החוב האמריקאי חצה 40 טריליון דולר - ובסנט מנסה לשלוט במחיר שלו
שר האוצר סקוט בסנט מכפיל את היקף הרכישות החוזרות של אג"ח ארוכות וממשיך להעביר חלק גדול יותר מהמימון לחוב קצר; המהלך הפיל את תשואת האג"ח ל-30 שנה, אבל ברקע החוב הלאומי גדל בכ-3 טריליון דולר בתוך שנה וצורכי המימון של וושינגטון ממשיכים לעלות
סקוט בסנט הגיע למשרד האוצר אחרי קריירה ארוכה בשוק ההון ובניהול קרנות גידור, וכעת הוא מוצא את עצמו מנהל את אחת מפוזיציות האג"ח הגדולות בעולם: החוב של ממשלת ארה"ב.
החוב הלאומי חצה השבוע לראשונה את רף 40 טריליון הדולר, ובמקביל בסנט מגביר את המעורבות של משרד האוצר בשוק כדי למתן את העלייה בתשואות הארוכות. המהלך האחרון הגיע עם החלטה להכפיל לפחות את הרכישות החוזרות של אג"ח ממשלתיות בטווחים של 10 עד 30 שנה. החל מ-9 בספטמבר ועד תחילת נובמבר, תקרת הרכישה בכל פעולה תעלה מ-2 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר לפחות.
בחינת משרד האוצר, המטרה היא לשפר את הנזילות באג"ח הוותיקות ולהקל על המסחר בשוק. השוק פירש את המהלך גם כמסר רחב יותר. תשואת האג"ח ל-30 שנה ירדה בכ-0.1 נקודת אחוז בתוך יום, המהלך החד ביותר שלה בשנה האחרונה, אחרי שבימים האחרונים הגיעה לרמות הגבוהות מאז 2007. התשואה ל-10 שנים ירדה לכיוון 4.65%. מניות התחזקו, הזהב עלה וגם נכסי סיכון נוספים נהנו מהירידה במחיר הכסף. [בסנט כבר קידם בשבועות האחרונים כמה מהלכים שנועדו למתן את העלייה בתשואות], לרבות התמקדות במבנה החוב וניסיון לצמצם מצבים שבהם מחזיקים זרים גדולים מוכרים אג"ח אמריקאיות.
האתגר הגדול נמצא במספרים. החוב האמריקאי הגיע ל-40 טריליון דולר, לעומת כ-37 טריליון דולר לפני שנה. החוב המוחזק בידי הציבור כבר גבוה מ-32 טריליון דולר. כל עלייה בתשואה שבה האוצר ממחזר את החוב מתורגמת בהדרגה להוצאות ריבית גדולות יותר בתקציב. זו הסיבה שבסנט מעדיף בשלב הזה להישען יותר על שטרי אוצר קצרים, T-Bills, במקום להגדיל במהירות את כמות האג"ח ל-10, 20 ו-30 שנה שהממשלה מנפיקה. החוב הקצר מאפשר לוושינגטון לנצל ריביות נמוכות יותר ולצמצם את כמות האג"ח הארוכות שהשוק צריך לספוג.
אבל המחיר מגיע בצורת צורך למחזר את הכסף בתדירות גבוהה. בסוף יולי הגיע משקל ה-T-Bills לכ-22.2% מהחוב הסחיר של משרד האוצר, מעל הטווח של 15%-20% שהוועדה המייעצת למשרד האוצר הגדירה בעבר כרמה רצויה לטווח בינוני וארוך. האסטרטגיה יכולה לעבוד היטב אם הריבית תרד בשנים הקרובות. במקרה כזה, משרד האוצר ימחזר את החוב הקצר בעלויות נמוכות יותר. תרחיש של ריבית גבוהה לאורך זמן יוצר מצב אחר: חלק גדול יותר מהחוב יצטרך להתחדש שוב ושוב במחירי השוק.
גם אנשי וול סטריט שמייעצים למשרד האוצר מצביעים על גודל האתגר. לפי תחזית החציון של הדילרים הראשיים, מבנה ההנפקות הנוכחי עלול להשאיר פער מימון מצטבר של כ-1.45 טריליון דולר בשנות התקציב 2027-2028. המשמעות היא שבהמשך עשויה להגיע הגדלה של הנפקות האג"ח לטווחים הבינוניים והארוכים. הבעיה רחבה מהתקציב האמריקאי. חברות הטכנולוגיה מגייסות סכומי עתק כדי לממן מרכזי נתונים ותשתיות AI, ממשלות באירופה ובאסיה מגדילות תקציבי ביטחון ותשתיות, והמלחמה מול איראן מעלה גם את ההוצאות הממשלתיות וגם את מחיר האנרגיה. כולם מתחרים למעשה על אותו הון עולמי. [העלייה בתשואות כבר העלתה את עלויות המימון למשקי הבית ולחברות].
תשואה גבוהה יותר על אג"ח ל-10 ול-30 שנה עוברת למשכנתאות, להלוואות עסקיות ולתמחור המניות. היא גם יוצרת תחרות ישירה מול מניות טכנולוגיה שנמצאות במכפילים גבוהים. בסנט מנסה כעת לקנות זמן: לשמור את ההנפקות הארוכות בשליטה, להעביר מימון לקצה הקצר ולתמוך בנזילות באמצעות רכישות חוזרות. [כבר בחודש מאי עלה החשש שהחוב והוצאות הריבית ישאירו את התשואות גבוהות לאורך זמן].
הרכישות של 4 מיליארד דולר בכל פעולה עדיין קטנות ביחס לשוק אג"ח ממשלתיות בהיקף של יותר מ-30 טריליון דולר. ועדיין, התגובה החדה של השוק מראה שבשלב הזה מספיק שינוי קטן מצד משרד האוצר כדי להזיז את התשואות. השאלה הגדולה יותר נשארת בצד התקציבי: כמה חוב נוסף וושינגטון תצטרך למכור בשנים הקרובות, ובאיזו תשואה המשקיעים יסכימו להמשיך לממן אותו.
