בג"ץ: לצמצם את המגבלות המונעות מעובדי מדינה להשתתף במחאה פוליטית
הורה לסיים בתוך שנה את התקנות החדשות בנושא זה, לאחר שהמדינה הסכימה שהנוכחיות רחבות מדי. ביטל מיידית את האיסור המוטל על כמה קבוצות של עובדי מדינה
יש להקל את המגבלות המונעות מחלק ניכר מעובדי הציבור ליטול חלק במחאות פוליטיות - קובעת שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. היא הורתה לממשלה להתקין בתוך שנה את התקנות הדרושות, וקבעה שעד אז - המגבלות הקיימות יחולו על פחות עובדי מדינה בכירים מאשר כיום.
פסק הדין ניתן בעתירה לבג"ץ שהגישו עובדי המדינה סער אברמוביץ, דלית סבוראי-פלג ואירן אלדשטיין נגד פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, שאסר עליהם להשתתף בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. התקנות הנוכחיות אוסרות השתתפות במחאה פוליטית על עובדים בארבע הדרגות הבכירות של השירות הציבורי, על עובדי מדינה בעלי שכר גבוה יחסית, ועל שורה של עובדים מוגדרים ובהם שופטים, דיינים, רבנים וכוהני דת המקבלים שכר מהמדינה, שוטרים, סוהרים, מעניקי רשיונות, השירות המשפטי, פקידי שומה, מי שיכולים לבצע עסקאות בשם המדינה ומי שיכולים לקבל עובדים לשירותה.
ייתכן שהרשימה חלה על כל עובדי המדינה
לאחר הגשת העתירה מסרה המדינה, כי נערכת עבודת מטה לשם עדכון תקנות אלה, וכי בשלב זה - לדעתה יש לאכוף את התקנות הקיימות. לאחר הדיון לפני שבועיים, ביקשו וקיבלו השופטים לעיונם בלבד את טיוטת התקנות. ברק-ארז אומרת בעקבות זאת, כי "תמורות שחלו במודל השכר בשירות המדינה בעשרות השנים האחרונות, הובילו לכך שהמגבלות המנויות בסעיפי המשנה אשר נועדו לסווג עובדים על פי בכירותם, מקיפות מעגל רחב באופן משמעותי של עובדים.
"אף נטען כי לפי פרשנות מסוימת של המונחים והתאמתם למצב דהיום, המסקנה עשויה להיות שהרשימה חלה על כלל עובדי המדינה - תוצאה שעל פניה אינה תואמת את תכלית החקיקה ואף לא את הכוונה שעמדה ביסוד החלטות הממשלה [שביסוד התקנות הקיימות]. חלוף הזמן השפיע גם על אופן הגדרתם של התפקידים בשירות המדינה, כך שלפחות חלק מקבוצות התפקידים שנכללות ברשימה אינן קיימות עוד".
ברק-ארז קובעת: "המצב הקיים אינו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה. קביעת היקף תחולתן של המגבלות שברשימה לוקה כיום במישור הסמכות נוכח העמדה המשפטית המפורשת של משיבי המדינה עצמם לפיה יש לעשות כן באמצעות התקנת תקנות. כמו כן, ישנו טעם ברור לפגם גם במישור של החובה להפעיל שיקול דעת ולעדכן החלטות נושנות, שמרביתן בנות חצי מאה, כך שיתאימו לנסיבות הקיימות.
"הדברים מקבלים משנה חומרה בהתחשב בהשלכות שיש לדברים על הגבלה לא מידתית של חופש הביטוי ביחס לקבוצת עובדים שמהווה נתח נכבד מאוכלוסיית המדינה. במילים אחרות, התוצאה הנגזרת של שינוי הנסיבות שחל במשך השנים היא שזכות יסוד, אשר אף אחד מהצדדים לא חולק על חשיבותה, נפגעת באופן רחב משמעותית מן המידה לה כיוונו הכנסת או הממשלה".
חופש הביטוי - נשמת אפה של הדמוקרטיה
תקופת הביניים, בה יתקיימו הבחירות, מצריכה איזון - ממשיכה ברק-ארז. "מחד גיסא, בתקופת בחירות אין מקום לשינויים משמעותיים, אך מאידך גיסא, זוהי תקופה שבה החלתן של מגבלות שלא לצורך על חופש ההפגנה היא בעייתית במיוחד". לכן, יצומצם היקפם של הבכירים עליהם יחולו המגבלות; והן לא יחולו על עובדי מדינה בשכר גבוה יחסית, קציני מחוז, מי שיכולים לבצע עסקאות בשם המדינה, מנהלי עבודה, פקידים העוסקים בשיכון מטעם המדינה ואחיות בשירות ציבורי.
ברק-ארז מסיימת באומרה: "לקראת סיום, נחזור למושכלות ראשונים: חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, והדברים יפים גם ביחס לעובדי ציבור... אכן, בעניינם של עובדי ציבור יש מקום למגבלות על רקע השלכות אפשריות על האופן שבו הם עשויים להיתפס על ידי מי שנתונים למרות ולהפעלת סמכויות מצידם. אולם, שני שיקולים אלה צריכים להיות מאוזנים זה כנגד זה". המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. הנשיא יצחק עמית והשופט דוד מינץ הסכימו עם ברק-ארז. את העותרים ייצגו עוה"ד מורן סבוראי, מירי גרוס-הורן ונאוה פינצ'וק-אלכסנדר, את הכנסת ייצג עו"ד יצחק ברט, ואת המדינה - עוה"ד דניאל מארקס ומיכל דניאלי-צ'רני.
