קנה דירה, גילה עשרות ליקויים - וזה הפיצוי שיקבל

בנובמבר 2020 קנה ינון צוקרמן דירת חמישה חדרים בקומה חמישית בבניין ברחוב הדר בהרצליה, מהחברה נאות הרצלייה הדר 19, שביצעה שם פרויקט תמ"א 38/1. לדירה צורף גם מקום חניה במתקן אוטומטי. טופס 4 לא הגיע במועד שנקבע בחוזה, ולכן בסופו של דבר, ב-11 למרץ 2021, נחתמה "תוספת להסכם המכר" והדירה נמסרה לצוקרמן בפועל. ומכאן החלה הבעיה האמיתית.

לפי כתב התביעה, זמן קצר לאחר הכניסה לדירה החלו לצוץ ליקויים - חלקם גלויים לעין כמו תריסים חסרים ושקעי חשמל בלי מכסים, וחלקם נסתרים יותר, כמו צנרת סולרית בלי בידוד וקווי מפגש עקומים בין קירות לתקרה. צוקרמן פנה לחברה שוב ושוב, בעל פה, בוואטסאפ ובמכתבים מעורך דין, אבל לטענתו נתקל בהתעלמות ובתשובות מתחמקות. באוגוסט 2023, כשנתיים וחצי אחרי קבלת החזקה בנכס, הוא הזמין חוות דעת הנדסית מהמהנדס שחר כהן גדול, שמצאה עשרות אי-התאמות ותמחרה את עלות התיקונים ב-93,983 שקל, ובתוספת 25% על ביצוע בידי קבלן מזדמן - 117,479 שקל. לכך הצטרפה דרישה לפיצוי בסכום של 40 אלף שקל עבור עוגמת נפש, גם בעקבות הליקויים וגם בעקבות תקופות שבהן הוא לא יכול היה להשתמש בחניה שרכש.

הקבלנית מצדה, טענה שהרוכש לא דיווח על הליקויים במועד, שהוא מנע ממנה הזדמנות לתקן, ושחוות הדעת ההנדסית נערכה באיחור כה גדול שאי אפשר לסמוך עליה. לדבריה, מרבית הליקויים הם פשוט תוצאה של בלאי סביר אחרי כשלוש שנות מגורים.

בית משפט "אינו מתיימר להיות מהנדס"

השופט ווסים ג'בארה מבית משפט השלום בכפר סבא לא קנה את הטיעון הזה. הוא ציין כי בהליכים מהסוג הזה, כשהנתבעת בוחרת שלא להגיש חוות דעת הנדסית משלה, היא בעצם מוותרת מראש על האפשרות להתמודד עם הממצאים המקצועיים. לגבי רוב הליקויים היא לא הציגה מול חוות הדעת של צוקרמן שום ראיה נגדית. השופט הדגיש שבית המשפט "אינו מתיימר להיות מומחה בתחום ההנדסה", והוא מכריע על סמך מה שהובא לפניו - ומה שהובא לפניו היה בעיקר גירסה אחת.

גם הטענה שהמומחה איחר בשלושים חודשים לא הצילה את הקבלנית. השופט קבע שמועד עריכת חוות הדעת יכול להיות רלוונטי לשאלת בלאי, אבל גם את זה צריך להוכיח באמצעות איש מקצוע, ומי שהיה אמור להביא הוכחה שכזו לא הביא אותה.

חלק מעניין בפסק הדין נוגע לזכות התיקון של הקבלן. החוק קובע שקבלן זכאי לקבל הזדמנות לתקן ליקויים בעצמו לפני שמחייבים אותו בעלות תיקון על ידי גורם חיצוני. אבל השופט קבע שהזכות הזו אינה מוחלטת, והיא עלולה לפקוע כשהקבלן מתעלם מפניות, דוחה תיקונים חוזר ונשנה או מתכחש לאחריותו. במקרה הזה, המנהל של הנתבעת אף הודה בעצמו שהחברה "טיפלה ברוב התיקונים" בלבד - הודאה שהשופט פירש כתמיכה בטענה של התובע. הנתבעת אף נתפשה בסתירה: במכתב מיולי 2023 היא טענה שלא קיבלה הודעה על הליקויים במועד, בזמן שבכתב ההגנה ובתצהיר מנהלה היא בעצם אישרה שהסכימה לתקן אותם. "דפוס פעולה מתמשך זה", כתב השופט, "הוביל לאובדן אמון מוצדק בידי התובע". לכן, הוא קבע, "הנתבעת איבדה את זכותה לתיקון הליקויים".

בשורה התחתונה, השופט חייב את הקבלנית לשלם לצוקרמן 117,479 שקל עבור עלות תיקון הליקויים, בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה. לצד זה נפסקו 18 אלף שקל עבור עוגמת נפש - פחות מהסכום שהתובע ביקש, אך השופט הבהיר שהמדובר בליקויים "שחורגים מפגמים אסתטיים גרידא" ופוגעים בשימוש היומיומי בדירה. הקבלנית חויבה גם בשכר טרחת המומחה (1,790 שקל), באגרת בית המשפט (4,099 שקל), בשכר עדות המומחה (500 שקל) ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,215 שקל, כך שסך החיוב הכולל מתקרב ל-135 אלף שקל.