הצהיר שהעסק בקשיים, אך שכח לספר על הפנטהאוז
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את בקשתה של האשה לבטל את הסכם הממון, אך קבע שהבעל יאזן איתה דירת יוקרה שהסתיר: "עסקת מתנה שלא שיקפה את המציאות"
זוג שהתחתן בסוף 2003 והביא לעולם שני ילדים משותפים, חתם במרץ 2018 על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין וקבע הפרדה רכושית מלאה ביניהם. פחות משנה וחצי לאחר מכן, ביולי 2019, הגישה האשה, באמצעות עו"ד אברהם אטיאס, תביעה לביטול ההסכם כולו. לטענתה, בעלה הציג בפניה מצג שווא לגבי מצב עסקיו, הסתיר ממנה חשבון בנק בארה"ב עם כמעט 400 אלף דולר, מחסן, דירת קוטג' ופנטהאוז, ופעל בחוסר תום לב שמצדיק לפרק את כל ההסכם ולחלק מחדש את הרכוש. השופט משה בראון, בפסק דין שניתן באחרונה, דחה את רוב הטענות, אך קיבל אחת מהן, וקבע שהאשה זכאית למחצית משווי דירת פנטהאוז בירושלים.
השופט פתח בהזכרת ההלכה הבסיסית: הסכם ממון שאושר בבית משפט אינו חוזה רגיל. מנגנון האישור השיפוטי נועד לוודא רצון חופשי וגמירות דעת, ולכן, כפי שצוין בפסק הדין, "הלכה מושרשת וידועה היא שהמקרים בהם ניתן לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הם נדירים ביותר... נטל ההוכחה, המוטל על התובעת, גבוה במיוחד". בהתאם לכך, כמעט כל הטענות של האשה נבחנו על רקע הרף הגבוה הזה - ורובן לא עברו אותו.
לגבי חברת העיצוב של הבעל, שהוערכה על ידי אקטואר בכ-1.226 מיליון שקל, טענה האשה שהיא הוטעתה שהעסק שרוי בחובות. אלא שבפרוטוקול הדיון לאישור ההסכם מ-2018 מצוטטת האשה עצמה אומרת: "אני מבינה שיש מצב שהחברה שלו שווה יותר וייתכן שההסכם מבטא ויתור גדול יותר מצדי ואין לי בעייה עם כך". השופט קבע שהצהרה זו שומטת לחלוטין את הטענה, והוסיף כי האשה יכלה לבדוק את נתוני החברה בעצמה ובחרה שלא לעשות זאת.
גם הטענה בנוגע לחשבון הבנק בארה"ב, שבו נמצאו במועד סמוך לאישור ההסכם כ-399,989 דולר, נדחתה. הבעל הציג התכתבות וואטסאפ מ-2017 - כעשרה חודשים לפני החתימה - שבה האשה עצמה שולחת לו דף חשבון המראה יתרה של כ-300 אלף דולר. השופט קבע כי לא הוכחה הסתרה, וכי "גם לו הייתי מקבל את גרסתה לפיה שכחה מהחשבון... אין בכך די כדי להביא לביטולו של הסכם הממון". באותו האופן נדחו גם הטענות לגבי מחסן עסקי בעיר מסוימת ודירת קוטג' בבית שמש, כשבשני המקרים נקבע שהאשה לא הרימה את הנטל להוכיח הסתרה שמקימה עילת ביטול.
"סוד" משפחתי שהתפוגג באולם בית המשפט
התמונה התהפכה כשהגיע תור דירת הפנטהאוז בירושלים: נכס שכולל גג צמוד לבנייה ששוויו הוערך על ידי הצדדים עצמם בין 3.5 ל-4.5 מיליון שקל. כאן הבעל בעצמו הודה כי לא גילה את קיום הדירה במועד אישור ההסכם, אך טען שהוא קיבל אותה במתנה מהוריו, ולכן היא כלל לא ניתנת לאיזון. הודאה שכזו, לצד טענת פטור, מפעילה את כלל "הודאה והדחה", שמעביר את מלוא נטל ההוכחה אל כתפי הבעל - וכאן הוא נכשל.
הראיות שהציגה האשה כרסמו בגרסת המתנה: תמליל שיחה שבו אבי הבעל מודה במפורש שמכר לבנו את הדירה "לפני חמש שנים", והקלטה של הבעל עצמו אומר "ספציפית שילמתי על זה יותר יקר גם בעסקה שעשיתי", לצד תשלום נטען של 100 אלף דולר עבור זכויות הגג. השופט הצביע גם על כך שההורים, שלהם 12 ילדים, נמנעו מלהעיד - התנהלות שיצרה, לדבריו, חזקה ראייתית נגד הבעל: "הימנעות הנתבע מזימון הוריו לעדות הינה חשודה ביותר". ההיגיון הכלכלי עצמו גם היה תמוה: "לא ניתן הסבר משכנע לנתינת דירתם היחידה של ההורים לנתבע במתנה, כאשר הם עצמם מתגוררים בשכירות". השופט סיכם בחדות: "עסקת מתנה הנטענת לא שיקפה את המציאות ואין להסתמך עליה".
בסופו של דבר תביעת הביטול נדחתה במלואה, וההסכם נותר בתוקף. אך הבעל חויב לשלם לאשה מחצית משווי דירת הפנטהאוז, מוערך למועד אישור ההסכם - ה-15 למרץ 2018 - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. בנוסף, חויב הבעל בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40 אלף שקל.
הסכם ממון שאושר בבית משפט לא מתבטל בקלות, אבל הוא גם לא מהווה מטרייה לנכסים שלא הוזכרו בו במפורש - "אין אזכור, אין ויתור". מי שבוחר להסתיר נכס תחת גרסת מתנה, יגלה שברגע שההורים נמנעים מלהעיד וההקלטות מדברות בעד עצמן, הסוד המשפחתי נהפך ליקר במיוחד.
