מדד S&P 500 מול פיקדון: מה קורה ל-100 אלף שקל בעשור?
תשואה היסטורית ממוצעת של 10.3% מול ריבית של 3.5% יוצרת פער עצום, אבל עשור שלם בהיסטוריה הסתיים במינוס
100 אלף שקל בריבית של 3.5% מגיעים לכ-141 אלף שקל אחרי עשר שנים לפני מס. אותם 100 אלף שקל בתשואה שנתית של 7% מגיעים לכ-197 אלף שקל, ובתשואה של 8% לכ-216 אלף. הפער בין שני התרחישים הוא כ-56 אלף שקל, וזו התוצאה של ריבית דריבית על אותו סכום התחלתי. המספרים נכונים כל עוד התשואה אכן מתקבלת לאורך התקופה והכסף נשאר מושקע עד הסוף.
מדד S&P 500 הניב תשואה שנתית ממוצעת של כ-10.3% מאז 1957, כולל דיבידנדים. אחרי אינפלציה מדובר בכ-6% עד 7% בשנה. הממוצע הזה מורכב משנים של עשרות אחוזי עלייה ומשנים של קריסה: המדד איבד 37% ב-2008, ירד כ-49% מהשיא בהתפוצצות בועת הטכנולוגיה וירד כ-57% מהשיא במשבר הפיננסי. פיקדון בנקאי לשנה לא ירד באף אחת מהשנים האלה.
המדד כולל 500 מהחברות הגדולות שנסחרות בארה״ב ומייצג את החלק הגדול בשווי שוק המניות האמריקאי. הוא משוקלל לפי שווי שוק, ולכן החברות הגדולות מקבלות משקל גבוה והמדד רגיש במיוחד לענף הטכנולוגיה. קנייה שלו היא החלטה על שוק אחד, מטבע אחד ותמהיל ענפי מסוים, ולא פיזור עולמי מלא.
עשור אחד ממחיש את הפער בין ממוצע לתוצאה. בעשר השנים שהסתיימו בסוף 2009 המדד הניב תשואה שנתית של מינוס 0.95%, כלומר 100 אלף שקל הפכו לכ-91 אלף שקל בדולרים לפני מס. מנגד, מתוך 978 תקופות מתגלגלות של עשר שנים מאז 1928, כ-93% הסתיימו בתשואה חיובית, ובאופק של חמש עשרה שנה השיעור מתקרב ל-100%.
הדולר משנה את התוצאה של משקיע ישראלי
שער הדולר ירד בכ-11% בשנה האחרונה ועומד על כ-2.99 שקלים, אחרי מסחר בטווח של 2.80 עד 3.42 שקלים ב-52 השבועות האחרונים. משקיע ישראלי שהחזיק מסלול חשוף למטבע וראה עלייה של 10% בדולרים סיים את התקופה עם כ-2% מינוס בשקלים. התנועה ההפוכה עובדת לטובתו באותה עוצמה בדיוק.
מסלול מגודר מטבע מסיר את החשיפה הזו במחיר. עלות הגידור נגזרת מפער הריביות בין השקל לדולר ומופיעה כניכוי שוטף מהתשואה, ולכן היא אינה חינם. פיקדון שקלי מנטרל את המטבע לחלוטין, ופיקדון דולרי מחזיר אותו דרך הדלת האחורית. ההחלטה בין השלושה קשורה למטבע שבו ההוצאות העתידיות ישולמו, ולא לתחזית שער.
מרכז המידע: הכסף שלי
- כמה הון עצמי צריך לדירה
- כמה דירה אפשר לקנות לפי המשכורת
- כמה באמת עולה דירה עד המפתח
- לקנות דירה או להמשיך לשכור
- משכנתא של מיליון שקל
המס מקטין את הפער והוא עדיין גדול
מס של 15% חל על הריבית בפיקדון שקלי לא צמוד, ומס של 25% חל על רווח הון ריאלי בניירות ערך. בפיקדון של 3.5% במשך עשור, הרווח הנומינלי הוא כ-41 אלף שקל והמס כ-6,200 שקל, כלומר כ-135 אלף שקל נטו. בהשקעה שתניב 7% בשנה הסכום מגיע לכ-197 אלף שקל, ובאינפלציה של 1.6% הקרן המתואמת עומדת על כ-117 אלף שקל. הרווח הריאלי החייב הוא כ-79 אלף שקל, המס כ-20 אלף שקל והתוצאה נטו כ-177 אלף שקל.
הפער נטו בין שני המסלולים בדוגמה הזו הוא כ-42 אלף שקל על סכום התחלתי של 100 אלף. המס הגבוה יותר בשוק ההון מקטין את הפער ואינו הופך אותו. מנגד, התוצאה מגיעה עם אפשרות ממשית שבשנה השלישית או השביעית התיק יעמוד הרבה מתחת לשיא, ומי שנאלץ למכור באותו רגע הופך ירידה זמנית להפסד קבוע. שיעורי המס וכללי הקיזוז מפורטים במדריך מיסוי שוק ההון.
עלות המכשיר מקטינה את התשואה בשקט. קרן מחקה או תעודת סל על המדד גובות דמי ניהול, ולעיתים נוספים להם עמלות קנייה, דמי משמרת והפרש מרווח בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. פער של 0.5% בשנה על 100 אלף שקל לאורך עשור שווה כ-9,000 שקל בתוצאה הסופית בתשואה של 7%. השוואה בין שני מכשירים שעוקבים אחרי אותו מדד מתחילה בעלות ובאיכות המעקב, ולא בשם בית ההשקעות.
אופק ההשקעה קובע יותר מכל תחזית
אדם שמייעד 100 אלף שקל לתשלום על דירה בעוד שנתיים ואדם בן 35 שמייעד אותם לפרישה מחזיקים באותו סכום ובשתי בעיות שונות. הראשון זקוק לזמינות ולשמירה על הקרן, וירידה של 20% בשנה הלא נכונה מבטלת לו את העסקה. השני יכול לספוג שלוש שנים חלשות ולתת לזמן לעבוד. ההבדל הזה מכריע יותר מכל תחזית לשנה הקרובה.
הפקדה חודשית משנה את החשבון עוד יותר. חוסך שמוסיף 1,000 שקל בכל חודש במשך עשור מכניס 120 אלף שקל מעבר לסכום ההתחלתי, וכל הפקדה מקבלת אופק קצר יותר מקודמתה. במסלול מנייתי, הפקדות שנעשות בתקופות ירידה קונות יחידות זולות ומשפרות את התוצאה למי שמתמיד. בפיקדון, כל חידוש חשוף לריבית של אותו יום, ובסביבת ריבית יורדת זו חשיפה בכיוון אחד בלבד.
משקל הרכיב המנייתי צריך להיבחן מול כל הנכסים המשפחתיים ולא מול הסכום הבודד. דירה, קרן פנסיה, קרן השתלמות, כספי פיצויים ומזומן כבר יוצרים חשיפה מסוימת, והחיסכון הפנסיוני מחזיק לרוב רכיב מנייתי גדול. מי שמנהל 100 אלף שקל בנפרד ומתעלם מ-600 אלף שקל בקרן פנסיה במסלול מנייתי מודד רק חלק מהסיכון שלו. הרחבה על בניית תיק מפוזר מופיעה במדריך המניות הגדול.
פיקדון אינו נטול סיכון, הוא רק מחליף סוג סיכון. ריבית של 3.5% באינפלציה של 1.6% משאירה כ-1.9% ריאלי לפני מס וכ-1.4% אחריו, כך שכוח הקנייה גדל לאט מאוד. מי שמשאיר סכום לעשרים שנה במוצר כזה משלם על היציבות הנומינלית בצמיחה ריאלית שלא התרחשה, וזה סיכון שקשה לזהות כי הוא אינו מופיע כירידה בדף החשבון.
איך בודקים את זה בפועל
מבחן אחד מספיק כדי לדעת אם המסלול מתאים. מסתכלים על הסכום ושואלים מה יקרה אם מחר הוא יהיה שווה 60 אלף שקל במקום 100 אלף, וכמה זמן אפשר לחיות עם המספר הזה בלי לגעת בכסף. תשובה של עד שנתיים מוציאה את הסכום ממסלול מנייתי. תשובה של עשר שנים מכניסה אותו.
אחרי המבחן מגיעה ההשוואה המספרית. גיליון עם חמש שורות מספיק: סכום התחלתי, הפקדה חודשית, תשואה שנתית משוערת, אופק בשנים ושיעור מס. הרצה של אותו גיליון בשלושה תרחישים, למשל 3%, 5% ו-8%, מציגה טווח תוצאות במקום מספר יחיד. תרחיש רביעי של אפס תשואה לעשור מגלה מה קורה במקרה שכבר התרחש פעמיים בהיסטוריה.
פיצול לפי מטרות מייתר את השאלה מי מנצח. כסף לשכר דירה, למס רכישה, להחלפת רכב או לקרן חירום יושב באפיק נזיל וסולידי; כסף לפרישה בעוד עשרים שנה מקבל רכיב מנייתי גבוה; חיסכון לילד שמשתחרר בעוד ארבע שנים עובר בהדרגה למכשירים תנודתיים פחות ככל שהמועד מתקרב. כל שקל מקבל תאריך, והתאריך בוחר את המוצר.
הפער בין 141 אלף ל-197 אלף שקל בעשור נראה מוחלט בגיליון, והוא תלוי כולו ביכולת להישאר במסלול. מי שמכר בתחתית של 2008 קיבע הפסד של 37% ולא ראה את ההתאוששות שהגיעה אחריה. כמה שנות ירידות רצופות התיק שלכם מסוגל לספוג?
