שנים קיבלה סמסים שלא נועדו לה משופרסל - וכעת תפוצה

ליזה גבירץ לקואה תבעה את שופרסל בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, בטענה שבמשך שנים קיבלה למספר הטלפון הנייד שלה הודעות סמס אוטומטיות מטעם הרשת, שכלל לא נועדו לה - אלא ללקוח אחר שהזין בטעות את המספר שלה במערכת. לטענתה, מדובר ב"שימוש שגוי ומתמשך במספר הטלפון שלה", וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות לרשת בבקשה להפסיק את הדבר. התביעה היתה על סכום של 8,500 שקל.

לפי כתב התביעה, ההודעות שיועדו לאסף - כך מכונה הלקוח האמיתי בפסק הדין - כללו בין היתר עדכונים על סטטוס של הזמנות שהוא ביצע, בחירת מוצרים חלופיים ואף קודים של אימות בזמן שהוא ניסה לבצע רכישות באתר. גבירץ לקואה טענה כי פנתה לשופרסל מספר פעמים, לרבות דרך עמוד הפייסבוק הרשמי של הרשת, אך אף אחת מהפניות לא הביאה לתיקון ממשי, וההודעות המשיכו להישלח כמעט עד ליום של הגשת התביעה.

שופרסל מנגד, טענה כי לא היתה מודעת לטעות, וכי מדובר בטעות שביצע הלקוח אסף בעצמו, כשהזין מספר שגוי במערכת. עוד נטען כי ההודעות אינן דבר פרסומת אלא הודעות שירותיות שקשורות להזמנותיו של אסף, ולכן לא מדובר בהפרה של חוק הספאם. הרשת הוסיפה כי כשנודע לה על הטענה, היא ביקשה לוודא את זהות הפונה באמצעות מספר תעודת זהות - כדי למנוע פגיעה בלקוח האחר - וכי בסופו של דבר הוזן קוד הסרה במערכת.

לא ספאם - אבל כן רשלנות

הרשמת הבכירה נעמה ניר, שדנה בתיק, קבעה בתחילה כי ההודעות אינן דבר פרסומת כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), משום שהן לא נועדו לעודד רכישת מוצר או הוצאת כספים, אלא היו הודעות תפעוליות הקשורות להזמנותיו של לקוח אחר. משמעות הקביעה: לא ניתן לפסוק פיצוי סטטוטורי לפי מסלול הפיצוי הקבוע בחוק הספאם.

אלא שבכך לא הסתיים הדיון. הרשמת ניר בחנה את התנהלות שופרסל גם דרך עוולת הרשלנות, וקבעה כי "עובדות מקרה זה מדגימות רשלנות בולטת של הנתבעת, אשר שלחה לתובעת הודעות תפעוליות בעקביות, במשך שנים". לדבריה, שופרסל היא "גוף קמעונאי גדול המנהל מאגרי מידע", ולכן חלה עליה חובת זהירות מוגברת בניהול נתוני הלקוחות, וברגע שהובא לידיעתה שהמספר במערכת אינו שייך ללקוח הנכון, היה עליה "לבדוק את מקור התקלה ולנקוט אמצעים סבירים לתיקונה בתוך פרק זמן סביר".

הרשמת התייחסה גם לפגיעה בפרטיות, וציינה כי הזכות "להיעזב לנפשו" לפי חוק הגנת הפרטיות נפגעה נוכח משלוח ההודעות לאורך זמן, "ובפרט לאחר שהתובעת התריעה... כי ההודעות אינן מיועדות לה". לדבריה, גם אם הודעה בודדת אינה מקימה עוולה כשלעצמה, יש לתת משקל להתמשכות המחדל ולאופן הטיפול בפניות התובעת.

כמעט 170 הודעות ואיחור בטיפול

מחומר הראיות עלה כי גבירץ לקואה פנתה לשופרסל כבר ב-2022 דרך עמוד הפייסבוק, ופנתה שוב באוקטובר 2024. רק במרץ 2026 - בסמוך להגשת התביעה - הוזן במערכת "קוד 66", שהפסיק סופית את משלוח ההודעות. הרשמת ציינה כי "בין הפנייה הראשונה המתועדת של התובעת לבין הזנת קוד ההסרה חלפה תקופה ממושכת", וכי הבקשה של שופרסל לברר את זהות הפונה "אינה פוטרת אותה מן החובה להשלים את הבירור ולנקוט פעולה יעילה בתוך פרק זמן סביר".

בית המשפט אף ציין כי העובדה שההודעות נפסקו בסמוך להגשת התביעה, היא לבדה מוכיחה שהיו בידי שופרסל הכלים לפתור את התקלה מוקדם יותר, "אך כך לא נעשה".

בפסיקת הסעד ציינה הרשמת כי לאורך התקופה קיבלה התובעת מהרשת קרוב ל-170 הודעות, כולל גם קודים של אימות שנשלחו כשאסף ניסה לבצע עסקות - עובדה שלדבריה "בוודאי פגעה בפרטיותה וגרמה לה טרחה". עם זאת, צוין כי התובעת לא הוכיחה נזק ממוני, ולכן לא נפסק לה מלוא הסכום שהיא דרשה.

• שופרסל חייבה במחיר גבוה מזה שפורסם: "התנהלות חמורה"
• קיבל עגבניה, החליט שהיא הגיעה מטורקיה - ותבע משופרסל מיליוני שקלים

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה בלבד, וחייב את שופרסל לשלם לגבירץ לקואה 4,000 שקל עבור עוגמת נפש ופגיעה בפרטיות, בתוספת 500 שקל הוצאות משפט - ובסך הכל 4,500 שקל.