עדות החמות הפילה תביעת רכוש של הגרושה
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב דחה כמעט את כל הטענות של האשה נגד בעלה לשעבר לגבי הברחת נכסים, וחייב אותה גם בהוצאות משפט ובתשלום שכר טרחת מומחה
זוג שנישא ב-2016 והתגרש שבע שנים לאחר מכן, מצא את עצמו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, במאבק על רכוש שבו כל צד האשים את השני בהתנהלות בחוסר תום לב. בפסק דין שנתנה השופטת לורן אקוקה, נדחו רוב טענותיה של האשה, ורק חלק קטן מהן התקבל.
התביעה שהגיש האיש נגד אשתו לשעבר עסקה באיזון משאבים - מי חייב למי, וכמה. בית המשפט מינה רואה חשבון, אבי יחזקאל, לבדוק את כל הנכסים וההתחייבויות של שני הצדדים. המומחה הגיש שתי חלופות חישוב: לפי אחת, על האשה להעביר לאיש 62,607 שקל; ולפי השנייה - שמתייחסת רק לנכסים נזילים - הסכום הגיע ל-21,157 שקל.
אחת השאלות המרכזיות היתה סיווגן של שתי הלוואות שנטל האיש - האם מדובר בחוב משותף שצריך לחלק, או בחוב אישי שלו בלבד. האשה טענה שלא ידעה עליהן כלל, ושחלקן נלקחו עוד לפני הנישואים. אלא שדווקא העדות של אמה של האשה תפרה את הפרצה בטענה הזו. האם סיפרה בבית המשפט איך הבעל לשעבר גילה כבר בתחילת הנישואים שיש לו חובות כבדים: "הוא בהתחלה ישר איך שהוא התחתן הוא אמר כבר שיש לו המון חובות, ולא ידעתי... אף פעם תשובה ברורה לא ידענו". במקום נוסף העידה האם כי בתה שיתפה אותה בחששותיה עוד בסמוך לחתונה: "אמא אני נורא מפחדת עכשיו לפתוח חשבון איתו כי יש לו המון חובות". השופטת קבעה שהעדות הזו סותרת את טענת האשה לחוסר ידיעה מוחלט, וכתבה כי "אפשר כי האישה לא ידעה היקף ההתחייבויות האיש עם זאת הוכח כי ידעה על קיומן".
בסופו של דבר בית המשפט כן קיבל חלקית את טענת האשה לגבי אחת ההלוואות: נמצא שחלק מהלוואה בסכום של 60 אלף שקל שנלקחה ב-2020 שימש בפועל להחזר של חוב קודם מלפני הנישואים, ולכן צריך לנכות מהחישוב סכום של כ-36,625 שקל. לעומת זאת, הלוואה נוספת בסכום של 59.6 אלף שקל שנלקחה ימים ספורים לפני מועד הקרע - נקבע כי יש לאזן אותה במלואה, מכיוון שלא הוכח שמדובר בניסיון להבריח כספים.
291 אלף שקל ש"נעלמו"
הטענה החשובה ביותר של האשה היתה שהאיש הבריח רכוש בשווי מצטבר של כ-292 אלף שקל - משיכות מזומן, פדיון קרנות פנסיה וגמל, והעברות לחשבונות נסתרים, כל זאת בשנתיים שקדמו לגירושים. בית המשפט קבע שמדובר בטענה חמורה שדורשת רף הוכחה גבוה, וש"הנטל המוגבר דורש הוכחה ברורה ומשכנעת לכוונת הברחה, ולא רק לחוסר ידיעה או לחוסר שקיפות". האקטואר אמנם אישר שהיה פער משמעותי בין הכנסות האיש להוצאותיו, אך לא קבע שמדובר בשימוש פסול, והשאיר את ההכרעה לבית המשפט, שבחר שלא לקבל את הטענה.
השופטת גם ציינה סתירה מעניינת בטיעוני האשה: מצד אחד היא טענה שהצדדים תמיד התנהלו בהפרדה רכושית מלאה בחשבונות נפרדים, ומצד שני ביקשה לכלול באיזון דווקא את הכספים שלטענתה האיש הבריח. בית המשפט תיאר את זה כניסיון ל"הנאה כפולה", וכתב שהמצב "המכונה בלשון העם שלך-שלי שלי-שלי, אינו מתיישב עם תכלית החוק".
גם דרישתה של האשה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש, מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, נדחתה. בית המשפט הזכיר שסעיף כזה נועד למקרים חריגים בלבד של "הפרת אמון, הסתרת נכסים, הברחת רכוש", וקבע שהאשה לא הרימה את הנטל הדרוש.
31 אלף שקל להורים, ו-30 אלף בהוצאות
נקודה נוספת שבה הפסידה האשה נגעה למשיכה של 31 אלף שקל מפיקדון על שמה, שהועברו לחשבון של אמה. האשה טענה שמדובר בכסף שהיא חסכה לפני הנישואים, אך היא לא הציגה שום מסמך שתומך בכך. בית המשפט הזכיר את הכלל שלפיו הימנעות מהצגת ראיה שקיימת "מקימה חזקה עובדתית לפיה אילו הובאה הראיה, היא היתה פועלת לרעתו", וקבע שהסכום יאוזן בין הצדדים, כך שהאיש יקבל 15,550 שקל נוספים.
בשורה התחתונה, בית המשפט אימץ את מסקנות המומחה כמעט במלואן, חייב את האשה לשאת בחלקה בשכר הטרחה של האקטואר לאחר שהיא סירבה לשלם קודם לכן, וחייב אותה גם בהוצאות משפט לטובת האיש בסכום של 30 אלף שקל.
