אם סין תנצח ב-AI, גם 1.5 טריליון דולר לביטחון יאבדו משמעות - האזהרה של בסנט
שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט שם את מרוץ ה-AI מול סין מעל כמעט כל נושא אחר שעל שולחן הממשל: מבחינתו, יתרון סיני משמעותי יכול לערער גם את העליונות הצבאית של ארה"ב. האזהרה נשמעת חריפה, אבל המספרים מסבירים מאיפה היא מגיעה. הפער בין המודלים המובילים בארה"ב ובסין הצטמצם לכ-2.7%, בזמן שסין מביאה יתרון גדול בחשמל, ייצור ומודלים זולים ופתוחים. ארה"ב מחזיקה ביתרון עצום בהון, שבבים ודאטה סנטרים, והמאבק עובר עכשיו מהשאלה מי בנה את הצ'אטבוט החכם ביותר לשאלה מי מסוגל לפרוס AI בכלכלה, בצבא ובתעשייה מהר יותר ובקנה מידה גדול יותר
הפחד הגדול בוושינגטון סביב AI כבר חורג מהשאלה כמה משרות ייעלמו וכמה כסף ענקיות הטכנולוגיה יוציאו על דאטה סנטרים. בסנט ניסח את החשש בצורה חדה במיוחד: אם סין תפתח יתרון משמעותי בבינה מלאכותית, גם תקציב ביטחון אמריקאי של כ-1.5 טריליון דולר ומערכות הגנה מתקדמות יאבדו חלק גדול מהמשמעות שלהן. הניסוח קיצוני, אבל הכיוון ברור. במלחמה מודרנית AI נכנס למודיעין, סייבר, זיהוי מטרות, רחפנים, מערכות אוטונומיות, לוגיסטיקה, לוחמה אלקטרונית וניתוח כמויות עצומות של מידע בזמן אמת. מדינה שמקבלת החלטות מהר יותר ומפעילה מערכות אוטונומיות טובות יותר יכולה להפוך יתרון חישובי ליתרון צבאי וכלכלי.
הבעיה מבחינת האמריקאים היא שסין כבר קרובה הרבה יותר מכפי שהיה נדמה לפני שנתיים. מדד ה-AI של סטנפורד ל-2026 מצא שהפער בביצועים בין המודל האמריקאי המוביל למודל הסיני המוביל הגיע במרץ לכ-2.7% בלבד, אחרי שבמהלך 2025 מודלים משתי המדינות החליפו ביניהם את ההובלה בכמה מבחנים. ארה"ב עדיין הוציאה 59 מודלים בולטים ב-2025 מול 35 בסין, אבל סין מובילה בכמות המחקרים, בציטוטים, בפטנטים ובהתקנת רובוטים תעשייתיים. בכירי תעשיית ה-AI האמריקאית כבר הזהירו שהמודלים הסיניים מצמצמים את הפער במהירות, וזה מגיע הרבה מעבר לדיפסיק: עליבאבא, מונשוט וחברות נוספות מציגות מודלים חזקים במחירים נמוכים ובהפצה פתוחה יחסית.
בכסף, לארה"ב יש יתרון שקשה להתחרות בו. ההשקעות הפרטיות ב-AI בארה"ב הגיעו ב-2025 לכ-286 מיליארד דולר, יותר מפי 20 מסין, ועמק הסיליקון מחזיק את אופן אייאי, אנתרופיק, גוגל, מטא, אנבידיה ואת ענקיות הענן הגדולות בעולם. המספר הסיני מטעה במידה מסוימת, משום שחלק גדול מהמימון עובר דרך ממשלה, בנקים וקרנות הכוונה ממשלתיות, אבל גם אחרי ההתאמה ארה"ב מוציאה כיום סכומים חריגים. הבעיה מבחינת וושינגטון היא שכסף לבדו מבטיח מעט כאשר המתחרה מצליחה להגיע לביצועים קרובים במחיר נמוך בהרבה. המודלים הסיניים כבר הופכים לחלופה עסקית זולה עבור חברות אמריקאיות, ובחלק מהיישומים ארגון מעדיף מודל שעושה 95% מהעבודה במחיר קטן בהרבה על פני המודל החזק בעולם.
המרוץ עובר מהמודלים לחשמל, שבבים ודאטה סנטרים
כאן סין מגיעה עם יתרון שאמריקה מתקשה לסגור במהירות: חשמל ותעשייה. לסין כושר ייצור חשמל גדול ביותר מפי שניים מזה של ארה"ב, ובחלק מהמחוזות החשמל לתעשייה זול מאוד. ארה"ב מחזיקה ביותר מ-5,400 דאטה סנטרים, יותר מפי עשרה מכל מדינה אחרת, אבל רשת החשמל שלה נכנסת לתקופה של גידול חד בביקוש אחרי כמעט שני עשורים של קיפאון. משרד האנרגיה האמריקאי כבר מזהיר שעומסי AI, מפעלים ותעשייה דורשים השקעה מסיבית בקווי הולכה, תחנות כוח, שנאים וציוד שרשרת חשמל, כשזמני האספקה לחלק מהציוד מגיעים לשנתיים ויותר.
החשמל גם הופך את מרוץ ה-AI לנושא פוליטי בתוך ארה"ב. הקמת דאטה סנטר ענק מביאה השקעות ומקומות עבודה, ובאותה נשימה היא יכולה להוסיף ביקוש של מאות מגה-ואט, מים, קווי מתח ותחנות משנה לקהילה אחת. תושבים בכמה מדינות כבר מתנגדים לפרויקטים מחשש לחשבונות חשמל גבוהים, שימוש בקרקע ופגיעה בתשתיות המקומיות. המרד נגד מרכזי הנתונים כבר הפך לסיפור משמעותי בארה"ב. בסנט תוקף גם את ענקיות הטכנולוגיה על הדרך שבה הסבירו לציבור את הפרויקטים, והממשל מקדם מסגרת שבה חברות הדאטה סנטרים נושאות בעלויות החשמל והתשתית שהן דורשות. לפי הבית הלבן, המסגרת כבר מכסה 263 מיליון אמריקאים.
בצד השבבים המצב הפוך. אנבידיה והאקוסיסטם האמריקאי מחזיקים ביתרון גדול במאיצים, TSMC מייצרת כמעט את כל השבבים המתקדמים ביותר ואיי.אס.אם.אל מספקת את המכונות שמאפשרות את הייצור. וושינגטון השתמשה בשנים האחרונות במגבלות יצוא כדי לצמצם את הגישה הסינית למעבדים המתקדמים, אבל המהלך גם דחף את בייג'ינג להשקיע יותר בוואווי ובשרשרת מקומית. המגבלות האמריקאיות כבר עזרו לוואווי להפוך למתחרה רצינית יותר באנבידיה בתוך סין. כיום אנבידיה חזרה למכור חלק מהשבבים לסין, בהיקפים מוגבלים, בזמן שבייג'ינג ממשיכה לקדם רכישה ופיתוח של פתרונות מקומיים.
בסנט מציג גם טענה שלפיה חלק מההתקדמות הסינית מגיע מזיקוק מודלים אמריקאיים, תהליך שבו מודל קטן לומד מהתשובות של מודל חזק ממנו. זו שיטה מוכרת בעולם ה-AI, והוויכוח בין המדינות עוסק בשאלה באיזה מידע ובאיזה תנאים נעשה השימוש. התפיסה שלפיה סין חיה בעיקר מהעתקה כבר מתקשה להסביר את מלוא ההתפתחות: לחברות הסיניות יש מחקר עצמאי, מיליוני מפתחים, תעשיית ענן גדולה, שוק מקומי עצום וממשלה שמבקשת להביא סוכני AI ל-70% מהמשק עד 2027. התוכנית הסינית מכוונת לפריסה רחבה של AI בתעשייה, בממשלה ובשירותים.
עבור המשקיעים, האמירה של בסנט משנה את הדרך שבה כדאי להסתכל על מאות מיליארדי הדולרים שזורמים ל-AI. כאשר הממשל רואה בדאטה סנטרים ובכוח מחשוב תשתית ביטחונית, ההשקעות של מיקרוסופט, אמזון, אלפאבית ומטא מקבלות גב אסטרטגי רחב יותר, גם בתקופה שבה וול סטריט מתחילה לשאול מתי יגיע הרווח. אנבידיה, ברודקום, TSMC, איי.אס.אם.אל, יצרניות ציוד חשמל, חברות רשתות וספקיות אנרגיה נהנות ממירוץ שבו שתי המעצמות רוצות עוד כוח מחשוב. במקביל, מודלים סיניים זולים מפעילים תחרות על המחירים ויכולים ללחוץ על הכלכלה של חברות המודלים האמריקאיות.
המרוץ הזה גם מסביר מדוע שאלת "בועת ה-AI" מורכבת יותר מהשוואה לבועת הדוט קום. חלק מההשקעות יכולות להתברר כיקרות מדי וחלק מהדאטה סנטרים עשויים להציג תשואה נמוכה מהציפיות, אבל וושינגטון כבר מתייחסת לכוח מחשוב כמעט כמו ליכולת צבאית, רשת חשמל או מפעל שבבים. סין עושה את אותו הדבר דרך ממשלה, תעשייה וקרנות מדינה. ברגע ששתי הכלכלות הגדולות בעולם רואות ב-AI מרכיב של עוצמה לאומית, קשה לצפות שמרוץ ההשקעות ייעצר בגלל כמה רבעונים חלשים.
- מטא משיקה סוכן AI אישי - עם גישה לוואטסאפ, אינסטגרם ופייסבוק
- AMD מזנקת ב-6% - וצופה שוק של עד 3 טריליון דולר עד 2030
וזה גם המקום שבו האזהרה של בסנט נשמעת פחות כמו משפט דרמטי ויותר כמו תוכנית עבודה. ארה"ב מחזיקה כרגע ביתרון בהון, בשבבים המתקדמים ובחברות שמפתחות את המודלים החזקים ביותר, בעוד סין סוגרת את הפער ביכולות ומביאה יתרונות גדולים בייצור, בחשמל ובפריסה מהירה. המנצחת כנראה תהיה זו שתצליח לחבר את כל החלקים האלה יחד - שבב, חשמל, מודל, מפעל, תוכנה ויישום אמיתי בקנה מידה של כלכלה שלמה.
