האם אפשר לחיות מדיבידנדים - וכמה הון צריך?

10,000 שקל בחודש הם 120 אלף שקל בשנה, ובתשואת דיבידנד של 4% נדרש לשם כך הון של 3 מיליון שקל לפני מס. בתשואה של 3% הסכום מטפס ל-4 מיליון. ההון הנדרש הוא ההכנסה השנתית חלקי התשואה, ולכן כל ירידה בתשואה מייקרת את המסלול כולו. הדיבידנד עצמו נתון להחלטת החברה ויכול להיחתך בשנה חלשה, ומכאן שהבדיקה נעשית על התשואה הכוללת, הדיבידנד יחד עם השינוי בשווי ההחזקה, במקום על שיעור החלוקה לבדו.

באינפלציה של 1.5% בשנה, 120 אלף שקל שמספיקים היום שווים כ-162 אלף בעוד 20 שנה, ובתשואת דיבידנד של 4% מדובר בהון של כ-4 מיליון שקל במקום שלושה. חברה שמקפיאה דיבידנד נומינלי מקטינה אותו ריאלית מדי שנה, וכעבור 20 שנה אותו תשלום עצמו קונה כשלושה רבעים ממה שקנה בתחילת הדרך.

מס הדיבידנד עומד על 25%, ולכן כדי שיישארו ביד 120 אלף שקל בשנה צריכות החברות לחלק 160 אלף שקל לפני מס, וההון הנדרש גדל בשליש מעל החישוב ברוטו. אותו יחס עצמו חוזר בכל סכום אחר, כולל ההון הדרוש ל-5,000 שקל בחודש. המס נגבה במקור בכל חלוקה ומשולם שנה אחר שנה, בשונה ממס רווח הון שנדחה עד יום המכירה וממשיך לעבוד בתיק עד אז.

ביום האקס מחיר המניה יורד בגובה הסכום שחולק, כך שהתשלום מעביר כסף משווי ההחזקה אל חשבון הבנק, ואחרי המס נשאר בידי בעל המניה פחות ממה שהיה לו יום קודם.

תשואת דיבידנד גבוהה משקפת בדרך כלל ירידת מחיר יותר מהגדלת החלוקה. התשואה היא הדיבידנד חלקי המחיר, ולכן מחיר שנחתך בחצי מכפיל את המספר המוצג בלי ששולם שקל אחד נוסף. הבדיקה נעשית על הדיבידנד למניה בשקלים לאורך חמש שנים ועל שיעור החלוקה מתוך הרווח: שיעור מעל 100% פירושו חלוקה מהמזומן או מהחוב. חברה שמחלקת יותר משאירה פחות להשקעה חוזרת בעסק, וזה לב ההבדל בין מניית דיבידנד למניית צמיחה. להרחבה: האם עדיף פיקדון ב-2.5% או לקחת סיכון בבורסה?