נדחו סופית בקשות לייצוגית נגד הביטוח הלאומי ב-350 מיליון שקל

שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, דחתה עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר ביטל את האישור להגשת שלוש תביעות ייצוגיות נגד הביטוח הלאומי. הבקשות הוגשו בטענה שהוא אינו מחזיר ביוזמתו דמי ביטוח שגבה ממי שפטורים מהם בשל נכותם, והוערכו ב-350 מיליון שקל.

המבקשים ביססו את הבקשות על חוק הביטוח הלאומי, הקובע: "שולמו למוסד דמי ביטוח לפי חוק זה או כספים לפי חוק אחר ביתר... תשלום היתר יוחזר בתוך 12 חודשים מיום שהומצאו למוסד כל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע ההחזר". השאלה שבמחלוקת הייתה האם על הביטוח הלאומי ליזום את ההחזר, או להחזיר את הכסף רק למי שפונים אליו. במישור המעשי, השאלה הייתה האם בידי הביטוח הלאומי מצויים כל הנתונים הדרושים, או שעליו לקבל אותם ממעסיקים וחברות ביטוח; והאם הוא יכול להצליב נתונים בין אגפיו לצורך איתור המבוטחים הזכאים להשבה.

רק אם מדובר במאמץ סביר

בית הדין האיזורי בתל אביב קיבל את הבקשות וקבע, כי במסגרת בירור התביעות לגופן, ניתן יהיה לבחון האם כעת (או בעתיד הקרוב) יכול הביטוח הלאומי להצליב את נתוניו שלו; אם הנתונים בידיו - הוא חייב לבצע החזר יזום. אולם, בית הדין הארצי קיבל את ערעור הביטוח הלאומי וקבע, כי אמנם קיימת חובה להחזיר תשלומים שנגבו ביתר, "אולם חובה זו אינה חלה מקום שבו לא ניתן לבצע את ההשבה היזומה באמצעות מאמץ סביר ושקידה ראויה".

בית הדין הארצי מצא, כלשונה של רונן, כי "ביצוע הצלבת נתונים ידנית כרוך בעלויות גבוהות החורגות ממתחם הסבירות; כי העותרים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת באשר לאפשרות לבצע הצלבת נתונים ממוחשבת, בשים לב לתצהיר שהוגש מטעם נציג המל"ל ובהעדר חוות דעת מומחה מטעם העותרים; וכי עצם האפשרות לפיתוח עתידי של מערכת ממוחשבת שתאפשר הצלבת נתונים – אינה יכולה לשמש בסיס לאישור תובענה ייצוגית בעת הזו". 

מגישי הבקשות עתרו לבג"ץ בטענה שמדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו, שכן נפלה טעות מהותית בפסק דינו של הארצי. בית הדין פסק שהביטוח הלאומי אינו יכול להצליב ידנית את הנתונים, למרות שהמוסד עצמו לא טען כך; ניתן להתגבר על בעיית איסוף הנתונים באמצעות פסיקת פיצוי קבוצתי; ואין מקום לקבוע שהמאמץ הנדרש פוטר את הביטוח הלאומי מחובת ההשבה.

יכולת עתידית אינה עילה כעת

רונן קובעת, כי מדובר במחלוקת עובדתית ספציפית לנסיבות המקרה. הן האיזורי והן הארצי פסקו, כי חובת ההשבה אינה חלה אם הביטוח הלאומי אינו יכול להצליב את הנתונים בעלות סבירה. הארצי קבע שאין יכולת כזאת, וקביעתו באה לאחר "בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית, ותוך שקילת מלוא הנתונים והטענות שהונחו בפניו". אפשרות עתידית לפיתוח יכולת הצלבת נתונים אינה מצדיקה הגשת תביעה ייצוגית כאשר אין יכולת כזאת. 

עוד אומרת רונן, כי לא ניתן להשתמש במנגנון של פיצוי קבוצתי כתחליף לסעד פרטני, כאשר אין בכלל חובת השבה. המבקשים רצו להשתמש במנגנון זה "כדי להתגבר על הקושי באיתור הזכאים להחזר, ובכך להקים את חובת ההשבה היזומה וליצור את עילת התביעה עצמה. ואולם, חוק תובענות ייצוגיות אינו יכול להוות מקור עצמאי להקניית זכויות מהותיות". 

השופטים דפנה ברק-ארז ודוד מינץ הסכימו עם רונן. את המבקשים ייצגו עוה"ד יעקב אביעד ודוד שוורצבאום; את הביטוח הלאומי ייצגו עוה"ד ניר מילשטיין, חן גליק ועומר מנדיל; ואת חברות הביטוח כלל, מנורה והפניקס - שצורפו להליך בנימוק שבידיהן נתונים רלוונטיים - ייצגו עוה"ד בועז בן-צור, אלעד פלג, גיא רווה ומתן דיבר.