דווקא בדמוקרטיה, המילה האחרונה היא של בית המשפט

קיבלתם קנס נהיגה, ערערתם, בית המשפט קיבל את הערעור - אך המשטרה עומדת על כך שתשלמו את הקנס, בנימוק שהיא מייצגת את השלטון הנבחר. לא קיבלתם היתר בנייה, עתרתם, בית המשפט קיבל את העתירה - אך העירייה עומדת בסירובה בטענה שהיא הדרג הפוליטי. המדינה הפקיעה אדמה שלכם, תבעתם, זכיתם - אך היא מסרבת לשלם באומרה שהיא נציגת העם. לא יעלה על הדעת, נכון?

נכון, כי בדמוקרטיה, דווקא בדמוקרטיה - המילה האחרונה בכל דבר ובכל עניין היא של בית המשפט. לא של התובע ולא של הנתבע, לא של הקטיגור ולא של הסניגור, לא של המפגין ולא של השוטר, לא של הקואליציה ולא של האופוזיציה, לא של האזרח ולא של המדינה. רק בית המשפט יכריע.

הדברים נכונים במיוחד ביחסים שבין האדם לשלטון, בשל פערי הכוחות העצומים ביניהם. למעשה, בית המשפט הוא ההגנה היחידה שיש לאדם מול השלטון. הרשויות קובעות היכן מותר לחנות ומתי יהיה אור אדום; מי יקבל תעודת בגרות ולמי יוענק רשיון עסק; מי יגויס ומי יאושפז; כמה כסף יוקצה לתרופות וכמה לכדורגל; מי ייעצר ומי יואשם; מה יהיה שטח תאי הכלא והיכן יוצבו קלפיות. הכל בכל מכל כל.

האם הרשות תגביל את עצמה?

כולם כולל כולם כפופים לפסיקתו של בית המשפט. מנשיא המדינה ועד אחרון האסירים. מראש הממשלה ועד הזוטר שבפקידים. מהרמטכ"ל ועד הטרי שבטוראים. מגדול המדענים ועד הצעיר שבתלמידים. זהו כלל שאסור שיהיו לו יוצאים מן הכלל, כי כל חריגה ממנו היא תחילתו של מדרון חלקלק. אם נחליט איזה פסק דין נקיים ואיזה לא, החברה תתפורר במהירות הבזק.

לממשלה אסור להריע לבית המשפט העליון כאשר הוא דוחה עתירות נגד מינויים מסוימים, ולהתעלם מפסיקתו כאשר הוא מתערב במינויים אחרים. לממשלה אסור לבוא בטרוניה על כך שבית המשפט לא התערב במהלך בטחוני-מדיני של קודמותיה, ובטרוניה הפוכה כאשר הוא כן מתערב במהלכיה שלה. לממשלה אסור לקדם בברכה הרשעה של מתנגדיה ולהשתלח כאשר מורשעים תומכיה.

ממשלה, כל ממשלה, חייבת להרכין את ראשה בפני בית המשפט ולכבד את פסיקותיו במלואן, בלי התחכמויות ובלי התחמקויות, בלי הלל ובלי ילל. מותר, רצוי ואפילו חיוני לדון על הפסיקות, להתווכח עליהן, למתוח עליהן ביקורת. אסור באיסור מוחלט לשבור את כללי היסוד עליהם מבוססת חברה דמוקרטית. כשם ש-120 חברי כנסת אינם יכולים לשלול את אופיה היהודי של המדינה, הם אינם יכולים לשלול את אופיה הדמוקרטי. יש ערכים נעלים ובלתי ניתנים לשינוי. שלטון החוק והשוויון בפני החוק הם הראשונים ברשימה זו, משום שבלעדיהם - איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ.

שלטון הרוב אינו עריצות הרוב

שלטון הרוב אינו עריצות הרוב. דמוקרטיה אינה אנרכיה. אם השלטון יציית לפסקי דין בצורה סלקטיבית, יישמע רק לפסיקות הנראות לו, יבצע רק את ההוראות שאיתן הוא מסכים - מהר מאוד הוא יגלה שכך נוהגים גם האזרחים. אם כך ינהגו בעלי כוח השררה, ילכו בעקבותיהם בעלי כוח הכסף וגם בעלי כוח הזרוע.

כאשר המילה האחרונה אינה של בית המשפט, המעבר לרודנות הוא רק שאלה של זמן. לרפובליקת ויימאר הייתה חוקה מפוארת, שלא בלמה את הנאצים משום שבתי המשפט לא אכפו אותה, אלא נכנעו במהירות לאדולף היטלר וחבר מרעיו. אין זה מקרה שבתי המשפט היו היעד הראשון במעלה של שליטים סמכותנים בטורקיה, הונגריה ופולין.

• העליון הכריע סופית: לא ייגבה היטל השבחה על פוטנציאל תמ"א 38 שלא מומש
• העליון צריך לשנות מדיניות: הוצאות ממשיות ואחריות אישית בהליכי סרק

כאשר הציות לחוק הופך לעניין של בחירה, כאשר ההישמעות לבית המשפט הופכת לאופציה - אין אפשרות לקיים חברה אנושית במובן הבסיסי ביותר שלה. החוקה והחוק הופכים לחוכא ואיטלולא. את מקומו של המוּסר יורש המסוֹר. ובלשון הנצח של ישעיהו: "וַיְקַו למשפט והנה מִשְֹפָּח, לצדקה והנה צעקה". אין כפרה לשלטון המוליך את עמו לתהום שכזאת.