הפרדה רכושית היא מצב שבו נכסים שצבר אחד מבני הזוג נותרים בבעלותו הבלעדית ואינם מתחלקים בעת פרידה. על זוגות נשואים חלים חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון, הקובע איזון משאבים בין הצדדים, אך ניתן לסטות ממנו באמצעות הסכם ממון מאושר. בתי המשפט בוחנים כוונת שיתוף
לפי התנהגות הצדדים, ערבוב חשבונות, מגורים בדירה של אחד מהם ושיפוצים משותפים שמומנו מכספי המשפחה. לתחום חשיבות כלכלית גדולה כשמדובר בדירת מגורים, במניות בחברה פרטית או בזכויות פנסיוניות שנצברו לאורך שנים, ולכן הוא מרכזי בהליכי גירושין.
נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה נחשבים לרוב חיצוניים לאיזון, אלא אם הוכחה כוונת שיתוף מפורשת.
האישה טענה כי השיתוף הרכושי בין בני הזוג פסק רק בספטמבר 2024, עם פתיחת תיק הגירושים, ואילו הבעל דרש להקדים את מועד הקרע ל-1986, אך הוא לא הצליח להוכיח כי מאז התקיימה הפרדה כלכלית. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה כי השיתוף הסתיים רק עם פתיחת הליך יישוב
הסכסוך בבית הדין הרבני, והבהירה כי בקשה להקדים את המועד 38 שנה אחורה היא "בלתי סבירה בעליל"
