הילדים מהנישואים הראשונים נגד האשה השנייה - בקרב על דירה
בית המשפט המחוזי הפך פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי אב שסבל מדמנציה לא היה כשיר להבין את משמעות מכירת הדירה. העסקה שביצעה אשתו השנייה בוטלה בהחלטת בית המשפט, וילדיו מנישואיו הראשונים זכאים לקבל את שוויה
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל באחרונה ערעור שהגישו שני אחים נגד אלמנת אביהם, בסכסוך משפחתי סביב דירה שהאב תכנן להוריש להם עוד לפני שנפטר. בפסק דין שהפך החלטה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי האחים זכאים לקבל את מלוא שווי הדירה. זאת לאחר שהתברר כי העסקה שבעקבותיה נמכרה הדירה, נחתמה כשהאב כבר לא היה כשיר להבין מה הוא עושה.
המנוח היה אב לשלושה ילדים משני נישואים. לאורך שנים הוא ניסה להסדיר את חלוקת רכושו, כך שלא יהיה מקום למחלוקות אחרי מותו: שני ילדיו מנישואיו הראשונים אמורים היו לקבל דירה אחת, ואילו בנו מנישואיו השניים - דירה אחרת. תוכנית פשוטה לכאורה, שהיתה אמורה למנוע בדיוק את סוג הסכסוך שבו הוא הסתיים.
לפי הטענות שהוכרעו בסופו של דבר לטובת שני האחים, ברגע שמצבו הקוגניטיבי של האב החל להידרדר והוא אובחן עם דמנציה, אשתו השנייה פעלה כדי להחתים אותו על מכירת הדירה שיועדה דווקא לילדיו מהנישואים הראשונים. התוצאה, כפי שהם תיארו זאת, היתה שהם נותרו בלי הנכס שאביהם התכוון להעביר להם, בעוד שהדירה שיועדה לבנה של האשה נשארה בידיו ללא שינוי.
בית המשפט לענייני משפחה דחה, המחוזי הפך
התביעה הראשונית של האחים הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, אך הוא דחה אותה. רק בערעור לבית המשפט המחוזי התהפכה התמונה: השופטים קבעו כי בזמן שבו נחתמה עסקת המכר, האב כלל לא היה כשיר מבחינה משפטית כדי להבין את משמעות המעשה שהוא עושה. כלומר חתימתו על מסמכי המכירה לא שיקפה החלטה מודעת ורצונית, אלא נעשתה כשהוא כבר לא הבין על מה הוא בכלל חותם.
כדי להגיע למסקנה הזו, בית המשפט נשען על תיעוד רפואי נרחב שנאסף במשך שנים - כולל אבחנות מפורשות של דמנציה, דיווחים על ירידה קוגניטיבית מתמשכת, והמלצות רפואיות שניתנו עוד שנים לפני שהעסקה בכלל נחתמה. ריבוי המסמכים והעקביות שבהם, כך עולה מפסק הדין, יצרו תמונה ברורה שלא הותירה מקום לספק: האב לא היה מסוגל, במועד הרלוונטי, לקבל החלטות מושכלות בנוגע לרכושו.
בעקבות הקביעה הזו, ביטל בית המשפט את תוקפה המשפטי של עסקת המכר, ופסק כי האחים זכאים לקבל את השווי של הדירה שנמכרה. ההחלטה התקבלה חרף העובדה שהדירה כבר עברה לבעלות אחרת בפועל.
"מסר ברור: לא ינצלו את מי שאיבד את כשירותו"
עורכי הדין בעז קראוס וחמוטל צרי סמינה, שייצגו את שני האחים, תיארו את פסק הדין כבעל חשיבות שחורגת מעבר למקרה הפרטי. לדבריהם, "מדובר בפסק דין חשוב שמבהיר כי לא ניתן לבצע עסקות שמשנות את חלוקת הירושה של אדם כשהוא אינו כשיר להבין את משמעות מעשיו". לדבריהם, בית המשפט המחוזי "החזיר למעשה את הגלגל לאחור ומנע מצב שבו רצונו האמיתי של האב יסוכל באמצעות עסקה שנעשתה בתקופה שבה כבר לא היה מסוגל לקבל החלטות מושכלות". הם הוסיפו כי "פסק הדין מעביר מסר ברור: בתי המשפט לא יאפשרו לפגוע בזכויות יורשים באמצעות ניצול מצבו של אדם שאיבד את כשירותו".
מעבר לסכסוך המשפחתי הספציפי, פסק הדין מדגיש נקודה שרלוונטית להרבה יותר משפחות ממה שנדמה: ככל שאדם מבוגר יותר, ובפרט אם מופיעים אצלו סימנים של ירידה קוגניטיבית, כל עסקה משמעותית שהוא חותם עליה - ובוודאי כזו הנוגעת לנדל"ן או לחלוקת רכוש - עלולה להיבחן בדיעבד ולהתבטל אם יתברר שלא הובנה כראוי. מבחינת יורשים שחוששים ממצב דומה, המקרה הנוכחי מספק דוגמה מעשית: תיעוד רפואי עקבי ומתמשך יכול בסופו של דבר להכריע את הכף, גם כשעסקה כבר בוצעה ונרשמה בפועל.
