
דו"ח פיקוח מופרך הוביל את עיריית חיפה לסגור מרכז טיפול בהתמכרויות
בית המשפט לעניינים מקומיים ביטל את הצו תוך ביקורת על המפקח, שהסתמך על שני שלטים כדי לקבוע שהמטופלים אינם מתגוררים במקום. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור העירייה
עיריית חיפה הורתה להפסיק את פעילותו של מרכז לטיפול בהתמכרויות, בהתבסס על דו"ח פיקוח מופרך של מפקח שהתגלה כעד בלתי רציני. כך כולה מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, זיו אריאלי, שדחה את ערעור העירייה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לבטל את הצו.
ברוך פיבין ושושנה פיבין הם בעליו של בניין ברחוב ליבריה בחיפה, בה מפעילה "עמותת הדרך - מרכז טיפול רוחני בהתמכרויות" מרכז טיפול לאחר שזכתה במכרז של משרד העבודה. העירייה הורתה להפסיק את פעולתו, בנימוק שהוא חורג מן השימוש המותר בבניין - למגורים בלבד. העמותה טענה, כי המטופלים מתגוררים במקום, וזאת בניגוד לטענת העירייה לפיה הם מגיעים למקום לצורך הטיפול בלבד.
המסקנה הייתה "לא מבוססת ואף מופרכת"
הצו התבסס על ביקורת שערך בבניין המפקח ג'מאל א-דין כיתאני, ובית המשפט לעניינים מקומיים קבע שמסקנתו הייתה "לא מבוססת ואף מופרכת". הוא פגש במקום שני עובדים זוטרים, לא דיבר עם מנכ"ל העמותה, אמנון מיכאל, למרות שהם הפנו אותו אליו, וממצאיו אינם מלמדים שהבניין אינו משמש למגורים. כיתאני גם העיד, כי הוא החליף מפקח אחר ולכן לא היה בקיא בפרטי התיק. לעומת זאת, בית המשפט התרשם מעדויותיהם של מיכאל ושל רחל אהרוני מטעם משרד העבודה, והגיע למסקנה שהמטופלים אכן מתגוררים בבניין.
העירייה והעומד בראשה, יונה יהב, ערערו אך כאמור אריאלי דחה את הערעור. הוא מציין, כי התערבות בית המשםט בצו הפסקה מינהלי היא נדירה, וכי במקרה זה יש מקום להתערבות בשל קיומו של פגם חמור בצו, בדמות תשתית לקויה. אריאלי מצטרף לביקורתו של בית המשפט לעניינים מקומיים על כיתאני:
"לא ניתן שלא לתהות על רצינות תשובותיו של העד לשאלות שהופנו אליו במהלך חקירתו בבית המשפט קמא, עת נדרש להסביר את הדברים שציין בדו"ח הפיקוח שערך, ולפיהם השלטים בכניסה למבנה 'ברוכים הבאים' ו'תמשיך לבוא יקרו לך דברים טובים' - מעידים על 'הגעה ועזיבה על פי תוכנית טיפולית של המרכז, ולא על מגורים כהגדרתם'". אריאלי שאל שוב ושוב את נציג העירייה האם היה בסיס עובדתי נוסף להוצאת הצו, והתברר שהתשובה שלילית.
משרד הרווחה קבע שהשימוש חוקי
לדו"ח הפיקוח צירפו נספחים מהם לא ניתן היה להסיק על המגורים בבניין, ממשיך אריאלי. לעומת זאת, צורף אליו מכתב מהמשנה ליועצת המשפטית של משרד הרווחה, שנשלח ליועצת המשפטית של עיריית חיפה, ולפיו המרכז פועל כחוק והמטופלים רשאים להתגורר בו. קשה לעיתים לקבוע האם מתקיים המונח "שימוש למגורים", מציין אריאלי, וכל מקרה יוכרע על פי נסיבותיו; אך כאן ההכרעה ברורה. המטופלים מתגוררים בבניין 12-4 חודשים, לנים בו בתנאי פנימייה, אין במקום פעילות עסקית או מסחרית, והמגורים הם חלק מרכזי מן הטיפול תוך הרחקת המטופלים ממאפייני סיכון.
אריאלי מסכם: "בפני בית המשפט קמא הונחה תשתית ראייתית המלמדת כי בניגוד לטענת המערערים - המבנה משמש למגורים. עוד הונחה בפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית המלמדת כי תצהיר המפקח, לפיה המקום אינו משמש למגורים - ניתן על סמך מסד נתונים חלקי, חסר ושגוי. לאור זאת, הרי שקביעת בית המשפט קמא, לפיה דין הצו המינהלי להתבטל - היא קביעה נכונה וראויה". העירייה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל.