מהרשימה של מה שנכנס. ביטוח בריאות פרטי, תוכניות השב״ן של קופות החולים, ביטוח דירה למבנה ולתכולה, ביטוח חובה ומקיף לרכב, ביטוח נסיעות לחו״ל וביטוח תאונות אישיות אינם מזכים את המבוטח הפרטי בהטבת מס. פרמיות של מאות שקלים בחודש משולמות מכסף אחרי מס, וזה שיקול שכדאי להכניס לחישוב כשמשווים בין פוליסות ובוחנים כמה כיסוי באמת דרוש.

ביטוח סיעודי נמצא באזור שדורש בדיקה פרטנית. מעמדו לצורכי מס משתנה לפי אופן הרכישה ולפי הגוף שדרכו הוא נרכש, והרפורמות שעברו על הענף שינו את המפה. הרקע המלא על מה שנשאר בשוק הסיעוד מופיע במדריך על ביטוח סיעודי, ובכל מקרה שבו הסכומים משמעותיים שווה לברר את מעמד הפרמיה מול רואה חשבון לפני ההצטרפות.

• ביטוח חובה ברכב: איך נקבע המחיר ומה הוא באמת מכסה
• ביטוח תאונות אישיות פרטי מול נכות מביטוח לאומי: מתי עדיף כל אחד

אצל בעלי עסקים המפה שונה. פרמיות ביטוח שנועדו להגן על הפעילות העסקית, כמו אחריות מקצועית או חבות מעבידים, נבחנות ככל הוצאה עסקית אחרת בייצור ההכנסה, וההתייחסות אליהן מפורטת במדריך לעצמאי ולעסק קטן. ההפרדה בין ביטוח פרטי לביטוח עסקי היא הקו הראשון שמס הכנסה בוחן, ולכן חשבוניות נפרדות שומרות על סדר.

איך בודקים את זה בפועל

ההתחלה היא באיסוף האישורים. כל חברת ביטוח מנפיקה בתחילת השנה אישור שנתי על תשלומים ששולמו, עם פירוט של הרכיבים שמזכים בהטבה. שכיר יכול למסור את האישור למעסיק לצורך תיאום מס שוטף, וכך ההטבה מגולמת בתלוש מדי חודש. מי שמעדיף להמתין מגיש דוח שנתי ומקבל את ההחזר בהעברה בנקאית.

ההגשה נעשית בטופס הדוח השנתי של רשות המסים, שאותו אפשר להגיש באופן מקוון באזור האישי. תשלומי ביטוח חיים נרשמים בסעיף הזיכויים האישיים, ותשלומי אובדן כושר עבודה בסעיף הניכויים. הגשה על שנים קודמות אפשרית עד שש שנים אחורה, ולכן מי שמגלה עכשיו שהוא היה זכאי יכול לתקן את העבר ולא רק את ההווה. הסבר מפורט על מנגנון החזרי המס מופיע במדריך הגדול למסים.

לפני ההגשה שווה לעבור על שלוש נקודות. ראשית, ודאו שהפרמיה שאתם דורשים היא רכיב ריסק ולא רכיב חיסכון. שנית, בדקו את סוג ההכנסה שממנה נגזר הניכוי על אובדן כושר, כי הכנסה פסיבית אינה מזכה. שלישית, השוו את הסכומים לתקרות של אותה שנת מס, שכן הן משתנות. את המפה הכוללת של המוצרים הביטוחיים ושל מה שבאמת דרוש למשפחה תמצאו במדריך הגדול לביטוח, ואת ההקשר של החיסכון שסביבם במדריך החיסכון הפנסיוני.