מכרו קרקע ברווח של 4.5 מיליון שקל - וטענו שהפסידו 4 מיליון שקל

שמואל גולובוק יפצה ב-730,000 שקל קבוצת חברות, בשל זיהום בקרקע בכפר סבא שמכר להן. החברות תבעו 5.2 מיליון שקל, מתוכם 4 מיליון שקל בטענה שמכרו את הקרקע מתחת לשוויה - למרות שהמחיר היה גבוה ב-4.5 מיליון שקל מזה שבו רכשו אותה. שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, חנה קיציס, דחתה רכיב מרכזי זה של התביעה.

גולובוק היה הבעלים של קרקע ברחוב יוחנן הסנדלר בכפר סבא, עליה עמד בשנים 2006-1955 מפעל לעיבוד עורות. לאחר מכן היא הושכרה לעסקים שונים, ובשנת 2011 החלו גולובוק ובנו, עידן גולובוק, לפעול לקבלת היתר להקמת תחנת דלק ומבנה מסחרי. העירייה העניקה אישור עקרוני ב-2013, אך התנתה אותו בעריכת דו"ח בדיקת קרקע ובקבלת חוות דעת מהיחידה האיזורית לאיכות הסביבה.

ב-2014 נמכרה הקרקע לחברות סאל אור, איליי אורין השקעות, נכסי דאושין ושרון דרשן ב-11 מיליון שקל. ההסכם הותנה בקבלת אישור עד 15.1.16 להקמת תחנת הדלק והמבנה המסחרי. גולובוק הצהיר בו, כי "במועד חתימת ההסכם, לא ידוע למוכר על קיום פסולת תת-קרקעית ו/או מפגעים סביבתיים כלשהם שמקורם במקרקעין ו/או עתיקות כלשהן ו/או זיהום קרקעי כלשהו ו/או כל זיהום אחר במקרקעין". מאוחר יותר מכרו איליי ודאושין את חלקן לחברות האחרות ולחברת יודעי בינה - אשר הגישו את התביעה. 

הרוכשות חתמו על הסכם עם חברת סדש להפעלת תחנת הדלק, אך עם תחילת החפירות - התברר שהקרקע מזוהמת. במאי 2019 ביטלה סדש את ההסכם עימן, אך שבעה חודשים לאחר מכן - רכשה מהן את הקרקע ב-15.5 מיליון שקל. המוכרות טענו, כי מכרו את הקרקע ב-4 מיליון שקל פחות משוויה, וכי גולובוק נושא באחריות לכך משום שלא גילה להן את עובדת הזיהום. גולובוק טען, כי הרוכשות ידעו היטב על מצב הקרקע ועל סכנת הזיהום בשל השימוש בה בעבר, וכי האחריות לבדיקתה הייתה מוטלת עליהן.

הממכר לוקה באי-התאמה

קיציס קבעה, כי האחריות אכן מוטלת על גולובוק. "המקרקעין, כפי שנמסרו לתובעות, אינם תואמים להגדרתם בהסכם, והממכר לוקה באי התאמה. אי התאמה זו באה לידי ביטוי בכך שלא בוצעה בדיקת קרקע שהיא בדיקה מהותית, ולא התקבלה חוות דעת היחידה האזורית לאיכות הסביבה, פעולות שהיה על הנתבע לבצען כחלק מתנאי האישור העקרוני וכתנאי לקבלת היתר הבנייה. 

"בהסכם התחייב הנתבע להשלים את כל התנאים שנקבעו באישור העקרוני, הוא הציג מצג כאילו פעולות אלו הושלמו ובכך קיים פער בין טיב המקרקעין כפי שהוסכם בהסכם, לבין המקרקעין כפי שנמסרו לתובעות.  היה על הנתבע לגלות את הנתונים המלאים בדבר דחיית ביצועו של סקר הקרקע, שכן מלוא הנתונים בעניין זה היו ידועים לו. הוא גם ידע שציפיית הרוכשות היא שהוא ישלים את ביצוע כל התנאים שבאישור העקרוני לרבות עריכת סקר הקרקע להנחת דעתו של המשרד להגנת הסביבה".

עם זאת, קיציס דחתה כאמור את הרכיב העיקרי של התביעה - הפער בין מחיר המכירה לסדש לבין השווי הנטען. היא מסבירה: "אין קשר סיבתי בין המחיר שבו נמכרו המקרקעין להתנהלות הנתבע, שכן במועד זה ההפרה שנגרמה בעטיו כבר תוקנה וחלפה מן העולם" - שכן בשנת 2018 העניק המשרד לאיכות הסביבה את האישורים הדרושים. "גם סמיכות הזמנים בין ביטול ההסכם לבין מכירת המקרקעין דווקא לסדש עוררת סימני שאלה", מעירה קיציס.

קיציס קבעה, כי התובעות זכאיות רק להחזר ההוצאות בגין הפעולות שהיה עליהן לנקוט כדי לקבל את אישור המשרד לאיכות הסביבה, והיא העמידה סכום זה על 730,000 שקל. גולובוק גם חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את התובעות ייצגו עוה"ד ניר פרידמן ושרון סחאי, ואת גולובוק - עוה"ד אמיר איבצן ורועי דריזון.