"אני לא מבינה למה הם מגיעים עד הלום"

שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, תמר עציון-פלץ

המועד: יום רביעי, 20.5.2026, שעה 10:00

הנושא: דיון מוקדם

השופטת תמר עציון-פלץ פותחת את הדיון באמירה חשובה ונכונה, בתשובה לשאלת אחת הצדדים מי עוד נוכח באולם: "אנחנו לא שואלים על אנשים נוספים, אלא אם אתם רוצים להגיד לפרוטוקול כי הם עדים, אבל אורחים מוזמנים".

התיק שבפני עציון-פלץ עוסק בזכויותיה של מי שהועסקה במשק בית בידי שתי משפחות, אם ובת. "אנחנו בתיק משק בית, אני לא מבינה למה הם מגיעים עד הלום. אני מנסה לסיים אותם, בדרך כלל זה מצליח, לא תמיד", היא פותחת. "אני כותבת שבהסכמת הצדדים מתנהל שיח מחוץ לפרוטוקול.

"ראיתי ששני הצדדים מצהירים על תכתובות, ותכתובות מזמן אמת זה מצוין. בהתכתבויות ווטסאפ קל לעמוד על הדברים מזמן אמת. מאחר שהצהרתם ולא צירפתם, אין לי יכולת לדעת. כל אחד ישקף את מה שהוא קרא בתכתובות ונראה איך אנחנו מנסים להתקדם. זכויות סוציאליות לא שולמו; אפשר להתווכח מה וכמה".

"אני לא זקוקה לעזרה בשלב הזה"

בא כוח הנתבעות מסביר ועציון-פלץ מעירה מיד: "פעם שנייה שאתם מתייחסים לדיון קודם, וזה קצת מטריד אותי, כי לא היה דיון קודם". מתברר שהכוונה לתביעה מקבילה שאיננה בפני עציון-פלץ. "אדוני רגע יישב", היא אומרת לו. "הנתבעת 1, אני רוצה לשאול משהו. אני רק שואלת כמה שאלות כדי לנסות להבין", מחייכת עציון-פלץ.

"מה היה שכר השעה ששולם לתובעת? אני שאלתי על שכר אחרון". בא כוח הנתבעות: "היא לא הבינה את השאלות". עציון-פלץ: "אני חושבת שהשאלות די ברורות, ואם לא יהיו ברורות - אני אדאג להבהיר אותן. אני לא זקוקה לעזרה בשלב הזה. סך הכל אתן טוענות ל-30 שקלים [לשעה אצל שתיהן]. אני אומַר איפה הבעיה שלי בדבר הזה: איפה ההוכחות? לכן שאלתי אתכם על תכתובות ווטסאפ, זה עולם ומלואו. ודאי שתעבירו [אותן], אם לא נגיע להבנה.

"הכוונה היא לראות בהן את אותו מקום עבודה, כלומר שיעור יומי של הגעה לאיזור [וחזרה]. אני רוצה להפנות את אדוני לכתב ההגנה, אני לא רואה את המספרים האלה, עכשיו קיבלנו את המספרים האלה לראשונה. איפה המספרים האלה?" עורך הדין מפנה לכתב ההגנה ועציון-פלץ אומרת ללא מבוכה: "נכון, אני מתנצלת. אם יש לנו הודעה [כתובה] שתומכת בזה, זה יקדם אותנו מאוד. אפשר לראות?" והיא מקריאה את ההודעה.

עציון-פלץ מנתחת: "אני יודעת שחלק מהחובות חלות על משק בית וחלק לא. במקרה שלהן אין חובה להנפיק תלושי שכר. אם השכר שלה [ליום] הוא 325 שקל והיא [הבת] מעבירה 400 שקל והיא אומרת ששילמה נסיעות 20 שקל, ההודעה הזאת מעבירה את הנטל אליכם, כי זה גם נסיעות וגם עיגול. מי שכתב 365 זו התובעת. כדאי להציג לה את ההודעה. בואו נציג לתובעת באמצעות המתורגמן שנמצא פה.

"בואו ננסה לנקות את העילות ונראה איך נתקדם. התובעת ראתה את ההודעה? היא רוצה להגיד משהו על זה? אז אני אשאל משהו: שואלים אותה 'כמה מגיע לך' והיא כותבת '6.5 שעות, 365', וכותבת לה הנתבעת 2 'אני שולחת לך 400'. כשהיא כותבת 'אני שולחת לך 400', היא משאירה לה את זה במזומן או באמצעי תשלום? זה היה בזמן שעדיין היית עובדת? לשיטתה, חוץ משכר שעה היא לא קיבלה נסיעות? היא יודעת שמגיע לה לקבל נסיעות? ורק עוד שאלה אחת: מה המרחק בין הבתים של שתיהן?"

• "הייתי שנה בירושלים, שם רגוע ושקט, עכשיו חזרתי לפה, תשמרו על השאנטי"
• "כשאתה מעביר חופשה ללא מזגן, יום וחצי הוא קריטי"

"הסיכון הזה רחוק מאוד מסכום התביעה"

עציון-פלץ מתקדמת: "אז יש לנו את המחלוקת על הדבר הזה. כנראה, מי שעיין בתכתובות הרציפות בין הצדדים זה רק אתם. חבל, כי [אם הייתי רואה אותה,] הייתה לי יכולת להעריך להעריך סיכונים וסיכויים. אנחנו בכל זאת במאמץ לקדם תיקים. אם הייתה לי [כבר עכשיו] התכתובת הרציפה כפי שתהיה לי, יהיה לי יותר קל להעריך סיכונים וסיכויים. תכתובת מנקודה מסוימת לא מספרת את כל הסיפור.

"בתכתובת בין הצדדים כנראה נוכל לדעת את העובדות, כרגע אנחנו עובדים עם מה שיש לנו. צריך על הדבר הזה לקנות איזשהו סיכון, והסיכון הזה רחוק מאוד מסכום התביעה, כי בא כוח התובעת מודה בהגינותו שהוא לקח לפי חופשי-חודשי וזה היה יומי והסכום אחר לגמרי. הוא גם אומר שזה לא הסכום העיקרי. אנחנו מדברים על שש שנים, כאשר 60 [שקל לשעה] היה בתקופה האחרונה ואנחנו יודעים שלא מרוויחים 60. מה שאין לנו מידע - אין לנו. אבל בואו ננסה לעשות לפי מה שיש לנו".

היא גם צריכה להסביר לבא כוח התובעת: "חוק חופשה שנתית קובע התיישנות ספציפית לחופשה והיא חלה. העובדת לא ביקשה את דמי החופשה בזמן העבודה שלה. לכן היא יכולה לדרוש שלוש שנים פלוס שנה. שש שנים - אין לזה מקור נורמטיבי. ודאי שמותר [לתבוע], אבל להיתפס להתיישנות של חופשה כאשר אין מקור נורמטיבי - אדוני יפנה אותי לזה.

"יש לנו שתי חלופות לשלם פדיון חופשה לעובד כשסיים את עבודתו. האחת היא התלוש האחרון, ומספר ימי העבודה בו גובר על ההתיישנות, כי זו הודאה של המעסיק. האפשרות השנייה היא לפי חוק חופשה שנתית. למעסיקות פה אין חובה לערוך תלושים, ולכן יש רק את חוק חופשה שנתית. המחוקק לא השחית את מילותיו לריק וקבע התיישנות מהסיבות הקבועות בדברי ההסבר לחוק. אדוני רוצה שבית הדין יציע שש שנים - זה בלתי אפשרי. אפשר לדבר על רכיבים אחרים".

בא כוח התובעת: "לא מסכים עם זה, רוצה הלכה בתיק". עציון-פלץ: "אין הלכה כזו בבית הדין הארצי ועברו כמה שנים. אנחנו לא בעולם של תלושים, אנחנו במשק בית, אין מה לערוך פה תלושים לפי חוק הגנת השכר. אני אומרת לעשות חישוב לפי חוק חופשה שנתית, אבל על ארבע שנים ולא שש. אם אדוני אומר שעל זה יקום או יפול - אז נתקדם [להוכחות]. אנחנו יכולים לעזור רק אם יש נכונות של הצדדים.

• חברת התחדשות תפצה דיירת שחיכתה כמעט 5 שנים לדירה
• סופית: פיצוי סמלי למשפחת עו"ד יוסי שגב על פנטהאוז יוקרתי

"אני פחות עסוקה בשכר של השנה האחרונה. ברשותכם, זה יקח לנו דקה ונעשה את זה כמו שצריך". עציון-פלץ מחשבת ואומרת לבא כוח התובעת: "אני לא מבינה איך אדוני דיבר על 9,760 [שקל] ועוד כותב 'בכפוף להתיישנות'". הוא טוען שעציון-פלץ טעתה. "אדוני לקח בחשבון את מספר הימים? מאחר שהיא עבדה פחות מ-200 ימים [בשנה], ימי החופשה צריכים להיות באופן יחסי". עציון-פלץ שוב מחשבת ומתקנת את עצמה: "אה, הבנתי איפה הבעיה, שהבאתי פעמיים את אחוז המשרה הנמוך. ממש לא כפול".

"אדוני מזמן לא היה באולם"

עציון-פלץ מתקדמת: "המועד הוא לפי דמי ההבראה שהייתה זכאות לקבלם, אבל מאחר שלא נתמקד בדבר הזה, נעבור הלאה" - היקף המשרה. "חילקתם את זה לכל אחת מהנתבעות, אבל ביחד זה מגיע ל-24% משרה. זה פשוט ונתקדם משם לרכיב הבא. אנחנו בכוונה עושים את הכל יחד מסודר. בסוף נעלה למעלה-למטה.

"בואו נתקדם. נסיעות - שמנו רגע בצד. עכשיו פנסיה וגמל. אנחנו מסתכלים על התחשיב של התובעת רגע. אני בעד לחשב את זה אחרת". עציון-פלץ ממשיכה את חישובי הפנסיה: "אני עושה את זה כדי להראות שהחישוב [של התובעת] על פניו נראה הגיוני. איפה אנחנו יכולים להיתקע עם זה, אני לא יודעת. פה באמת יש פער, לא יודעת ממה הוא נובע. נכון, לפי התקופות". היא ממשיכה לחשב ומתקנת את עצמה לפי הערת בא כוח התובעת.

"לגבי חגים - אנחנו יודעים שיש זכאות לעובד משק בית לימי חגים, אם נפל החג ביום העבודה. לא בדקתי את החשבון הזה. אתם בדקתם מה נפל בימי חמישי? נקח 3,000? 3,500?" עציון-פלץ מגיעה לשורה התחתונה: "זה אומר 35,000 שקל בצירוף הוצאות ושכר טרחה. זה התיק". בא כוח התובעת: "גבירתי תמיד נותנת ריבית 15%". עציון-פלץ: "לא תמיד. אדוני מזמן לא היה באולם, היו עורכי דין ממשרדו. אולי בגלל זה לא היו הסכמות.

"אנחנו כבר בהסכמה, אני מאחרת לתיק הבא ב-20 דקות, אנחנו ברוח טובה, על מה הוויכוח? אז מה אנחנו עושים? הכל כולל הכל, לסילוק סופי ומוחלט". בא כוח הנתבעות יוצא ועציון-פלץ מבהירה: "אנחנו לא נשארים עם צד אחד", וגם בא כוח התובעת יוצא. בא כוח הנתבעות חוזר ואומר שיש הסכמה, אבל עציון-פלץ שוב מדגישה: "רק אדוני ידבר כשבא כוח התובעת נכנס גם, אם אפשר רגע להשאיר את הדלת פתוחה". ההסכמה היא על 40,000 שקל.

השורה התחתונה: עציון-פלץ שמה לב לכל פרט, יוצרת אווירה עניינית ומובילה להסכמות. קצת מטרידה העובדה שהיא טועה מספר פעמים בחישובים. במהלך הדיון, הצדדים של השעה 10:30 הגיעו ואמרו שהם כאן, אבל עציון-פלץ המשיכה עד 10:50 - וכנראה היה כדאי, כי כאמור התיק הסתיים בהסכמה.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.