המסלול פאסיבי, דמי הניהול לא: הפער בין חזון ועדת יפה למציאות בקרנות הפנסיה

הרפורמה במסלולי ההשקעה בקרנות הפנסיה נולדה מתוך היגיון צרכני פשוט: אם החוסך מתקשה להבין מה בדיוק יש בתוך מסלול ההשקעה שלו, ואם קשה להשוות בין גופים שונים, צריך לייצר שפה אחידה וברורה יותר. בתוך המהלך הזה נולדה גם ההבחנה בין מסלולים מנייתיים שונים, בהם מסלול מניות רגיל, מסלול מניות סחיר ומסלול עוקב מדדי מניות. מאחורי ההבחנה הזו עמדה הנחה כלכלית חשובה: המסלול הרגיל יכול לכלול גם השקעות לא סחירות, ולכן ניתן לגבות עבור חלק זה שיעור הוספה מעבר לדמי הניהול, והמסלול הפאסיבי, שעוקב אחרי מדדים ואינו דורש מערך ניהול השקעות אקטיבי מלא, אמור להיות זול יותר.

אלא שבפועל, לפחות לפי נתוני דמי הניהול הממוצעים לשנת 2025, ההנחה הזו לא מתגלגלת אל החוסכים. בתוך כל אחת מהחברות שנבדקו, דמי הניהול בשלושת המסלולים זהים לחלוטין, כאשר למסלול הרגיל מתווסף שיעור ההוספה. כלומר, החוסך יכול לעבור ממסלול מניות סחיר למסלול עוקב מדדי מניות, אבל הוא לא יראה שינוי בדמי הניהול.

הטבלא חושפת: מהם דמי הניהול במסלולי המניות? 

להלן רשימת דמי הניהול, מסודרת מהגוף היקר ביותר לזול ביותר (לפי דמי הניהול מההפקדות), כפי שמוצגת בפנסיהנט של משרד האוצר: 

מנורה מבטחים: 1.73% מהפקדות ו-0.15% מצבירה (הנתונים תקפים למסלולי מניות ועוקב מדדים, מסלול מניות סחיר נפתח בחברה רק ב-2026 ולכן טרם מוצג עבורו ממוצע שפועל לפי אותה מדיניות)

מגדל: 1.56% מהפקדות ו-0.14% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

הפניקס: 1.53% מהפקדות ו-0.14% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

כלל: 1.52% מהפקדות ו-0.14% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

הראל: 1.47% מהפקדות ו-0.16% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

• דמי הניהול שאתם לא רואים אבל משלמים כל חודש
• אפס עמלות קנייה ומכירה, אפס עמלות מט"ח ועד 1,500 שקל מענק: פפר בהצעה תחרותית למשקיעים

מיטב: 1.25% מהפקדות ו-0.11% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

אלטשולר שחם: 1.24% מהפקדות ו-0.15% מצבירה (הנתונים תקפים למסלולי מניות ועוקב מדדים. מסלול מניות סחיר נפתח בחברה רק ב-2026 ולכן טרם מוצג עבורו ממוצע)

מור: 1.05% מהפקדות ו-0.19% מצבירה (תקף לכל אחד משלושת המסלולים: מניות, מניות סחיר ועוקב)

אינפיניטי: 1.00% מהפקדות ו-0.18% מצבירה (תקף למסלולי מניות ועוקב מדדים. לחברה זו לא קיים מסלול מניות סחיר)

 מה כל כך מפריע בכך שהמסלולים הפאסיביים יקרים? 

• קרנות השתלמות ביוני - הפסדים של 2.3% במסלול המנייתי; ומי הקרנות שיככבו?
• כך מעבירים חיסכון לדור הבא עם פחות מס

זו נקודה מהותית, משום שהיא נוגעת בדיוק ללב הרפורמה: כאשר גובש חוזר מסלולי ההשקעה, אחת ממטרות המהלך המוצהרות הייתה עידוד מסלולי השקעה פאסיביים בעלות נמוכה, לצד יצירת מסלולים אחידים וברורים יותר לחוסכים. אבל כאשר דמי הניהול במסלול הפאסיבי אינם נמוכים יותר, השאלה היא עד כמה התחרות באמת מגיעה לרמת המוצר עצמו. מסלול אקטיבי עשוי להצדיק דמי ניהול גבוהים יותר אם הוא נשען על מחקר, בחירת ניירות ערך, ניהול סיכונים אקטיבי וניסיון לייצר ערך עודף. מסלול פאסיבי, לעומת זאת, מבוסס על עקיבה אחר מדדים. העלויות התפעוליות והניהוליות שלו אמורות להיות נמוכות יותר. לכן, כאשר שני המסלולים מתומחרים באותו אופן, החוסך למעשה אינו נהנה מהיתרון הכלכלי שאמור להיות מובנה במוצר הפאסיבי.

צריך לומר בזהירות: דמי הניהול הממוצעים אינם בהכרח דמי הניהול שישלם כל חוסך. חוסכים חזקים, קבוצות עובדים, מעסיקים גדולים או לקוחות שמתמקחים עשויים לקבל תנאים טובים יותר. אבל דווקא משום כך, הנתונים הממוצעים חשובים. הם משקפים את ברירת המחדל המעשית של השוק, ואת העובדה שהוזלת המסלולים הפאסיביים לא הפכה עדיין לנורמה ברורה ושקופה.

מבחינת השוק, זו תוצאה בעייתית: הרפורמה חירבה את יכולת ההשוואה בין מסלולים, ולא בהכרח יצרה תחרות מחירים בתוך המסלולים. במילים אחרות, החוסך גם לא מבין במה הוא מושקע, ולא משלם פחות על מוצר שאמור לעלות פחות. זהו פער רגולטורי וצרכני: אם המטרה הייתה להפוך את הפאסיביות לא רק לאפשרות השקעה פשוטה יותר אלא גם לזולה יותר, הנתונים הנוכחיים מלמדים שהמהלך עדיין לא הושלם.

בסופו של דבר, המסלולים הפאסיביים בקרנות הפנסיה אמורים היו להיות אחד הכלים המרכזיים להורדת עלויות לציבור. בפועל, לפחות לפי נתוני 2025, זה לא קרה. עבור חוסך צעיר, שצובר כסף לאורך עשרות שנים, גם פער קטן בדמי הניהול עשוי להצטבר לסכומים משמעותיים. לכן השאלה הבאה של השוק צריכה להיות לא רק האם קיימים מסלולים פאסיביים, אלא האם הם באמת מתומחרים כמו מסלולים פאסיביים.