אתם רואים רק חלק מהחשבון: כמה באמת עולה עובד למעסיק?

כשעובד אומר שהוא מרוויח 20 אלף שקל, הוא מתכוון בדרך כלל לברוטו. כשהמעסיק מדבר על עלות השכר, הוא מתכוון לסכום אחר לחלוטין. הברוטו הוא רק נקודת האמצע בין ההוצאה של העסק לבין הכסף שנכנס לחשבון העובד. מצד אחד יורדים מהברוטו מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות והפרשת העובד לפנסיה. מצד שני מוסיף המעסיק תשלומים שאינם מופיעים כשכר: ביטוח לאומי, הפרשה לפנסיה, רכיב פיצויים ולעיתים קרן השתלמות, ביטוחים והטבות נוספות. לכן העלאה של 1,000 שקל בברוטו אינה עולה בהכרח למעסיק רק 1,000 שקל, והעובד בוודאי אינו מקבל את כל התוספת לנטו.

הברוטו הוא לא עלות השכר - ב־2026 משלם המעסיק לביטוח הלאומי 4.51% על חלק השכר שעד 7,703 שקל ו־7.6% על החלק שמעליו, עד לתקרה של 51,910 שקל בחודש. העובד משלם 4.27% במדרגה הנמוכה ו־12.17% במדרגה המלאה, כולל ביטוח בריאות.

עבור עובד בשכר של 10,000 שקל, המעסיק מעביר לביטוח הלאומי כ־522 שקל בחודש. בשכר של 20 אלף שקל הסכום עולה לכ־1,282 שקל, ובשכר של 40 אלף שקל לכ־2,802 שקל.

לכך יש להוסיף ביטוח פנסיוני. שיעור ההפרשה המזערי המקובל במסגרת פנסיית החובה הוא 18.5% מהשכר המבוטח: כ־6% על חשבון העובד וכ־12.5% על חשבון המעסיק, כולל רכיב הפיצויים. החובה הבסיסית חלה עד לתקרת השכר הקבועה בדין, אך בחוזים ובהסכמים רבים מבוטח שכר גבוה יותר ואף מלוא השכר.

בהנחה שכל השכר מבוטח, עובד שמקבל 10,000 שקל ברוטו עולה למעסיק לפחות כ־11,772 שקל: 10,000 שקל שכר, כ־522 שקל ביטוח לאומי וכ־1,250 שקל לפנסיה ולפיצויים.

עובד בשכר של 20 אלף שקל יעלה לפי אותה הנחה כ־23,782 שקל בחודש, ועובד בשכר של 40 אלף שקל יעלה כ־47,802 שקל. זה עדיין אינו כולל קרן השתלמות, רכב, ארוחות, בונוסים, ימי מחלה, חופשה, דמי הבראה, ציוד, משרד ועלויות ניהול.

מנגד, עוד לפני מס הכנסה, עובד בשכר של 10,000 שקל נשאר עם כ־8,792 שקל לאחר ביטוח לאומי והפרשת עובד לפנסיה. בשכר של 20 אלף שקל נשארים כ־16,975 שקל לפני מס הכנסה, ובשכר של 40 אלף שקל כ־33,341 שקל. לאחר מס הכנסה, הפער גדול עוד יותר ותלוי בנקודות זיכוי, ילדים, מקום מגורים והטבות נוספות.

מתוך 100 שקל שהמעסיק מוציא – כמה מגיעים לעובד?

כדי להשוות בין מדינות משתמשים כלכלנים במושג "טריז המס" או Tax Wedge. זהו הפער בין העלות הכוללת של העובד למעסיק לבין ההכנסה נטו של העובד, לאחר מס הכנסה ותשלומים סוציאליים ובהתחשב בקצבאות כספיות למשפחה.

המדד חשוב משום שהוא חושף את מה שהתלוש מסתיר. מדינה יכולה לגבות יחסית מעט מהעובד עצמו, אך להטיל תשלום גבוה מאוד על המעסיק. מבחינת העובד המס אינו נראה, אבל מבחינת העסק הוא משפיע על מספר המשרות, על השכר ועל הכדאיות להעסיק עובדים נוספים.

• הכנסתו הוכפלה ל-25,000 שקלים - אבל הגמלה חושבה לפי 12,308
• מי פטור מביטוח לאומי, ולמה 13 חודשי חוב מקצצים רבע מהקצבה

ב־2025 עמד טריז המס הממוצע במדינות OECD לעובד יחיד ללא ילדים המשתכר את השכר הממוצע על 35.1% מעלות העבודה. כלומר, בממוצע רק כ־65 שקל מכל 100 שקל של עלות מעסיק הפכו להכנסה נטו, והשאר עברו למס הכנסה ולתשלומים סוציאליים.

בבלגיה הגיע טריז המס לכ־52.5%, בגרמניה לכ־49.2% ובצרפת לכ־47.2%. בבריטניה הוא עמד על 32.4%, לאחר עלייה חדה בתשלומי המעסיקים.

המספרים אינם אומרים שהעובד הגרמני או הצרפתי בהכרח מקבל עסקה גרועה יותר. במדינות האלה חלק גדול מהתשלום מממן פנסיה ציבורית מבוססת שכר, בריאות, אבטלה, סיעוד, חופשות הורות ושירותים ציבוריים. משפחה עשויה לקבל בחזרה חלק ניכר מהנטל באמצעות שירותים וקצבאות.

ארה"ב נמצאת בדרך כלל מתחת לממוצע האירופי. ב־2024 עמד טריז המס לעובד אמריקאי יחיד בשכר הממוצע על כ־30.1%. העובד והמעסיק משלמים כל אחד 6.2% ל־Social Security עד תקרת השכר ועוד תשלומי Medicare, אך חלק ניכר מהבריאות, הפנסיה והביטוחים תלוי במעסיק או ברכישה פרטית.

במילים אחרות, עלות החובה הנראית בארה"ב יכולה להיות נמוכה יותר, אבל עלות ביטוח הבריאות והחיסכון הפנסיוני עלולה להופיע במקום אחר. השוואה בין תלושים בלבד אינה מספיקה.

• באוצר ממליצים: בלי מס על הבינה המלאכותית
• הדלק מזנק ב-52 אגורות ל-8.27 שקל לליטר

למה המעסיק אינו פשוט נותן לעובד את כל הסכום?

עובדים רבים שואלים מדוע שכרם אינו שווה לעלות שלהם. התשובה היא שהמעסיק מחליט אם להעסיק לפי העלות הכוללת, לא לפי הברוטו. אם התקציב למשרה הוא 25 אלף שקל בחודש, אי אפשר בדרך כלל לשלם לעובד 25 אלף שקל ברוטו, משום שעל הסכום יתווספו ביטוח לאומי, פנסיה, פיצויים וזכויות אחרות.

התשלומים האלה אינם נעלמים לחלוטין. ההפקדה לפנסיה ולפיצויים נרשמת לזכות העובד, אף שאינה זמינה לו מיד. דמי הביטוח הלאומי קונים זכויות במקרה של אבטלה, פגיעה בעבודה, נכות, לידה, סיעוד וזקנה. גם חופשה, מחלה והבראה הן הטבות כלכליות, אף שאינן מופיעות בנטו.

עם זאת, מבחינת שוק העבודה מדובר בעלות אמיתית. כאשר המדינה מעלה תשלום המוטל על מעסיקים, העסק יכול להגיב בצמצום גיוסים, הקטנת העלאות שכר, מעבר לפרילנסרים, אוטומציה או העלאת מחירים. העובד אינו רואה מס חדש בתלוש, אך עשוי לשלם עליו דרך שכר נמוך יותר בעתיד.

השכר הגבוה נפגע פעמיים

ככל שהשכר עולה, העובד עובר למדרגות גבוהות יותר של מס הכנסה ומשלם את שיעור הביטוח הלאומי המלא. במקביל, המעסיק משלם את השיעור הגבוה על מרבית השכר. לכן תוספת שכר לעובד בעל שכר גבוה עולה למעסיק יותר מהסכום הנקוב, בעוד שחלק קטן יחסית ממנה מגיע לנטו.

מצד שני, קיימת תקרה לתשלום הביטוח הלאומי. מעל הכנסה חודשית של 51,910 שקל אין תשלום נוסף לביטוח הלאומי על החלק העודף. התקרה הופכת את התשלום לפחות פרוגרסיבי ברמות השכר הגבוהות מאוד.

גם פנסיית החובה אינה תמיד מחושבת על מלוא השכר. עובד שמרוויח 30 אלף שקל יכול לגלות שהמעסיק מפריש רק עד התקרה המחייבת או לפי שכר בסיס שאינו כולל בונוסים ושעות נוספות. לכן חשוב לבדוק לא רק מהו הברוטו, אלא מהו השכר המבוטח.

הימים שהמעסיק משלם עליהם בלי לקבל עבודה

דמי הבראה במגזר הפרטי עומדים על 418 שקל ליום לפי צו ההרחבה התקף, ובמגזר הציבורי הגיע התעריף ב-2026 ל-511.6 שקל ליום. מספר הימים עולה עם הוותק: 5 ימים בשנה הראשונה, 6 בשנים 2 עד 3, 7 בשנים 4 עד 10, 8 בשנים 11 עד 15, 9 בשנים 16 עד 19 ו-10 ימים משנת העבודה ה-20. עובד ותיק במגזר הפרטי מקבל אפוא 4,180 שקל בשנה, וזהו סכום קבוע בשקלים שמשקלו גדל ככל שהשכר נמוך: על שכר של 10,000 שקל מדובר בכ-3% מעלות ההעסקה השנתית, ועל שכר של 20 אלף שקל בכ-1.5%.

הזכאות לחופשה שנתית בשבוע עבודה של חמישה ימים היא 12 ימי עבודה בחמש שנות העבודה הראשונות, 14 ימים בשנה השישית, 15 בשביעית ו-16 בשמינית, והיא מטפסת ל-20 ימים מהשנה ה-14 ואילך. 12 ימים הם 4.6% מתוך כ-260 ימי החול שיש בשנה קלנדרית, ו-20 ימים הם 7.7%. אצל עובד בשכר חודשי המשכורת משולמת במלואה גם בימים האלה, ולכן העלות מתבטאת בכך שהמעסיק רוכש שנה שלמה של שכר ומקבל תמורתה פחות ימי עבודה.

צבירת ימי המחלה עומדת על 1.5 ימים לכל חודש עבודה, כלומר 18 ימים בשנה, עד תקרה של 90 ימים. התשלום מדורג: היום הראשון בכל היעדרות ללא תשלום, היום השני והשלישי ב-50% מהשכר, ומהיום הרביעי ואילך 100%. עובד שמנצל שמונה ימי מחלה בשנה בשתי היעדרויות של ארבעה ימים מקבל תשלום על ארבעה ימים בלבד, ולכן הסעיף הזה יקר פחות משנדמה במבט ראשון.

החישוב המצטבר מתחיל מ-260 ימי חול בשנה בשבוע עבודה של חמישה ימים. מורידים מהם תשעה ימי חג בתשלום, 12 ימי חופשה וכארבעה ימי מחלה משולמים, ונשארים 235 ימי עבודה בפועל. אותה עלות שנתית מתחלקת כעת על פחות ימים, כך שעלות יום העבודה גבוהה ב-10.6% מחישוב שמניח 260 ימים. אצל עובד ותיק עם 20 ימי חופשה נשארים 227 ימים והפער מטפס ל-14.5%. בתוספת דמי ההבראה מגיעים לטווח של 12% עד 17.5% מעל עלות השכר המחושבת, כך שהערכה של 10% היא רצפה ולא תקרה.

הגדרת המשרה המלאה משנה את עלות השעה עוד לפני שמגיעים לימים. במגזר הפרטי חודש עבודה מלא הוא 182 שעות, 42 שעות בשבוע, ובמגזר הציבורי הוא 173.33 שעות מאז ספטמבר 2024. עובד בשכר של 20 אלף שקל שעולה למעסיק 23,782 שקל עולה 130.7 שקל לשעה בתקן של 182 שעות ו-137.2 שקל לשעה בתקן של 173.33 שעות, פער של 5% על אותה משכורת בדיוק. עד קיצור שבוע העבודה ב-2018 עמד התקן על 186 שעות ועלות השעה הייתה 127.9 שקל. במקום עבודה שבו המשרה המלאה היא שבע שעות ביום, כ-151.7 שעות בחודש, עלות השעה מזנקת ל-156.8 שקל, תוספת של 20% מול תקן של 182 שעות.

מה צריך לבדוק בהצעת עבודה?

המספר החשוב לעובד הוא לא רק השכר ברוטו, אלא החבילה הכוללת. שני עובדים עם אותו ברוטו יכולים לקבל תנאים שונים מאוד אם לאחד מפרישים לפנסיה על מלוא השכר ונותנים קרן השתלמות, בעוד שלאחר מפרישים רק על חלק מהשכר.

גם המעסיק צריך להיזהר מהשוואה המבוססת על ברוטו בלבד. עובד של 20 אלף שקל אינו הוצאה של 240 אלף שקל בשנה, אלא הוצאה גבוהה משמעותית, עוד לפני ציוד, משרד, ניהול והיעדרויות.

השורה התחתונה היא שמתוך כל 100 שקל שהעסק מקצה להעסקת עובד, רק חלק מגיע מיד לחשבון הבנק. חלק עובר למדינה, חלק נשמר לעתיד בפנסיה ובפיצויים וחלק מממן זכויות והטבות. השאלה החשובה אינה רק כמה העובד מרוויח, אלא מהי עלות העבודה הכוללת ומה הוא מקבל בתמורה לפער.