החוק לפיצוי נפגעי טרור מצליח במישור הפיננסי, אבל האם הוא מפחית פיגועים?

"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?", תהה בצורה רטורית הנביא ירמיהו אל מול חטאיהם של בני דורו. התהייה הזאת הופנתה לאורך הדורות לכיוונים רבים, ובהחלט מוצדק להעלות אותה כאשר מדובר ברשות הפלסטינית. האם מי שהעבירו עשרות שנים בלוחמת חורמה נגד ישראל, ובמיוחד במעשי טרור עקובים מדם, יכולים להיגמל ולהפוך לאנשי מדיניות וניהול? האם גוף שבבתי הספר שלו נמשכת ההסתה נגד מדינת היהודים יכול להיות בר-שיח שלה?

הרשות הפלסטינית ניסתה לחמוק מפיצוי נפגעי טרור - ונבלמה בידי עמית

הרש"פ ואש"ף חויבו לפצות ב-10 מיליון שקל את משפחתה של נרצחת בפיגוע

הרש"פ הסכימה לשלם 9.5 מיליון שקל למשפחת ישראלי שנרצח בידי אנשיה

התשובות על כך חלוקות, בעיקר על פי קווים פוליטיים, וגם משום שבשטח אין תשובה ברורה. מצד אחד, הרש"פ משתפת פעולה עם צה"ל במניעת טרור ג'יהאדיסטי; בלעדיה היינו מתמודדים היום גם בזירת יו"ש. מצד שני, אנשי ביטחון שלה מבצעים בעצמם פיגועים ובמשך שנים היא תמכה כספית במחבלים ובמשפחותיהם, ובכך עודדה פיגועים רצחניים. כפילות זו בצד הפלסטיני גוררת כפילות בצד הישראלי: שת"פ בטחוני לצד ענישה כלכלית.

האמצעי הבולט ביותר בתחום הכלכלי הוא החוק לפיצוי נפגעי טרור, אותו יזמו עשרות חברי כנסת משני צידי המתרס (בראשותו של עודד פורר) במארס 2023, ואושר סופית במארס 2024. תאריכים משמעותיים מאוד: ההריון החל לפני 7 באוקטובר, הלידה באה אחריו. והיה עוד תיקון חשוב (שיזם אביחי בוארון): ביוני השנה אישרה הכנסת, כי ניתן לקזז את הפיצויים לנפגעי טרור מן הכספים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית.

להתגבר על חסמים משפטיים

מציעי החוק הסבירו: "תביעות נזיקין אזרחיות של קורבנות טרור מהוות כלי אפקטיבי ויעיל במדינות רבות למאבק במימון טרור, מאחר שהן פוגעות במשאביהם של המעורבים במימון טרור ומייצרות הרתעה כלכלית. עם זאת, הדין הישראלי מציב חסמים רבים לנפגעי הטרור המעוניינים להגיש את תביעות אלה, באופן שחלק נכבד מהנפגעים נמנע להגישם. כך, מפסידה מדינת ישראל אמצעי מאבק זול ויעיל בטרור ונגרם עוול נוסף לקורבנות הטרור שאינם מקבלים פיצוי הולם.

"החסם המרכזי המתואר לעיל נעוץ בסכום הפיצוי הנמוך אותו פוסקים בתי המשפט בתביעות נזיקין לטובת נפגעי הטרור. בתי המשפט מקזזים מגובה הפיצויים הנפסקים לטובת נפגעי הטרור את סך התגמולים שהם קיבלו מן המדינה. במקרים רבים, לרבות תביעות נגד הרשות הפלסטינית בגין מתן תגמול לביצוע מעשי טרור, בתי המשפט אף נמנעים מהטלת פיצויים עונשיים. 

"סכום הפיצוי הנמוך אותו פוסקים בתי המשפט לטובת נפגעי הטרור, אינו שווה אפוא את הטרחה, העלות ועוגמת הנפש הכרוכים בהגשת תביעת נזיקין, ובכך נוצר תמריץ שלילי להגשת תביעות. חסם נוסף להגשת תביעות נזיקין נגד המעורבים במימון מעשי טרור נובע מכך שבמקרים רבים מתקשים נפגעי הטרור לממש פסקי דין בהם בתי המשפט פסקו פיצויים לטובתם". 

• הרש"פ ואש"ף חויבו לפצות ב-10 מיליון שקל את משפחתה של נרצחת בפיגוע
• הרש"פ הסכימה לשלם 9.5 מיליון שקל למשפחת ישראלי שנרצח בידי אנשיה

הפתרון היה חד ופשוט: האחראים לפיגוע ישלמו 10 מיליון שקל למשפחתו של נרצח ו-5 מיליון שקל למי שהפך לנכה לצמיתות - וזאת כפיצוי עונשי, בלי קשר לפיצוי הפרטני על הנזק. החוק כוון במישרין לעבר רמאללה: הוא הטיל את האחריות על "מתגמל טרור", אותו הגדיר כ"מי שמעביר כספים בשל מעשה טרור לטובת מבצע מעשה הטרור או למי מטעמו, ובכלל זה חבר בני אדם, בין שהם מאוגדים ובין שאינם מאוגדים, וכן הרשות הפלסטינית, ארגון השחרור הפלסטיני או מי מטעמם". 

הוא גם העביר את נטל ההוכחה לכתפי הרש"פ ואש"ף: "חזקה שהנתבע הוא מתגמל טרור בשל מעשה טרור שגרם למוות או לנכות לפי סעיף קטן (א) או (ב), אם מדיניותו בדבר מתן תמורה בקשר למעשי טרור מיושמת בדרך של חקיקה ראשית, חקיקת משנה או מתן הנחיות לתשלום כספים לצורך זה, כל עוד מתגמל הטרור לא הוכיח אחרת". כלומר: אם בוצע פיגוע שמבצעיו יצאו משטח הרש"פ - חזקה שהיא משלמת להם או לבני משפחותיהם. החוק המקורי הקשה לקזז את הפיצויים מהכספים שישראל מעבירה לרש"פ; התיקון של בוארון עשה את ההיפך.

זהו חוק מהפכני, החורג מהנורמות המשפטיות המקובלות בדיני נזיקין - אך בצדק. הרשות התגאתה בפומבי בכך שהיא תומכת במחבלים ומשפחותיהם, ואך הגיוני הוא לשער שתמיכה כזאת מעודדת את המפגעים. ואין כל היגיון בכך שישראל תעביר לרשות כספים שמשמשים אותה בין היתר לתמיכה בטרור, בעוד הרשות אינה מפצה את קורבנותיו של אותו טרור.

בתי המשפט זורמים עם החוק

בתי המשפט בהחלט זורמים עם החוק ועם רוחו. בג"ץ דחה את עתירתה העקרונית של הרשות נגד החוק עצמו. בחודש שעבר דחה הנשיא יצחק עמית את טענתה של הרשות, לפיה היא רשאית לערער על קביעות בנוגע לנכות של קורבנות טרור. בשבוע שעבר פסקה השופטת המחוזית פנינה נויבירט את הפיצוי המירבי לבני משפחתה של בת-שבע נגרי שנרצחה בתחילת השנה; היא דחתה את טענת הרשות, לפיה הפסקת התשלומים ב-2025 מסירה מעליה את האחריות לפיגועים שהתרחשו מאוחר יותר. ראשית, ציינה נויבירט, הרשות תמכה במשפחותיהם של רוצחי נגרי. שנית, בכלל לא בטוח שהתמיכה הרוחבית נפסקה. שלישית, החוק אינו יוצר אבחנה כזאת.

הצלחתו הפיננסית של החוק ניכרת בשטח. בפברואר השנה השלימה רשות האכיפה והגבייה את גבייתם של 258 מיליון שקל מכספי הרש"פ במשרד האוצר, והעבירה אותם לבאי כוחם של 125 תובעים בשורה של פיגועים, להם נפסקו הפיצויים העונשיים. מדובר היה בפיגוע ברחוב בן-יהודה בירושלים בשנת 2001, בו נרצחו 11 בני אדם; בפיגוע התאבדות בשכונת בית ישראל בעיר, שנה מאוחר יותר, בו נרצחו עשרה בני אדם; בפיגוע התאבדות בצומת פת בירושלים באותה שנה, בו נרצחו 19 בני אדם; בפיגוע בקפה הלל בעיר בשנת 2003, בו נרצחו שבעה בני אדם; בפיגוע בקו 19 בירושלים בשנת 2004, בו נרצחו 11 בני אדם; ובפיגוע בשרונה מרקט בתל אביב ב-2016, בו נרצחו ארבעה בני אדם.

• ראש עיריית ראשל"צ לשעבר לבג"ץ: למחוק את הרישום המשטרתי
• תביעה נגד גוגל: פעלה בצורה בינארית וחסמה אוטומטית חשבונות

עם זאת, יישום החוק אינו נקי מספקות איתם צריכים להתמודד בתי המשפט. בתחילת השנה הוגשו תביעות של מאות מנפגעי 7 באוקטובר נגד הרש"פ, ובית המשפט המחוזי בירושלים עיקל זמנית 2.7 מיליארד שקל מכספיה כדי להבטיח את התשלום אם התביעות יתקבלו. אולם, לא יהיה זה פשוט להוכיח שהרשות נושאת באחריות למעשי הזוועה של חמאס - ארגון המצוי במאבק אלים נגדה - מתוך שטח רצועת עזה שבו אין לה דריסת רגל. מעבר לכך, האם החוק באמת יגרום לרשות להפחית או להפסיק את תמיכתה במחבלים? התשובה על כך איננה ברורה.