מכר חשבוניות פיקטיביות, ריצה מאסר - וכעת ביקש הפטר מחובות
בית משפט השלום בירושלים ביטל הליך של חדלות פירעון של חייב בן 63, אחרי שהתברר כי כ-85% מחובותיו, ובראשם חוב שנוצר במרמה כלפי מע"מ, כלל אינם ברי הפטר
בן 63 מירושלים, שהורשע בעבר בעבירות מס חמורות וריצה בגינן מאסר בפועל, ניסה לנער מעליו חובות בסכום של יותר מ-1.4 מיליון שקל באמצעות הליך חדלות פירעון. בית משפט השלום בירושלים לא קנה את זה, וקבע כי אין שום טעם להמשיך את ההליך - ופשוט ביטל אותו. מדובר בהליך השני שפתח האיש בנושא. הראשון בוטל כבר ב-2024 בעקבות ניצול לרעה. בספטמבר של אותה השנה הוא קיבל צו לפתיחת הליכים חדש, וחויב בתשלומים חודשיים שהחלו ב-150 שקל וטיפסו ל-600 שקל. אלא שכבר בתחילת הדרך היה ברור לכל הצדדים דבר אחד: רוב החוב שלו לא הולך להימחק בשום מקרה.
בעניינו של החייב אושרו תביעות חוב בסכום של 1,437,435 שקל. החלק הגדול שבהן, כ-1,003,095 שקל, שייך למע"מ. מדובר בחוב ישן שמקורו ב-2001-2000, אז ניהל האיש חברה שהנפיקה חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-2 מיליון שקל, וקיזזה באמצעותן מס תשומות כדי להתחמק מתשלום מע"מ. הוא הודה בכך, הורשע ונדון ל-15 חודשי מאסר, מתוכם תשעה בפועל, וקנס בסכום של 30 אלף שקל.
לחוב למע"מ נוספו עוד שני חובות שאינם ברי הפטר – למרכז לגביית קנסות (129,215 שקל) ולמס הכנסה (69,224 שקל). בסך הכל, קבע בית המשפט, מדובר בכ-1.2 מיליון שקל, שהם כ-85% מכלל החוב המאושר, שלא ניתן למחוק בשום תרחיש.
הנאמן, עו"ד יוסי ניר, והממונה על חדלות פירעון תמכו שניהם בביטול ההליך. גם רשות המסים, שהצטרפה לדיון וצירפה לראשונה את כתבי ההרשעה הפליליים של האיש, ביקשה לקבוע כי החוב כלפיה לא יהיה בר הפטר בשום מקרה, בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון, החל על חובות שנוצרו במרמה.
"משתדל לחיות בצניעות"
האיש עצמו לא ויתר בקלות. הוא טען כי שיתף פעולה באופן מלא עם הנאמן, כי החוב למע"מ ישן וכי הוא כבר ריצה את עונשו. לדבריו, הוא "משתדל לחיות בצניעות ולצאת ממעגל החובות", ורוצה רק "לפתוח דף חדש בחייו". בהתחלה הוא הציע לשלם לקופת הנשייה 150 שקל בחודש למשך שלוש שנים, כלומר סכום כולל של 5,400 שקל בלבד. בדיון עצמו הוא שיפר את ההצעה ל-1,000 שקל בחודש למשך חמש שנים.
הנאמן והממונה לא התרשמו. הם ציינו כי החייב אינו ממצה את כושר השתכרות שלו, מקבל את שכרו במזומן, ותלושי השכר שהציג אינם אמינים. גם לגבי דירת המגורים שלו עלה ספק: הנאמן טען שהוא רשום בעירייה כבעלים, בעוד שהאיש טוען שהעביר את הזכויות לאחיו - טענה שלא גובתה במסמכים.
השופט עופר יובל קיבל את עמדת הנאמן והממונה, וקבע כי דין ההליך להתבטל, בהתאם לסעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון. הוא הסביר כי גם אם החייב יקבל הפטר מהחובות ברי-ההפטר, הוא עדיין "יוותר חדל פירעון בתום ההליך", כך שההליך כלל לא ישיג את מטרתו. לדבריו, מתן צו שיקום כלכלי במקרה כזה "לא יגשים אף לא אחת מהתכליות של החוק", משום שהאיש ימשיך לשאת בעול חובות עצום גם לאחר סיום ההליך, ולא יוכל להשתלב מחדש בחיים הכלכליים.
ספק לגבי גרסתו על נכס המגורים
השופט לא הסתפק בכך, והצביע גם על התנהלותו הבעייתית של החייב בהליך עצמו: הדו"חות שהגיש היו חלקיים, נראה שהוא לא מיצה את כושר השתכרותו, ועלה ספק לגבי גרסתו על נכס המגורים. לדבריו, "הצעות היחיד לתכנית פירעון אינן מתיישבות עם חובת תום הלב ורצון אמיתי לפרוע את חובותיו".
עם זאת, השופט לא התעלם מהצד האנושי שבתמונה, וכתב כי הוא מתלבט בשאלה עקרונית רחבה יותר: האם אדם שסטה מהדרך, ביצע עבירות ואף ריצה מאסר, נגזר עליו לשאת בעול החובות "עד סוף ימיו", גם שנים רבות אחרי מעשיו. בסופו של דבר הוא קבע כי בנסיבות המקרה הספציפי, כשעיקר החוב נוצר בתרמית והיחיד לא הראה כל ניסיון אמיתי להסדיר את חובותיו, אין מנוס מביטול ההליך.
בפועל, ההליך בוטל, כספי קופת הנשייה שנצברו יועברו ללשכת ההוצאה לפועל, וההליך המנהלי יושהה ל-30 יום כדי לאפשר חידוש של הגבלות ועיקולים שהוסרו עם פתיחת ההליך. בהתאם לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון, נקבעה גם תקופת צינון של 18 חודשים, שבמהלכה לא יוכל האיש לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש.
