הנתיב האפל של הנפט: כך עשתה סינוקור הון מהמשבר בהורמוז

משבר הורמוז יצר זוכה מפתיעה בשוק הספנות העולמי: סינוקור הקוריאנית. חברה שבמשך שנים נחשבה לשחקנית משנית יחסית בתחום מכליות הענק, הפכה בחודשים האחרונים לאחת החברות החשובות בנתיב האנרגיה הרגיש בעולם. בזמן שמחירי הנפט קפצו, חברות האנרגיה חיפשו פתרונות מהירים והסיכון הביטחוני במפרץ הפרסי תומחר בעסקאות ההובלה, סינוקור מצאה את עצמה בעמדה נדירה: עם צי גדול של מכליות זמינות, בדיוק במקום שבו כולן היו צריכות אותן.

הסיפור מתחיל באבו דאבי. איחוד האמירויות, אחת מיצואניות הנפט המרכזיות במפרץ, ניסתה לשמור על זרימת החביות גם בתקופה שבה המעבר במיצרי הורמוז הפך למסוכן ויקר בהרבה. הפתרון שנבנה בפועל היה שימוש במכליות שעוברות מהמפרץ החוצה, לעיתים תוך כיבוי משדרי הזיהוי שלהן, ובהמשך מעבירות את המטען למכליות אחרות שממתינות מחוץ לאזור הסיכון. מבחינת שוק האנרגיה, זאת הייתה דרך להחזיר חלק מהאספקה לשוק. מבחינת בעלי המכליות, זאת הייתה הזדמנות חריגה לגבות פרמיה גבוהה מאוד.

סינוקור, שבשליטת איש הספנות גה היון צ'ונג, נכנסה למשבר עם יתרון ברור. עוד לפני ההסלמה באזור, החברה הרחיבה במהירות את אחזקותיה במכליות ענק, כולל עסקאות רכישה וחכירה בהיקפים גדולים. החיבור שלה עם ענקית הספנות אמ.אס.סי, שרכשה מחצית מחברת הבת הימית של סינוקור, חיזק את הגב הפיננסי שלה ואיפשר לה לשלוט בכמות גדולה של מכליות מסוג VLCC, כלי שיט שמסוגל לשאת כ-2 מיליון חביות נפט.

לפי נתוני מעקב של חברות ניתוח בענף, ביוני כמעט מחצית ממשלוחי הנפט של האמירויות הפליגו על כלי שיט שבשליטת סינוקור. עוד עולה מההערכות כי מאז אפריל הובילו מכליות הקשורות לחברה מאות אלפי חביות ביום מנמלי האמירויות שבמפרץ, וביוני הקצב אף הגיע לכ-1.4 מיליון חביות ביום. לפחות עשר מכליות של סינוקור השתתפו בסבבי ההובלה הללו, וחלקן ביצעו את המסלול שוב ושוב.

המספרים מסבירים את גודל ההזדמנות. לפני המלחמה, תעריפי ההובלה במכליות הענק כבר היו במגמת עלייה, בין היתר בגלל מחסור בכלי שיט זמינים וגידול בביקוש למסלולים מסוימים. עם החרפת הסיכון בהורמוז, הפרמיה על כניסה למפרץ זינקה. בענף הספנות מעריכים כי התעריף עבור הפלגה מסוכנת באזור הגיע לפי שלושה ואף ארבעה מהמחיר שהיה נהוג קודם. במקרה של שלוש מכליות פעילות בלבד, ההכנסות המצטברות של סינוקור יכלו להגיע לכ-60 עד 120 מיליון דולר.

המשמעות רחבה יותר מרווח של חברת ספנות אחת. מיצרי הורמוז הם מעבר מרכזי לסחר האנרגיה העולמי, וכל שינוי ביכולת להזרים דרכו נפט משפיע על מחיר החבית, על מחירי הדלקים, על ציפיות האינפלציה ועל שוקי ההון. בתקופות כאלה, פרמיית הסיכון בשוק הנפט עוברת במהירות אל שוק ההובלה הימית: מפיקים משלמים יותר, בעלי המכליות דורשים פיצוי גבוה יותר, והמחיר הסופי מתגלגל דרך שרשרת האנרגיה העולמית.

מבחינת אבו דאבי, השימוש במכליות של סינוקור ושל חברות נוספות איפשר לה לשמור על מכירות נפט בתקופה קריטית. כאשר מחיר הנפט גבוה, כל יום שבו יצוא נתקע משמעותו אובדן הכנסות גדול. לכן גם תשלום גבוה לבעלת מכליות עשוי להשתלם, כל עוד הוא מאפשר להוציא חביות לשוק ולשמור על לקוחות באסיה ובאירופה.

החזרה ההדרגתית של תנועת המכליות דרך הורמוז הורידה חלק מפרמיית הסיכון במחירי הנפט, אבל האזור נשאר רגיש לכל שינוי ביטחוני או מדיני. סינוקור ממשיכה לנצל את המיקום שלה, ובשבוע האחרון שלחה לפי ההערכות לפחות 18 מכליות ענק נוספות אל המפרץ, כמות שמסוגלת לשאת כ-36 מיליון חביות. עבור חברה שהימרה מוקדם על מחסור במכליות זמינות, המשבר הפך לעסקה רווחית במיוחד.